פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה מה שנשאר: יחסי ישראל-טורקיה - תמונת מצב

      הנזק העיקרי שגרם המשבר עם אנקרה הוא מדיני-דיפלומטי. מבחינה ביטחונית, כבר לא נותר כמעט מה להפסיד ממילא, ואילו מבחינה כלכלית - הנזק מינורי בשלב זה, אך הרבה עוד מוטל על הכף

      זה מה שנשאר: יחסי ישראל-טורקיה - תמונת מצב

      (צילום: ערוץ 1)

      הכרזתו אתמול (שלישי) של ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, על השעיית קשרי המסחר הרשמיים בין טורקיה לישראל, מוסיפה נדבך נוסף להידרדרות הנמשכת ביחסי שתי המדינות, ששיאה בגירוש הסגל הדיפלומטי מאנקרה ובהתעמרות בתיירים הישראלים באיסטנבול. האם עוד נותר משהו ממערכת היחסים שהייתה כה מפוארת עד לפני שנתיים בלבד? זה מה שנשאר - במישור המדיני, במישור הביטחוני ובמישור הכלכלי.

      המשבר עם טורקיה - עוד כותרות:
      נתניהו: "התשובה לטורקיה - איחוד תושבי ישראל"
      במערכת הביטחון מאמינים: "ארה"ב תמנע הסלמה נוספת"
      ישראלים ששבו מטורקיה: "צריך לבקש מהם סליחה"
      "יהיה קשה להחזיר את התיירים הישראלים לטורקיה"
      פרשנות: גם לטורקיה יש מה להפסיד / ד"ר גליה לינדנשטראוס

      המישור המדיני: נזק לשנים ארוכות

      ברמת היחסים המדיניים, הנזק המשמעותי הוא הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים מדרג שגריר לדרג נציגים בלבד - הצעד החמור ביותר האפשרי, למעט ניתוק מוחלט של היחסים. הפעם הקודמת שטורקיה נקטה בצעד מעין זה הייתה ב-1981, אחרי העברת "חוק יסוד: ירושלים" בכנסת. 11 שנים חלפו אז, בטרם הוחזר השגריר לאנקרה ב-1992.

      ד"ר אלון ליאל, אז דיפלומט צעיר ולימים מנכ"ל משרד החוץ, מונה בעקבות הורדת דרג היחסים למזכיר שני בשגרירות באנקרה, שלמעשה עמד בראש הנציגות. המהלך האחרון הזכיר לו את התקופה ההיא - והוא אינו אופטימי. "זה שינוי משמעותי, מהותי ועמוק ביחסים עם טורקיה", הוא אמר אתמול, בשיחה עם וואלה! חדשות. "זה נזק קשה לשנים ארוכות".

      לדברי ליאל, דווקא ברמה הדיפלומטית, הצליחו שני הצדדים להגיע בחודשים האחרונים לעמק השווה, שבמסגרתו ישראל "תביע צער" על תקרית המשט, אבל בסופו של דבר, ההבנות הללו לא הצליחו לשקם את היחסים - בגלל הדרג הפוליטי בשני הצדדים, שלדבריו דבק ב"משחקי כבוד". מעבר לנזק הקשה ליחסים הדו-צדדיים עם טורקיה, מזהיר ליאל גם כי המשבר החמור עלול גם "להקרין" על יחסי ישראל עם מדינות נוספות באזור, ובראשן מצרים.

      אשר להכרזה הנוספת של ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טייפ ארדואן, אתמול, לגבי השעיית קשרי המסחר הביטחוניים בין המדינות, מסביר ליאל כי אין לכך משמעות דיפלומטית מיוחדת, אלא בעיקר משמעות בהיבט של "אווירה". לדבריו, כל עוד ארדואן אינו מכריז על ניתוק מוחלט של היחסים, הוא אינו יכול להשפיע על גורמים פרטיים שסוחרים עם ישראל - שמהם מורכב עיקר המסחר. עם זאת, לדבריו, "בכך שארדואן חזר היום עוד פעם על כל ההודעה, והוסיף את ה'טוויסט' האחרון של השעיית הסחר הבין-ממשלתי, יש בכך איתות ברור לציבור הטורקי - תפסיקו לסחור עם ישראל. זה תורם לאווירה, וזה ישפיע מאוד".

