המניפולציה הצליחה: כך נגררו השופטים לביטול סעיף השוחד בתיק נתניהו

שתי תובנות פתיחה למאמר הזה, והן חיות בקלות זו לצד זו. האחת: סעיף השוחד בתיק 4000 קשה עד בלתי ניתן להוכחה. כך אני סבור עוד לפני הגשת כתב האישום בימים שהתלבטו באלו סעיפים להאשים את נתניהו בכל אחד משלושת התיקים. כך אמרתי באולפן, בין השאר בפרויקט המפורסם ב"המקור" שערך רביב דרוקר ערב המשפט; כך אמרתי פעמים רבות אחרי כן באולפן חדשת 13, וכך כתבתי כאן במאמרים. התובנה השניה היא שההודעה של השופטים, הן לפני שלוש שנים והן השבוע, שהפרקליטות צריכה לסגת מסעיף השוחד, היא שערורייתית מאין כמותה, עוד ביטוי לאופן המביך שבו הם מנהלים את המשפט הזה מיומו הראשון.

איך שתי התובנות חיות האחת לצד השניה? כאמור, בקלות. ראשית, אני עיתונאי ולא שופט. מותר לי להביע את דעתי על תוצאה אפשרית של תיק מתנהל. לשופטים אסור. איך אמור הציבור להאמין עכשיו שהשופטים באו בנפש חפצה לשמוע את החקירה הנגדית של נתניהו, אם לפני שלוש שנים, עוד בטרם התביעה סיימה להביא את כל עדיה, הם הודיעו שלדעתם אין שוחד בתיק. עכשיו איזה ערך יהיה לשאר החקירות הנגדיות, בין השאר לשאול אלוביץ' אם תהיה (מיד נרחיב על זה), אם מראש אומרים השופטים שאין שוחד. זו התנהלות אומללה של השופטים, שמיד נסביר איך ולמה הגיעו אליה.

כדי להבין עד כמה בלתי אחראית התנהלות השופטים, כדאי לשים לב לעובדה שבשתי הפניות שלהם לתביעה, הם השאירו באופן מעומעם את עניינו של נאשם 2, שאול אלוביץ'. הסיבה שאני חוזר וטוען במשך השנים שהאישום נגד נתניהו בעניין השוחד הוא קשה עד בלתי אפשרי הוא שהוא בנוי על אדנים נסיבתיים, כלומר אין הוכחה חד משמעית ליסוד הנפשי של נתניהו - לכך שציפה לשוחד מאלוביץ', אלא שעל פי תזת כתב האישום אי אפשר לפרש את מערכת היחסים בין אלוביץ' לנתניהו זולת כיחסי שוחד.

המצב של אלוביץ' שונה בתכלית ממצבו של נתניהו. התיק נגד אלוביץ' אינו נסיבתי כלל ועיקר. הוא מבוסס, בין השאר, על הודעות ווטסאפ שקושרות באופן ברור בין הסיקור באתר וואלה, לבין האינטרסים הכלכליים שלו. אף שופט בעולם לא יכול לקבוע, בוודאי לא לפני שלוש שנים, אבל גם לא עכשיו (עוד לפני שאלוביץ' נחקר נגדית), שעננת השוחד הוסרה מאלוביץ'. לעניין זה נזכיר כי על פי דין לא חייבת להיות הלימה בין נתינת שוחד לקבלת שוחד. אפשר בהחלט להרשיע את נותן השוחד ולזכות את הנאשם בקבלתו. זה מקרה קלאסי שבו הראיות נגד הנותן חזקות לאין ערוך מהראיות נגד המקבל.

כשלפני שלוש שנים ביקשו השופטים מהתביעה לסגת מתיק השוחד, הם זימנו את כולם ללשכה, לרבות הסניגור של אלוביץ', ז'אק חן. הם לא הבהירו אם הם מתכוונים לנסיגה רק מהאישום נגד נתניהו, ושום צד לא ביקש מהם את ההבהרה הזאת כדי לא לקבל תשובה שלא יאהב. כך קרה גם השבוע. כעת, אחת מהשתיים, אם באמת השופטים התכוונו לכך שנגד אלוביץ' אין תיק שוחד (אם אין שוחד, נשאר רק שיבוש ועוד עבירות זניחות. אלוביץ' אינו איש ציבור ולכן לא נאשם בהפרת אמונים), העניין תמוה במיוחד בהתחשב בחומר החזק שיש נגדו, כאמור עוד לפני שנחקר חקירה נגדית. אם הם התכוונו רק לנתניהו, הרי שיתכן והם מטעים קשות את עורך דינו של אלוביץ', מה שעלול לפגוע לכאורה בניהול הגנתו. לשם מה כל התסבוכת הזאת? למה זה טוב?

