טמפה, פלורידה. אם מתעלמים מהמופע של קלינט איסטווד, זה יכול היה להיות ערב מאוד מוצלח עבור מיט רומני. אלא שאיש אינו מתעלם ממפגן הבמה של כוכב הסרט "הארי המזוהם", דקות אחדות לפני שמיט רומני נאם את נאום חייו, כשהוכרז כמועמד לנשיאות. התקשורת חוגגת, ובטלוויזיה חוזרים על הקטעים הסהרוריים של מופע "הכיסא הריק". והדמוקרטים? הם בילו את הבוקר שאחרי הוועידה במשחקי מלים ובשעשועי לשון, ומסבירים כיצד איסטווד "עשה את היום" לנשיא אובמה.
די היה להתבונן בזוג הפעילים מקרולינה הצפונית, שישבו לצדי באולם הוועידה הצפוף. הם הריעו כשספורטאים אולימפיים שיבחו את מנהיגותו של רומני והתרגשו כששכנים סיפרו איך מיט עזר לבנם הגוסס. הם זינקו באוויר כשדוברי המפלגה השתלחו באובמה. אבל את איסטווד הם התקשו להבין. היו כמה חיוכים נבוכים וגיחוכים מעטים, אבל זה לא עבד. קלינט איסטווד היה הפשלה של הוועידה הרפובליקנית. וחבל, כי למיט רומני עצמו הייתה הופעה טובה, אולי הטובה בקריירה שלו.
בחירות בארה"ב - סיקור מלא בוואלה! חדשות
הנה לכם מיט רומני, פוליטיקאי ואיש עסקים מוכשר בתחומים רבים, אבל ודאי אינו נואם מוכשר או כריזמטי. בטמפה הוא עלה לבמה מול אמריקה כולה, והצליח לא רק לשדר מסר חזק, אלא גם לעגל מעט את תדמיתו הקשוחה. לשדר מעט יותר חום. הוא ניצל היטב את הוועידה הרפובליקנית. שלושה ימים של תשומת לב מרוכזת שימשו את הרפובליקנים כדי לתקן עיוותים שנוצרו במהלך מערכת הבחירות וכדי להביא את המועמד שלהם לעמדה טובה יותר, לקראת העימותים שיהיו מול הנשיא ברק אובמה בחודש הבא.
ההישג הראשון והחשוב של רומני בתום הוועידה הוא שיפור תדמית בתחום האישיות. כעת, אמריקה מכירה מיט רומני קצת שונה: אב שמשתובב עם ילדיו, בעל חם ואיש קהילה וכנסיה מסור. כלומר, אמריקה מכירה כעת ברומני את כל הדברים שהיו חסרים עד כה לאדם שהיה מוכר בעיקר בזכות התבטאויות בעיתיות: על כך שהוא "אוהב לפטר אנשים" או שהוא אדם ש"לא אכפת לו מהעניים". נכון, מיט רומני הוא עדיין אותו הרובוט עם התסרוקת המוקפדת והחליפה המחוייטת, אבל הוועידה הפיחה קצת חיים באיש הפח הזה, אולי מספיק חיים כדי לעודד אנשים להצביע עבורו.
רעייתו של רומני בוועידה: הוא ייקח אותנו למקום טוב יותר
הישג שני של הוועידה בטמפה הוא הביטוי שיש בה למאמץ הרפובליקני להרחיב את מעגל הבוחרים, ומהר. מהלך זה, אם יצליח, יוכל לשנות את תוצאות הבחירות. לא חלפה ולו דקה בוועידה שלא הייתה בה קריצה אל קולות הנשים: החל בנאום המרגש של אן רומני ובהצדעה של פול ראיין לאמו הקשישה שהתאלמנה בגיל צעיר, וכלה בנאומים של נשים מרכזיות בפוליטיקה האמריקנית, בהן קונדוליסה רייס ומושלת ניו מקסיקו, סוזנה מרטינז.
