החורים בזיכרון, הנזיפות ובאגס באני: סיכום החקירה הנגדית בעדות נתניהו

"חיכיתי שמונה שנים לרגע הזה, לומר את האמת", הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כשעלה לראשונה לדוכן העדים. שנה וחצי של בקשות לביטול דיונים, התחמקויות מתשובות ועליות למתקפות אישיות על גורמי אכיפת החוק לאחר מכן, יסתיים בימים הקרובים חלקו במוקד תיקי האלפים.

בשנה החולפת הפרקליטות עימתה אותו עם אישומיו בשוחד, מרמה והפרת אמונים. במהלכה איתרו נציגיה סתירות בתשובותיו מול הגרסה שסיפק בחקירות המשטרה, והציגו את הקשרים האסורים מול בעלי ההון כפי שראו אותם, מול הספק ביכולת להעמידו לדין בכלל הסעיפים. אלה הנקודות המרכזיות שעלו בשלב החקירה החוזרת - והשאלות הפתוחות שנותרו.

עדותו של נתניהו החלה בחקירה ראשית. במסגרתה, סנגורו עמית חדד תשאל אותו על כתבי האישום בניסיון לחזק את גרסתו. הסנגור עושה זאת דרך הרמות להנחתה ושאלות שמובילות לתשובות שמחזקות את הדרך בה ברצונו להציג את השתלשלות האירועים ומהותם.

אחריה מגיעה החקירה הנגדית. אז עובר הכדור לידיים של הפרקליטות, שמנסה בתמורה לעמת את הנאשם עם מעשיו וההסבר להם ולשמוט את טענות ההגנה בהוכחה שאינן סבירות. שקרי נאשם, למשל, מהווים ראיה נסיבתית שמחזקת את טענות התובעת. זו החלה בחודש יוני בשנה שעברה והסתיימה השבוע.

היא נפתחה בתיק 1000, שם הוביל התובע יהונתן תדמור, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית. ב"תיק המתנות" נאשם נתניהו במרמה והפרת אמונים. סעיף הפרת האמונים כולל לעיתים ניגוד עניינים ולעיתים קבלת טובות הנאה, מה שנקרא בעגה המשפטית "הרגל השבסית והרגל הטלנסקית", בהתאמה, על שם הפרשה בה היה מעורב מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר שמעון שבס, והפסיקה במשפט ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, בו היה מעורב המיליארדר מוריס טלנסקי.

טובות ההנאה כללו, בין השאר, קבלת סיגרים ושמפניות מהמיליארדרים ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. עם הזמן הפך המנהג למה שמתאר כתב האישום כ"קו אספקה" שהועבר לדרישות נתניהו ורעייתו שרה. ניגוד העניינים הגיע כשנתניהו סייע למילצ'ן בשורת מקרים, בהם הארכת ויזה לארצות הברית, פטור מתשלום מס הכנסה לתושבים חוזרים ושאיפתו לרכישה ומיזוג של קשת-רשת.

משם המשיכה החקירה לתיק 4000, אותו הובילה המשנה לפרקליט מחוז תל אביב, יהודית תירוש. מבין השלושה, הוא מוקד המחלוקת המשמעותי ביותר, בשל אישום השוחד הנלווה למרמה והפרת האמונים. לפי כתב האישום, הזוג שאול ואיריס אלוביץ', בעלי בזק-וואלה, סיפקו לנתניהו ומשפחתו סיקור אוהד - ובתמורה ראש הממשלה קידם את האינטרסים העסקיים שלהם.

כך, התביעה מפרטת מאות מקרים של דרישות ושינויים בפרסומים באתר וואלה הנוגעים למשפחת נתניהו, חלקם ישירות ממנו ואחרים כתוצאה מהפנמת יחסי התן וקח. הצד השני של המשוואה כלל התערבות לטובתם במקרים שונים, בין השאר בתפקידו כשר תקשורת, בהם עסקת בזק-יס, עסקת יד 2 רפורמת השוק הסיטונאי וההפרדה המבנית.