כדי להבין עד כמה בזמן אמת היה ברור לעובדי וואלה הסטייט אוף מיינד של אלוביץ', שלפו עבורי דברים שאמר בתקשורת אחד העדים המעניינים בתיק, עורך וואלה לשעבר, ינון מגל. בינואר 21' ראיין אותי מגל בתוכניתו, ובניסיונו להגן על נתניהו אמר את הדברים הבאים: "אלוביץ' ניהל את המערכת הזאת לפי האינטרסים שלו. זה לא היה חריג, זה לא אומר שנתניהו נתן לו. אם אתה שואל אותי, כמו שאני מכיר את ביבי, הוא אל נותן כלום לאף אחד והוא לא נתן גם לאלוביץ', אין מצב בחיים שאלוביץ' וביבי, אני שם את הראש שלי, שאלוביץ' וביבי סגרו דיל". "ינון", שאלתי אותו, "אתה אומר: 'ככה אלוביץ' מנהל את הדברים'. אתה יודע, אם הכל נראה לאלוביץ' תקין, למה הוא הולך משמיד את הטלפונים"? מגל: "כי ברור שאלוביץ' היה שם במצב נפשי של לתת ולקבל".

לו זו אף זו. במשוואת השחיתות, שימו לב מה אומר מגל לשמחה רוטמן ממש באותו יום, בימים שעוד היה אפשר לזהות בגופו שרידי שרידים מהמקצוע שפעם עסק בו - עיתונות. "אבל שמחה", אמר מגל, "אני הייתי שם, היתה פעילות חריגה של אזור נתניהו. נכון שכולם משפיעים וקיבלתי הוראות מלמעלה להוריד כתבה של גדעון סער וברק לליברמן ופואד בין אליעזר עליו השלום, אבל מה שהיה עם נתניהו היה חריג". במלים אחרות, אם אמרתי מקודם שהמונח "היענות חריגה" הוא לא מאוד מוצלח, מי יודע, אולי הפרקליטות לקחה אותו מינון מגל, כי הוא דווקא סבור בהחלט שבוואלה היתה היענות חריגה לנתניהו.

במלים אחרות, גם אם תיק השוחד נגד נתניהו הוא עניין קשה להוכחה, בוודאי שיש כאן מקרה שחיתות זועק לשמיים, עם ראיות חזקות מאד נגד החשוד במתן השוחד לראש הממשלה, וכל זה בסיטואציה שאפילו השופר הקרוב ביותר לנתניהו סבור שהמונח "היענות חריגה" לראש הממשלה מחובר היטב למציאות.

אז איך נגררו השופטים לבושה הזאת? זה קרה כתוצאה ממניפולציה שסניגורו של נתניהו, עמית חדד, עשה להם באמנות מקצועית, מניפולציה שהוא צריך ללמד בקורס שעליו להציע לאחת מהפקולטות היוקרתיות למשפטים בארץ - קורס לליטגציה מניפולטיבית בתיקים מתוקשרים (נשמע טוב). חדד הגיע לדיון שהיה אמור לעסוק בקצב ניהול המשפט. הוא אמר לשופטים שיש לו "מאות רבות" של עדי הגנה! קשקוש מוחלט כמובן. איך "מאות רבות" בדיוק נקשרים לארוע הזה? ויתרה מזאת, חדד הילך אימים על ראשת ההרכב, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, כי "אין שום סיכוי שהמשפט יסתיים עד מרץ 2028", מועד יציאתה לגמלאות.

