לקראת חידוש השיחות עם אירן על תכנית הגרעין שלה, מגבשים בארצות הברית ובאיחוד האירופי אסטרטגיה לניהול המשא-ומתן. זו מדיניות שמכוונת מצד אחד להפיג את חששותיה של טהרן כי פני ארצות הברית לשינוי המשטר, אך מצד שני, לתבוע מעשים שיוכיחו כי אכן, אין לה כוונות להוציא מן הכוח אל הפועל את יכולתה להרכיב נשק גרעיני.
השיחות יתקיימו ככל הנראה כבר ביום שישי, ובאיסטנבול, ואת אירן, המגיעה אליהן מראש בטון תקיף, מייצג סעד ג'לילי, מזכ"ל המועצה העליונה לביטחון. ואת המערב - קבוצת 5+1, המורכבת מחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון - ארצות הברית, רוסיה, סין צרפת, בריטניה, לצד גרמניה. את הקבוצה מובילה קתרין אשטון, שרת החוץ של האיחוד האירופי.
הנשיא אובמה הגדיר את השיחות כ"הזדמנות האחרונה" של אירן, רמז שאם הן יכשלו, יוחרפו העיצומים הכלכליים המוטלים עליה. ביולי יפסיקו מדינות אירופה לרכוש נפט מאירן, ויגדלו סיכוייה של תקיפה צבאית של ישראל או ארצות הברית.
כדי להדגיש את חומרת המצב ואת הצורך בפריצת דרך, העביר לאחרונה אובמה מסר למנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, באמצעות ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. ארדואן נפגש בסוף מרץ עם אובמה בשולי הוועידה שהתכנסה בסיאול, לדון בדרכים למניעת תפוצתו של נשק גרעיני. אחר כך בא לביקור באירן. המסר, כפי שכתב דיוויד איגנשיוס, בעל טור ופרשן בכיר ב"וושינגטון פוסט", היה חד וברור. נשיא ארצות הברית בירך את חמינאי על הצהרתו לפני כחודשיים, לפיה כי לאירן אין שום כוונה להרכיב נשק גרעיני, אך גם ביקש שחמינאי יגבה את הצהרתו במעשים, שיהיו בבחינת צעדים בוני אמון. בתמורה תהיה תכיר ארצות הברית בזכותה של אירן להעשיר אורניום, כל עוד העשרה זו מיועדת לתכנית אזרחית.
המטרה: להשבית את המתקן בפורדו לפני שיהפוך למבצעי
מהם אותם הצעדים שעל אירן לנקוט? הממשל והאיחוד האירופי, על פי תדרוכים של דוברים רשמיים לכלי תקשורת במערב, מנסחים תביעות תקיפות. הם דורשים כי אירן תפסיק את הפעילות באתר התת קרקעי "פורדו" שליד העיר הקדושה קום. באתר זה, שנחשף בידי המודיעין האמריקני (בעזרת המודיעין הישראלי) לפני כשלוש שנים, המבוצר בעומק של שבעים מטרים וחסין מפני יכולת חדירה - גם של הפצצות מכסחות הבונקר של צבא ארצות הברית - התקינה אירן כמה מאות סרכזות (צנטריפוגות) להעשרת אורניום. הן עדיין אינן מעשירות אורניום, אלא רק מצויות בשלבי הרצה וניסוי.
משמעות התביעה היא שלמעשה אירן תסגור את האתר, שמצוי בפקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. במילים אחרות, על אירן יהיה להסתפק רק באתר הישן והגדול שיש לה בנתנז. באתר, שבנייתו הסתיימה לפני כשמונה שנים, מותקנות כתשעת אלפים סרכזות, ורובן חזרו לפעולה (לאחר שחלקן יצאו מכלל שימוש בעקבות הווירוס הקטלני "סטוקסנט", שהוחדר אליהן במבצע משותף למוסד ול-CIA. הן מעשירות אורניום לרמה של 3.5% ו-20%.