      המישור הכלכלי: "אנשי עסקים מעוניינים בהמשך הקשר"

      על פי ההבהרות שנמסרו בעקבות דבריו של ארדואן אתמול, השעיית הקשרים הכלכליים מתייחסת רק לסחר בין ממשלת טורקיה לממשלת ישראל (הכוללים בעצם רק את הייצוא של התעשייה הביטחונית הישראלית לטורקיה, שגם הוא הצטמצם מאוד ממילא בשנתיים האחרונות - ראו החלק הביטחוני). הסחר החופשי הפרטי, המהווה את החלק הארי של היחסים הכלכליים בין שתי המדינות, לא נפגע - לפחות רשמית. מבחינה זו, ניתן לומר שהנזק הוא זניח יחסית - מיליונים מתוך מיליארדים.

      עם זאת, במידה והמשבר ימשיך להסלים והסנקציות הכלכליות יורחבו, או שהציבור הטורקי יילך בעקבות ממשלתו ויתחיל לנתק את הקשרים על בסיס פרטי, יהיה מדובר במכה קשה למשק הישראלי: טורקיה הינה שותפת סחר חשובה, המדורגת כשותפתנו השישית בגודלה בעולם.

      על פי מכון הייצוא, היקף הסחר (ייבוא וייצוא ללא יהלומים) בין שת המדינות הסתכם בשנת 2010 בכ- 3.1 מיליארד דולרים. הענף החשוף ביותר לייצוא טורקיה הינו ענף הכימיקלים וזיקוקי הנפט. בשנת 2010 היווה ייצוא הכימיקלים וזיקוקי הנפט לטורקיה כ-10% מסך הייצוא הענפי הכולל, והסתכם בכ-780 מיליון דולרים. ענפים מרכזיים נוספים בסחר עם טורקיה הם ייצוא המתכות ומוצרי הנייר והקרטון, המסתכמים בעוד עשרות מיליוני דולרים.

      "בשלב זה, אנו עוקבים אחרי התפתחויות ובוחנים את משמעות הצהרת טורקיה והשפעתה על ענפי הייצוא", מסר אתמול אבי חפץ, מנכ"ל מכון הייצוא. "משיחות עם יצואנים, עולה שאנשי עסקים טורקיים מעוניינים בהמשך הקשרים המסחריים עם ישראל ומצביעים על חשיבותם גם לכלכלה הטורקית. אני מקווה שלא תהיה פגיעה בייצוא הישראלי על רקע הנסיבות. גם לטורקים יש אינטרס ביחסי הסחר עם ישראל".

      בתוך כך, שר התמ"ת, שלום שמחון, פנה אתמול לאנשי עסקים משתי המדינות וביקש מהם להמשיך את הקשרים העסקיים ואת מערכות היחסים הטובות ביניהם. השר שמחון הזכיר כי בין שתי המדינות עדיין עומדת בתוקף מערכת מסועפת של הסכמי שיתוף פעולה כלכליים שתרמו לכלכלת שתי המדינות. בין היתר, ניתן לציין את הסכם סחר חופשי שנכנס לתוקף בשנת 1997, את הסכם הצבירה הפאן אירופי-ים תיכוני בין ישראל טורקיה והאיחוד האירופי, המאפשר ייצור משותף ישראלי-טורקי של סחורות המיועדות לשוק האירופי על בסיס פטור ממכס. כמו כן, על פי משרד התמ"ת, קיימים הסכמים גם להגנה על השקעות, הסכם למניעת כפל מס, והסכמים כלכליים נוספים. נוסף על כך, פועל בין שתי המדינות הסכם שיתוף פעולה במחקר ופיתוח במסגרת תוכנית המו"פ האירופאית EUREKA . עד כה הניב ההסכם כ-20 פרוייקטים משותפים. כל אלו - עדיין תקפים בשלב זה.