על הדרך אמרו הסניגורים כי לו היתה נענית הפרקליטות לדרישה לפני שלוש שנים לבקשה לסגת מסעיף השוחד, הרי שאז מספר העדים היה מתקצר. השופטים נגסו בפיתיון וכשחזרו מההפסקה הודיעו כי למרות שלא תכננו לעשות זאת, הם חוזרים על עמדתם מלפני שלוש שנים.

אם ידעו ששערי הגיהנום ייפתחו ולמרות זאת אמרו את מה שאמרו, הם התרשלו באופן פושע. אם לא ידעו, התרשלו באופן פושע לא פחות. ציבורית הארץ רעדה; משפטית, הם לא הרוויחו כלום, גם לא באופן תיאורטי, שכן לנסיגה מהשוחד לא תהיה שום משמעות. הורדת סעיף השוחד לא תחסוך אפילו יום דיונים אחד, וזהו ההסבר: נתניהו מואשם בשלושה סעיפי הפרת אמונים.

נזכיר רק שאולמרט, לחיאני, ואחרים נשלחו לחודשים ארוכים בכלא רק על סעיף אחד של הפרת אמונים. לכן, נתניהו צריך לנהל הגנה מוקפדת ורצינית על כל סעיף כזה. סעיף הפרת אמונים ב-4000 מורכב משני חלקים. נקראה להם: "הפרת אמונים גדול", ו"הפרת אמונים קטן" (שעוסק בהסדר ניגוד העניינים).

ה"גדול" חופף לכל אורכו לסעיף השוחד. נניח שהתיק היה מוגש מלכתחילה רק בסעיף הזה, כל עדי התביעה שהופיעו בתיק - פילבר, חפץ, ישועה, העיתונאים והרגולטורים - היו ממילא מוזמנים לעדות. ההבדל בין סיפור השוחד לסיפור ההפרת האמונים, הוא שבשוחד אנחנו אומרים ש"בגלל" הסיקור נתניהו היטיב עם אלוביץ' ברגולציה, ובהפרת אמונים אנחנו אומרים ש"בזמן ש" נתניהו קיבל היענות חריגה בוואלה, הוא סייע לאלוביץ ברגולציה. ההבדל בין ה-"בגלל ש" ל-"בזמן ש" לא היה משפיע על מספר עדי התביעה, וגם לא אמור להשפיע על מספר עדי ההגנה. במלים פשוטות, קשקוש. העיקר שהבדיה הזאת על "מאות רבות" הובילה את השופטים לשחרר את פצצת המצרר הזאת.

מה שהכי מקומם הוא שהשופטים מסתבכים פעם אחר פעם בשל רצונם לקדם את הדיון. אולי במקום שיפעלו בדרך כל כך עקומה, פשוט יתחילו לנהל את הדיונים - לברר היטב רלוונטיות של עדים, לחתוך חקירות נגדיות שנמרחות יתר על המידה. אין צורך בחמישה ימי דיונים בשבוע, צריך פשוט להיות חדים בדיונים, לא מנומנמים, ולא מתרפסים.

עזבו את אילן ישועה, שעדותו נערכה במשך חצי שנה בעקבות חקירה נגדית שלא היתה נמרחת ממנה בתולדות המשפט הישראלי; עזבו את העובדה שהשופטים נתנו לנתניהו לעשות באולם כבשלו; רק תראו את העדויות שנשמעות בימים אלה ממש. למה עדותו של חוקר משטרה צריכה להתפרש על פני כל כך הרבה ימים? למה לא מכניסים שלושה חוקרים ביום עדות אחד, כפי שנעשה באין ספור מגה תיקים נוספים שסיקרתי, כמו תיק הולילנד למשל?

ומילה אחרונה, על היועצת המשפטית לממשלה. כמובן שאין שום סיבה שתיסוג מסעיף השוחד. פרשת התביעה נשמעה, וגם החקירה הנגדית של נאשם מספר 1 נשמעה. השופטים רוצים לזכות בסעיף הזה? שיזכו. מותר להם. לשם כך בדיוק הם צריכים לשמוע את כל עדי התביעה וכל עדי ההגנה. מה שאסור להם, הוא לתת במהלך המשפט פריבילגיות לנאשם, שאף שופט לא נותן לנאשם שעומד מולו.

השאלון שיעשה לכם סדר - מי המפלגה שהכי מתאימה לעמדות שלכם?