החקירה הסתיימה עם תיק 2000. האישום נגד נתניהו נבע משיחות שנערכו בתקופות בחירות בינו לבין בעלי ידיעות אחרונות-ווינט, נוני מוזס, בהן דנו בשינוי הסיקור של נתניהו במקביל להגבלת כוחו העולה של המתחרה העיקרי של העיתון באותה תקופה - ישראל היום. בין תיק זה לאחרים קיים הבדל משמעותי לחקירה, או ראיית זהב: הקלטות מפורטות של הפגישות בין השניים.

מול משולש האישומים, נתניהו דבק בעמידה על חפותו. לשיטתו מדובר בתיקים תפורים למידותיו. הם מתארים התנהלות שגרתית ומקובלת של נבחרי ציבור, הוא אומר, שלא הוגדרה פלילית בעבר ואף כיום במקרים של פוליטיקאים אחרים וקשריהם עם בעלי הון והתקשורת. הטענה מתחלקת לשני חלקים עוקבים ומתחלפים: לא היה, או שהיה במידה פחותה מהאישומים, ואם היה - מה הבעיה?

בתיק 1000, הוא מגדיר את מערכת היחסים עם מילצ'ן ופאקר כחברית. המתנות היו נקודתיות, מחווה ידידותית. סיגר פה, שמפניה שם, לא מעבר. ובכלל, מילצ'ן היה ידוע כ"מר סיגר" שנהג לחלק את סמל הסטטוס לדמויות חזקות שונות עמן היה בקשר, ו"שחה בשמפניה". כך גם השימוש בווילה שרכש פאקר בצמוד לביתו בקיסריה ומקרים אחרים.

עוד טען שלא ידע שמילצ'ן מעורב במיזם טאטא להקמת אזור סחר חופשי בשיתוף ירדן והרשות הפלסטינית, שפעל לקידומו. ביחס לסוגיית הוויזה, טען שמאחורי התערבותו עמדו שיקולים ביטחוניים, ובנושא קשת-רשת טען שלא בסמכותו לאשר מיזוגים. לדבריו, המתנות ממילצ'ן החלו כשהיה "פגר פוליטי", כך שלא היו מעורבים בהן אינטרסים.

למרות ההקלטות, ראש הממשלה טוען שגרסתו הארוכה של מוזס בחקירות המשטרה אינה מדויקת. במרכז גרסתו נמצאת העמידה על כך שהיתל במוזס עם הבטחות סרק, שלא התכוון להעביר את חוק ישראל היום, אלא רק לגרום לו לחשוב כך כדי שלא יפנה נגדו, למשוך אותו עד שיחלפו רגעים מכריעים. שאמירתו למוזס שידאג שיהיה ראש הממשלה הייתה "שנינות", ומנגד, למוזס לא הייתה כוונה ממשית לשנות את הסיקור בידיעות אחרונות. הבעיה בכך היא חיזוק ההאשמה בניסיון להטות סיקור, ואכן ברגעים בהם הבין זאת טען שבאמת חשב להעביר את החוק ללא קשר לשיחות עם מוזס.

בתיק 4000 טען תחילה כי התקשורת לא חשובה לו, לכל היותר חשובה כמו שחשובה לכל פוליטיקאי אחר. הקושי בעמידה על כך מול הדרישות הרבות לשינוי ומיקום כתבות הביא לתוספת: ההתערבות הגיעה מרצון לגוון את התקשורת, אקט אידאולוגי. הסיקור האישי מעולם לא היה העניין, אחרת הייתי הופך איש שמאל, אמר. לצד זאת, טען כי יועצו ניר חפץ היה זה שהוביל רבים מהמהלכים, וכי הסיקור בוואלה היה מוטה נגדו באופן עקבי, בעוד המקרים שהוצגו היו יוצאי דופן. בכך ניסה להראות שהמצב בפועל לא תאם את מערכת יחסים השוחדית המתוארת.

החקירה הנגדית הייתה רצופה בסתירות בין גרסאותיו של נתניהו. לשאלות רבות ענה כי אינו זוכר את הפרטים או את המקרה בכלל, אך הראה זיכרון מדויק לאירוע דומה. כשזיהה שנקלע למלכודת, ביקש לקרוא את תמלילי החקירה הרלוונטיים, שלו או של עד אחר, ושלף מתוכם גרסה חדשה - "כבושה" - במיומנות. ברגעי מצוקה פנה למתקפות אישיות נגד הפרקליטות והמשטרה, כשהקביל את התנהלותם לשטאזי, או מאפיה, פושעים ואנסים.

