וושינגטון. מיט רומני חיכה בסבלנות על הקווים, מתבונן בברק אובמה גורף נקודות בתחום מדיניות החוץ, אבל כל העת הזו הוא נמנע מלקפוץ לזירה. רומני, מוקף בלא-מעט יועצים שיודעים לקרוא לא-מעט סקרים, הבין כבר בשלבים המוקדמים של הקמפיין שעדיף להתעלם, עד כמה שניתן, מנושאי חוץ וביטחון. כל הסקרים נתנו לאובמה יתרון עצום בתחומים האלה, עד יותר מעשרה אחוזים מעל רומני. הרקורד של השניים הראה שכל השוואה תהיה קשה למועמד הרפובליקני.
אובמה הגיע לזירה עם קרקפתו של אוסמה בן לאדן בחגורתו, עם חיילים אמריקנים ששבו הביתה מעירק ועם מלחמה באפגניסטן שנמצאת (כמעט) תחת שליטה. הוא אפילו חמוש בפרס נובל לשלום, כדי להוכיח עד כמה הקהילה הבינלאומית רואה בו מנהיג עולמי. ומיט רומני? הוא מגיע לקרב הזה כמעט נטול תחמושת. כל ניסיונו הוא בעולם העסקים, ולא בתחום החוץ והביטחון. מאמציו הדלים בנושא זכו לביקורת: הטענה כי רוסיה היא האיום הגיאו-פוליטי הגדול ביותר על ארצות הברית (שאפילו גרמה לפוטין להכריז שרומני עלול לגרום למשבר צבאי); הפאשלות במהלך הביקור בבריטניה ערב המשחקים האולימפיים; והבחירה בכלכלן הקיצוצים פול ראיין כמועמד לסגן נשיא, למרות שגם לו כל ניסיון בזירה הבינלאומית.
בחירות בארה"ב 2012 - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
נכון, חשוב לציין שגם אובמה הגיע לבית הלבן כשקורות החיים אינם מצטיינים בענייני חוץ ובטחון. אבל את קורות החיים הדלים האלה הוא שיפץ בעזרת סגן הנשיא, ג'ו ביידן, שעסק עוד שנים קודם לכן בנושא החוץ והביטחון, בסנאט ובכלל. כעת, אובמה מתקרב לבחירות עם ניסיון עשיר בחיקו. מסיבה זו, ההתמקדות של רומני בענייני כלכלה, שממילא מעניינים יותר את הבוחרים בתקופה זו, נראתה מאוד שקולה. ההחלטה לשנות כיוון ולתקוף את אובמה בענייני חוץ נראית קצת פחות ברורה.
ביידן מזהיר: רומני עלול לפתוח במלחמה עם אירן וסוריה
המועמד הרפובליקני מעולם לא היסס לבקר את אובמה בכל מה שנוגע לישראל. הוא זה שטבע את הביטוי "אובמה השליך את ישראל לכלבים", ורק לאחרונה טען שההתמודדות מול אירן היא הכשלון הגדול ביותר של הנשיא. אבל ישראל, יש לומר, היא יותר עניין פנים בבחירות האלה מאשר נושא בינלאומי. נראה שהמתקפות על שגרירויות ארצות הברית בעולם הערבי בימים האחרונים, שתחילתן ברצח השגריר בלוב ואנשי צוותו, הובילו את רומני לזנק לזירת מדיניות החוץ, ובמלוא המרץ. לעיתונאים המלווים את המועמד נאמר כי רומני ימסור הודעה חשובה. הרקע הססגוני של החדר בו דיבר רומני הוחלף לווילון כהה עם דגלי ארצות הברית, ועם תפאורה ממלכתית זו, שיגר רומני את המתקפה. בשעה שאמריקה מעכלת את הבשורה שאחד הדיפלומטים הבכירים שלה נרצח בהסתערות בבנגזי, רומני הסתער על הבית הלבן.
המסר שבחר היה מסר מפותל. לצד הבעת צער על הרג השגריר כריסטופר סטיבנס, רומני כי ממשל אובמה העדיף להתנצל בפני התוקפים במקום לגנותם ובמקום להגן על אמריקה. כיצד? לשם כך, נדרש רומני להודעה שפרסמה שגרירות ארצות הברית בקהיר בשעה שההמון הפגין מחוץ למתחם. בהודעה הובעה, בין היתר, הסתייגות מהסרט "תמימות המוסלמים" שעלב בנביא מוחמד, והובהר בה כי ארצות הברית אינה תומכת בתכנים שמופיעים בו. "זה דבר נורא שאמריקה עומדת ומתנצלת על הערכים שלנו בשעה שאנו מותקפים", אמר רומני, "התנצלות עבור ערכים אמריקנים לעולם אינה המסלול הנכון".
רומני ירה את הירייה הראשונה במאבק הזה, אבל הפרשנים, ואפילו בכירי המפלגה הרפובליקנית, אינם משוכנעים שהעיתוי או הנושא היו נכונים. הטיעון של המועמד הרפובליקני נשמע חלש: הוא דיבר על קהיר בשעה שבנגזי כבר עלתה לכותרות, שמאז הופקעו לטובת מהומות שהתפשטו עד הבוקר ליותר מ-15 מדינות ברחבי העולם, כולל ישראל. המתקפה שלו כוונה כלפי דברים שנאמרו מצד הדרג המקצועי בשגרירות במצרים שפעל בשעת לחץ, ושהקשר שלו לאובמה ולבית הלבן אינו ברור לגמרי. אך בעיקר, רומני עסק בפוליטיקה בשעה שאמריקה מבכה את מתיה.
המתקפה הראשונית של רומני על אובמה נכשלה, אבל הקרב לא הסתיים. העקרון שניסה המועמד הרפובליקני להעביר, גם אם בדרך מסורבלת ובעיתוי אומלל, היה שאמריקה של אובמה מתנצלת בפני העולם במקום להוביל אותו, ושיותר מכל, אמריקה של אובמה מתנצלת בפני העולם הערבי והמוסלמי. זהו מסר אהוב על הרפובליקנים, שיכול לסייע לרומני להצית מחדש איזו רוח של פטריוטיזם אמריקני שבעבר הובילה את רוב הציבור דווקא להעדיף את הרפובליקנים בענייני חוץ וביטחון. אם מוסיפים לכך את המשבר ביחסי אובמה- נתניהו, ואת הסוגיה האירנית שמסרבת להרפות, רומני רואה כאן הזדמנות, לקראת העימותים הפומביים בחודש הבא.
הוויכוח על מדיניות החוץ יישפט על סמך השבועות הקרובים. רומני יצטרך להחליט אם הוא ממשיך במתקפה, תוך נטילת סיכון שמבקריו יסמנו אותו כמי שמעדיף פוליטיקה על מדינאות, או שיחזור להתמקד בענייני כלכלה ואבטלה. אך המספרים מראים שעדיף אולי להרפות.
פער דו-ספרתי לטובת אובמה בכל סעיפי מדיניות החוץ והביטחון (טרור, אפגניסטן, יחסים בינלאומיים ואפילו אירן) הוא פער שקשה למחוק בחודשיים. גם אם כן, לא בטוח שזה שווה את המאמץ. רומני רץ כמועמד כלכלי: זה תחום ההתמחות שלו, ובהיעדר משבר בינלאומי משמעותי, ייתכן שכדאי לו להמשיך להתמקד בכלכלה. שם, אחרי הכל, נמצאים הבוחרים.