ייצור הפצצה - עניין של החלטה
דרישה נוספת היא שאירן תחדל מלהעשיר אורניום בדרגה של 20% ותסתפק רק בהעשרה של 3.5%, המיועדת לייצור דלק גרעיני לתדלוק כורים גרעיניים להפקת חשמל. לאירן יש כור אחד כזה בבושהר, שנכנס לפעולה לפני כמה חודשים, ושנבנה בידי רוסיה. לאמיתו של דבר, אירן לא זקוקה כלל לדלק הגרעיני מתוצרת עצמית, משום שכחלק מחוזה הבנייה והפעלת הכור, מספקת לה רוסיה גם את הדלק הגרעיני: האורניום המועשר ברמה של 3.5%. אך לטענת טהרן, הדלק הגרעיני שהיא מייצרת תכליתו לצמצם את תלותה בגורמי חוץ.
אירן הצליחה כבר לייצר כמעט מאה קילוגרמים של אורניום מועשר בדרגה של 20%. לטענתה, דלק זה מיועד לשם הפעלתו ותדלוקו של כור המחקר הגרעיני הקטן שלה, שקיבלה בתקופת השאה מארצות הברית, ושבו היא מייצרת איזוטופים לרפואה. ואולם, במערב ובישראל, חוששים שאם אירן תעביר כמות זו לאתר ליד קום, שם, היא תוכל להעשיר אותה - אם תרצה - בהעשרה גבוהה של תשעים אחוזים, והיא תייצר תוך חודשים אחדים חומר בקיע, להרכבת שלוש או ארבע פצצות גרעין.
משום כך, אירן נתבעת לא רק לחדול מלהעשיר אורניום בקום ורק בנתנז לרמה של 3.5%, אלא גם להעביר את רוב - אם לא את כל -מלאי האורניום המועשר ברמה של 20%, לאחסון ולעיבוד לרוסיה, לצרפת או לטורקיה.
מנהיגי אירן מודעים ל"סנדוויץ''', או לתנועת המלקחיים, שבהם הם מצויים. מחד, יש לחץ של עיצומים כלכליים: למרות הצגות מנהיגי המדינה כי הם אינם מתרשמים מהם, אלה פוגעים כבר בכלכלת המדינה - האינפלציה גואה, המטבע האירני פוחת ב-30%, ומחיריהם של מוצרי המזון בסיסיים מאמירים. החרם מוטל כבר על הבנקאות האירנית, ההשקעות נפסקות (כך, לדוגמה, חברת יונדאי הקוריאנית הודיעה שהיא מפסיקה את פעילותה במדינה, וחברת ביטוח סינית גדולה הודיעה בסוף השבוע כי תחדל לבטח ספינות שמפליגות לאירן וממנה). בעוד כמה חודשים, עם ביצוע החלטת האיחוד האירופי יצטמצמו רכישות הנפט מאיראן. מנגד, וברקע הדברים: איום ישראלי ואמריקאי בתקיפה צבאית.
בין לוב לצפון קוריאה
ההנהגה האירנית מצויה בדילמה קשה. רצונם של האירנים להחזיק בנשק גרעיני מיועד לשמר את המשטר. בעיניהם, נשק גרעיני הוא תעודת הביטוח האולטימטיבית לשרידות המשטר. הם מסיקים זאת מצפון קוריאה, שלה יש כבר נשק גרעיני ולכן מטפלת בה הקהילה הבינלאומית, ואפילו שכנותיה החזקות - סין ורוסיה - בכפפות של משי. חמינאי גם סבור, כפי שרמזו יועציו, כי אם מועמר קדאפי לא היה מתפרק מתכנית הגרעין שלו ב-2004, הוא היה ממשיל לשלוט בלוב. אך מצד שני, הנהגת אירן חוששת כי חתירה לנשק גרעיני עלולה לגרום דווקא למיטוט המשטר.
אפשר שאם עלי חמינאי היה משוכנע שכוונת ארצות הברית והמערב היא רק לגרום ל"שינוי התנהגותי" של אירן, הוא היה מסכים לפשרה ולהקפאת העשרת האורניום. אך הוא משוכנע שפשרה תתפרש כחולשה ותגביר את הלחץ הבינלאומי שתכליתו הוא בעצם "שינוי משטר".
ולכן, ספק רב אם אירן תענה לדרישות. רוב הפרשנים בישראל ובמערב סבורים כי מנהיגי איראן ימשיכו לדחות את התביעות, וינסו שוב למשוך זמן. תהיה זו הפתעה עצומה בבחינת אם אירן תגמיש לפתע את עמדתה.