בראש חזית גיוס הנשים למלחמה עמד רומני עצמו, שהצהיר מעל הבמה כי בתקופתו כמושל מינה נשים רבות לתפקידי מפתח. הרפובליקנים גם עשו מאמץ עילאי להחביא את כל הצדדים במפלגה, שגרמו לנשים לברוח ממנה מלכתחילה. לכינוס החגיגי בטמפה לא הוזמנו פוליטיקאים כמו המועמד לסנאט טוד אייקין, שחושב שיש הבדל בין אונס רגיל ל"אונס אמיתי" ("legitimate rape" במקור). גם האיסור הגורף על הפלות נמחק במחי יד ממצע המפלגה. המאמץ העילאי הזה ודאי לא יוכל למחוק את פער המגדר העצום המשחק לטובת אובמה, אבל יוכל, אולי, לצמצמו במעט. במרוץ צמוד, גם זה משהו.
מוקד נוסף לחיזור הייתה הקהילה ההיספנית, והרבה מאוד נואמים בוועידה הציגו סיפורי הצלחה של מהגרים שבאו לאמריקה, בזכות ההזדמנויות האינסופיות שמעניקה הפילוסופיה הרפובליקנית - לדעתם - לכל מי שרק רוצה להצליח. גם כאן יהיה זה מאבק קשה, משום שלא משנה עד כמה יהיה כריזמטי הדובר, הוא יתקשה למחוק את הרושם שיצרה ההתנגדות הרפובליקנית התקיפה לכל רפורמה בהגירה. והרי זה הנושא המכריע עבור בוחרים היספנים רבים. והקהילה האפריקניתאמריקנית? כאן המאבק פשוט אבוד. בסקרים, 94% מהשחורים הצהירו על תמיכה באובמה, והיתר, שישה אחוזים, עדיין לא החליטו אם לתמוך בו, להצביע למועמד אחר מבין המועמדים העצמאיים או לא להצביע כלל. אף לא אמריקני שחור אחד מוכן להצביע למיט רומני.
בטמפה, רומני ניצל את הבמה גם כדי לנסות ולעצב מחדש את הביוגרפיה שלו. "ביין קפיטל", החברה שהקים, לא הייתה תאגיד ענק חסר-לב שרכש חברות והשליך את עובדיהן לתהום האבטלה, אלא "קבוצה בעלת חזון, שהשקיעה בחברות אמריקניות, ובזכותה נוצרו אלפי מקומות עבודה". ואילו עושרו העצום של רומני? גם כאן מדובר, לפי הרפובליקנים, במזימה דמוקרטית לעוות את המציאות. רומני היה אדם מן השורה שהתחיל בתחתית (אם מתעלמים מהעובדה שהוא בן למושל ומנכ"ל מוצלח, שזכה לחינוך הטוב ביותר שכסף יכול לקנות) והפך עבודה קשה להצלחה כספית. הדמוקרטים, לפי רומני, פשוט לא רוצים שיהיו בעולם אנשים מצליחים. בסופו של יום, המסרים הנכונים נשתלו. אם הרפובליקנים ישכילו לטפח אותם בחודשיים הקרובים, ולדאוג שהתבטאויות אומללות אחרות לא ישבשו את המהלך, הם יוכלו לקטוף את הפירות ב-6 בנובמבר.
מטמפה, רומני יצא קצת יותר חזק, וקצת יותר טוב. סביר שהוא יוכל לגעת בלבם של אמריקנים שאינם רק לבנים עשירים. אבל מעבר לפינה, כבר ביום שני, מחכה הוועידה הדמוקרטית, וגם במטה אובמה יודעים איך להשתמש בכנסים מסוג זה כדי ליצור מקפצה למועמד לנשיאות. הוועידה תזכיר לאמריקה את ההישגים של אובמה (כן, חיסול אוסמה בן לאדן), ותציב בחזית את כל האמריקנים שמצבם דווקא השתפר בארבע השנים האחרונות (עובדי תעשיית הרכב, למשל). בעיקר תדגיש הוועידה שאובמה הוא איש של העם, של מעמד הביניים. אבל הדמוקרטים, שכבר זורמים לשארלוט בקרולינה הצפונית לוועידה שלהם, מבינים שלא ניתן להתעלם מהיריב שמולם. הם יודעים שמיט רומני מבין דבר או שניים בפוליטיקה, ושלמרות שהוא עדיין מפגר בסקרים במדינות המפתח, אי אפשר לזלזל בו.