עד שלא נישמע הודעה נשיאותית על שחרורו, ג'ונתן פולארד הוא אסיר עולם ללא קצובת זמן וקלף מיקוח לצרכי עניינים חשובים יותר מהארכת המשא ומתן. גם הפלסטינים עדיין לא קנו את הדיל והם רוצים אסיר סמל תמורת אסיר סמל, למשל מרואן ברגותי. מה אכפת להם מפולארד? זהו קלף אמריקני. מצדם שהאמריקנים ישחררו גם את ווילי, הלוויתן שהזיל דמעות אמריקניות לפחות כמו שמאסרו של פולארד הזיל דמעות בישראל. הם השיגו חבילה של שחרור מאות פלסטינים וערבים ישראלים והקפאה שקטה של בנייה פרטית מחוץ לגושי ההתיישבות בשטחים. נתניהו השיג ארכת נשימה בדחיית הפנייה לאו"ם לשנה הבאה.
מי שחושב שהמשא ומתן עם הפלסטינים הוא שיא של תחכום, שקלול בטחוני ולאומי ועבודת מטה מסודרת - מתעקש לא להכיר את אורח עבודתו של ראש הממשלה במהלך השיחות. מדובר ברעיון כללי שאומר "לא לזוז מילימטר בגדה", כל השאר הן שליפות ופאניקה. למשל, כאשר נתניהו אישר שחרור אסירים ערבים-ישראלים (הם היו אמורים להשתחרר במוצאי השבת האחרונה) ואז לפתע מסתבר לו שמדובר במהלך היסטורי של חיזוק הקשר בין הפלסטינים בגדה לפלסטינים אזרחי ישראל. השחרור מוטמע במשא ומתן כבר חדשים, איש לא הכחיש, קרי הבטיח זאת לאבו מאזן, ופתאום נתניהו טוען: לא הבטחתי.
ובעודו מגשש את דרך היציאה מהלחץ הוא שולף את האס: רחמונס לאומיים בעטיפה פטריוטית ואסמכתא מדרבנן. זה עבד על היהודים במקרה גלעד שליט, זה יעבוד על היהודים במקרה ג'ונתן פולארד. אם האיש משתחרר לקראת פסח הלא הוא חג החירות, ישכחו לביבי את שחרור האסירים ואת מעללי אשתו, וזה אפילו ישאיר בקואליציה את הבית היהודי.
אדם בעייתי, לא סוכן ולא ישראלי
כדי להיחלץ מהקטע המביך של מי אמר מה ולמי בינו לבין קרי בעניין האסירים, כדי לשכך את המרד הפנימי נגדו בליכוד, העלה נתניהו את נושא שחרור פולארד כבלון ניסוי כבר לפני כשבוע. התגובה האמריקנית הייתה שלא ידוע להם על מה הוא מדבר. הפעם, כאשר קרי הגיע ונתניהו הבהיר לו שאם הוא משחרר עוד אסירים תתפרק ממשלתו, הוא מעלה את עניין פולארד לרמה של "להיות או לחדול".
אלא שגם אצל הפלסטינים נושא האסירים הוא עצב רגיש, תרתי-משמע ומרואן ברגותי הוא סמל ללחימה לעומת ג'ונתן פולארד שלא ברור מה הוא בכלל מסמל. מדובר באסיר הכלוא מאז 1986, שזה המון זמן ובאמת עניין אנושי כאוב. אולם פולארד עצמו הוא טיפוס בעייתי, שמעולם לא היה סוכן או אזרח ישראלי, אלא אזרח אמריקני שפותה על ידי נציגי ישראל לבגוד בארצו. קורה.
הוא נכלא ללא קצבת זמן משום שממשלת ישראל מסרבת עד היום להסגיר את הרשת (כך טוען משרד המשפטים האמריקני) שפולארד היה רק חלק ממנה. במהלך השנים הוא הפך להיות מושא של נהמת לב קולקטיבית שראתה בו אסיר ציון, למרות שמדובר באדם שעבד תמורת כסף והיה מוכן (על פי משרד המשפטים האמריקני) לעבוד גם עבור מדינות אחרות. אלא שהקמפיין הנמשך והולך לשחרורו הפך אותו לאיש ש"השליך נפשו מנגד כדי להציל יהודים" ונמק בכלא בעבור כולנו.
הגיע הזמן להפסיק לשחק בפולארד כחפץ לצרכי מיקוח ולשחרר אותו מסיבות אנושיות. מגיע לו כאדם. מגיע לנו להשתחרר ממיתוס בעייתי. אם וכאשר ישוחרר פולארד אנחנו צפויים מצדו למבול של הצהרות, ואני מציע לכמה מחברי הטובים להצטייד במטריות, אם לא בצוללות.