מי מאיתנו לא שיחק בילדותו את משחק הכיסאות: המוזיקה מתנגנת ברקע והילדים נעים במעגל סביב קבוצת כיסאות. לפתע, המוזיקה נפסקת והילדים ממהרים לתפוס מקומם על הכיסאות. מי שמאחר ולא תופס מקום, יחווה השפלה לא נעימה, עת יושלך מהמשחק. אלא שמי שצחק בסיבוב אחד, עשוי למצוא את עצמו בסיבוב הבא, עומד ומיד לאחר מכן, "יוצא בחוץ".
רגע של השפלה ללא ספק. לפני כשנה השגריר הטורקי אמנם הצליח לתפוס כיסא, אבל זה היה כיסא נמוך כל כך, שהיה לו נוח יותר אילו "יצא בחוץ". באותם ימים, ניפחנו חזנו בגאווה באומרנו לעצמנו, כעת, הטורקים יבינו שאיתנו לא מתעסקים. אלא שמימרה יהודית אומרת שגלגל חוזר בעולם, ועכשיו הוא הזמן הטורקי, להחזיר לנו בהשפלות.
זה לא משנה אם הטורקים היו בסדר או לא, ואם היה נכון לפעול מולם בחריפות - היו כלים אחרים לפעולה. מי שחשב שנהרוג טורקי וננוח, ונישאר ללא תגובה, פשוט התבדה. הטורקים שיחקו על הפגיעה בכבוד, כשמטרתם האמיתית היא להפוך למעצמה המשפיעה באזור. חסל סדר אתאטורק, הקץ לברית האסטרטגית עם ישראל. יחי הסולטאן ארדואן!
הטורקים הפכו לישראלים: "נגיב במקום ובזמן שנבחר". והם מגיבים. בכל יום, הטורקים שולפים עוד מקל ועוד סנקציה, באופן שרק הולך ומחריף. עכשיו, ארדואן החליט להשעות את המסחר הביטחוני עם ישראל.
עוד על המשבר עם טורקיה:
לבני לעיתון טורקי: המשבר - מהתנהגות אמוציונלית
ארה"ב הביעה דאגה מהמשבר עם טורקיה וקראה להרגעתו
זה מה שנשאר: יחסי ישראל-טורקיה - תמונת מצב
הטורקים מצאו את העיתוי הנכון, כשישראל לחוצה עם הגב אל הקיר, כשספטמבר בפתח, עם הכרזת העצמאות הפלסטינית ומסקנות טרכטנברג. תזוז ימינה, ייפרם השרוול השמאלי, תזוז שמאלה, תיקרע הבטנה.
אז מה ישראל עושה? ממלאת פיה מים. וטוב שכך, לפעמים "המשכיל בעת ההיא יידום". גם "אין תגובה" היא תגובה, אומרים בעולם הדוברות. ראש הממשלה נתניהו נהג בחכמה כשבחר שלא להיגרר לפרובוקציות של הג'יהאד האסלמי בשבוע שעבר, והוא נוהג בחכמה גם כעת, כשהוא בוחר שלא להיכנס למערבולת התגובות. הבלגה היא הגבלה - של מהלכי האויב. ישראל צריכה להשתמש בתחמושת שברשותה, בעיתוי הנכון מבחינתה, לא בעת שנוחה ליריבותיה.
היה ברור שהטורקים יגיבו למסקנות דו"ח פאלמר, כדי להדוף מהם את האשמה, ולקדם את מעמדם. די היה לבחון את התגובה המאיימת של חזבאללה למסקנות דו"ח האו"ם בעניין רצח חרירי, כדי להבין מה יעשו הטורקים במקרה דומה.
לישראל יש קלפים לאיים על הטורקים. היא יכולה להבעיר בארות, ולחמם גזרות. היא יכולה לאיים, להיגרר, ולהישאב לתוך מלחמות האגו אך אין זה חכם. לא חסרות לנתניהו חזיתות להתעסק מולן יש לו את החזית המצרית, את גבול הרצועה, את המערכה החברתית ואת הכרזת העצמאות הפלסטינית, וכולן בעת ובעונה אחת. ממש ספטמבר השחור. האגו הלאומי שלנו לא ייפגע אם ניתן לטורקי מאנקרה לשחרר קיטור.
מן העבר האחר, ישראל יכולה להגיב בעצימות נמוכה: לקדם פעילות דיפלומטית מול יוון, קפריסין, לתמוך בדרישות הכורדים והארמנים. לחמם קנה. לסמן שגם אנחנו בשטח.
כל זה נכון, עד לפגיעה בביטחון. במידה ויהיה איום צבאי ישיר על כוחותינו, עלינו לנהוג בתקיפות ובנחרצות, כדי לשמור על ביטחון ישראל, חייליה וגבולותיה.
באשר לאופציית ההתנצלות, הפתגם הערבי אומר, כי לפעמים ההתנצלות גרועה מן החטא. זה לא אומר שחטאנו, אך אם נתנצל כעת, דומה כי יצאנו מן המערכה כשהחטאנו את המטרה: אכלנו דגים מסריחים, ספגנו מלקות, וגורשנו מן העיר. לעתיד, כדאי לוותר על מלחמות של אגו, כי לבסוף, גם לא יוצאים מהן בכבוד.
הכותב הוא מומחה לנושא הסכסוך הישראלי ערבי