      המישור הביטחוני: רוב הנזק כבר נעשה, העתיד לוט בערפל

      בשלב זה, לא צפויה ההודעה הטורקית על השעיית כל היחסים עם ישראל להיות מורגשת באופן מיוחד במישור הביטחוני, מהסיבה הפשוטה שהיחסים הללו כבר הלכו ודעכו ממילא במהלך השנתיים האחרונות, החל ממבצע "עופרת יצוקה" וההתנצחות הפומבית בוועידת דאבוס בין הנשיא שמעון פרס לראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, ועבור דרך תקרית המשט. עוד לפני דו"ח פאלמר, כבר לא נותר הרבה מהיחסים הללו, בשלושת המישורים העיקריים בהם התקיימו.

      המישור הראשון הוא העסקאות הביטחוניות – בהיבט הזה, כבר בתחילת 2010 הורה מנכ"ל משרד הביטחון להפסיק לחתום על עסקאות גדולות עם מערכת הביטחון הטורקית. מאז, התבטא הקשר רק בכמה עסקאות קטנות וזניחות, בעסקאות משלימות לעסקאות שנחתמו כבר ובמימוש עסקאות קיימות - בין אם באספקת אמצעי לחימה שנמכרו כבר, ובין אם במתן שעות הדרכה, למשל על מל"טים. במקביל, פיתח משרד הביטחון שווקים חדשים לייצוא, וכעת נראה שהנזק הכלכלי מאובדן השוק הביטחוני הטורקי אינו גדול.

      המישור השני בו התקיים הקשר הוא האימונים המשותפים - ובמישור זה הנזק כבר נעשה במלואו עוד לפני ההתפתחות האחרונה: זה שנתיים שישראל אינה מוזמנת עוד לשני התרגילים הבינלאומיים העיקריים שצבא טורקיה מוביל מדי שנה – Reliant Mermaid ו-Anatolian eagle. במערכת הביטחון מצרים על כך, וטרם הצליחו למצוא שותפים אחרים לתמרונים ברמה כזו, למעט התמרונים המשותפים עם צבא ארצות-הברית.

      המישור השלישי הוא התיאום בדרג הצבאי, הכולל גם שיתוף פעולה מודיעיני, בהסתמך על הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי שנחתם בין המדינות לפני כעשור. גם כאן, הצטמצם כבר שיתוף הפעולה ממילא באופן דרסטי בשנתיים האחרונות: חילופי המידע המודיעיניים, שהיו משמעותיים מאוד בעבר, כבר כמעט ואינם קיימים, וככלל, בצה"ל שוררת תחושה ש"אין עם מי לדבר" בצד הטורקי, שכן ארדואן הדיח את כל צמרת הצבא בשנתיים האחרונות (רבים מהקצינים הבכירים שהודחו אף עומדים כיום לדין על ניסיון הפיכה), והאנשים שעמם התנהל הקשר בעבר אינם בתפקידם יותר. במערכת הביטחון אמנם עדיין לא ממהרים להסיק שההסכם האסטרטגי בטל ומבוטל, אך אומרים כי תקפותו תעמוד מעתה למבחן, והתשובה בעניין זה תינתן במהלך "האירוע המעצב" הבא.

      למרות כל אלו, בצה"ל עדיין מתנחמים בשלושה דברים: ראשית, טורקיה עדיין מחויבת באופן מלא לנאט"ו, כחברה בברית; שנית, רק לפני מספר ימים הסכים ארדואן לקלוט בצבא טורקיה את מכ"מ ה-X-Band האמריקאי, שמחובר לרשת בינלאומית שבה חברה גם ישראל, ולכן הוא מספק גם לה מידע; ולבסוף, בטורקיה עדיין מודעים לחלוטין לכך שישראל היא מעצמה צבאית במזרח התיכון, ועל פי ההערכה במערכת הביטחון, לא יעזו להתגרות בה ברמה הצבאית או לבצע אקט מלחמתי פעיל כלפיה.

      בהכנת הכתבה השתתפו: אמיר שילה, ענת עובדיה ואמיר בוחבוט

      (עדכון ראשון: 21:00)