עוד הראו בפרקליטות כי נתניהו מטיל דופי באנשיו באופן עקבי - "אז אמר", מה שמפחית מאמינותו. העדות הייתה רצופה בהתנגדויות רבות מצד עורכי דינו, ששימשו לעיתים כלי לאפשר זמן לחשיבה או רמיזה שעומד בפניו מוקד, ועליו להשיב בזהירות.

לאורך החקירה הנגדית בתיק 1000 הציגה הפרקליטות שורת עדויות שיסתרו את ניסיון ההגנה לבודד את עדת המפתח הדס קליין, העוזרת של מילצ'ן ופאקר, ולמסגר אותה כטענה יחידה. בתוך כך נאלץ נתניהו לקעקע את עדותו של חברו מילצ'ן ולטעון שאינה מדויקת. הפרקליטות הסתמכה על רישומי הוצאות שמילצ'ן כתב בעצמו כדי לסתור את טענת ה"פגר הפוליטי" ולהראות שקניות הסיגרים של מילצ'ן, שאינו מעשן בעצמו, נסקו ביותר מ-1,000% מאז שנתניהו הפך ראש ממשלה.

באחד הרגעים שחיזקו את עמדת התביעה, תדמור הציג לנתניהו את גרסתו במשטרה, לפיה ביקש שישימו את המתנות ממילצ'ן בשקית כי "אנשים לא מכירים את חוק המתנות". התובע שאל את נתניהו "מה הקשר לחוק המתנות?", כדי לתקוף את הצגת קבלת המוצרים כעניין תמים, וכשהתפתל בניסיון להשיב, השופטים הדגישו את השאלה והתעקשו שיענה לה.

בתיק 2000 ניהלו את החקירה לפי סדר כרונולוגי. בפרקליטות הציגו קטעים מההקלטות ומתמלילי החקירה של מוזס כדי לשכנע את השופטים שהתנהל ביניהם שיח אסור. במהלך הדיונים נתניהו טען שהיה לו אינטרס פוליטי לדחוף לחופש הצבעה על חוק ישראל היום, אף שמטרתו הייתה הפוכה עד השיחה עם מוזס, בה תיאמו איך להעביר את החוק ולדחות הצבעה.

כמו כן, בחקירת המשטרה טען שאינו זוכר שעורך דינו דוד שמרון אמר לו שצריך להימנע מלקשור דבר תמורת דבר, quid pro quo. ואולם, כשנשאל על השיחה בחקירה הנגדית ביקש לקרוא את עדותו של שמרון, ואימץ את אמירתו שאמר לו זאת "כל הזמן" כגרסתו שלו. את הטענה שרצה למשוך את מוזס ניסו להפריך כשהראו שהפגישה ביניהם התרחשה לפני שלושה ימים בהם אין מליאה, שאחריהם נערכת מיד הצבעה.

יום החקירה הנגדית המשמעותי ביותר עסק בפגישה המוקלטת האחרונה, במהלכה נתניהו אמר למוזס שלא יוכל להעביר את החוק לפני הבחירות, אך בבית המשפט טען שלא חיבר בין שני הדברים. מנגד, תדמור הזכיר את התנאי שהציג למוזס: "מה שאני רואה שכתבת עליי, זה סימן לבאות, אם זה לא סימן לבאות, יש נתיב, נתיב חקיקה".

בתיק 4000 הציגו עדויות של סביבתו על ה"אובססיה" שלו לתקשורת. בתוך כך ניסו לסתור את גרסתו שביקש לגוון את התקשורת, כשהראו פניות לוואלה בשעות מאוחרות על נושאים אישיים, וראיות לכך שחילק כתבות לכאלה שבעדו או שפונות נגדו. הכתבות סווגו לחיוביות גם אם פנו נגד יריב ימני, כמו שקד, בנט, ליברמן או ארדן, ושליליות גם כשהכותב איש ימין.

עוד ניסו לסתור את הטענה שהוא נפרד משרה. נתניהו טען שהם כמעט לא מספיקים לדבר, אך בפרקליטות הראו שנהג לעבוד הרבה מהבית, שהייתה מעורבת בהחלטה לצאת לבחירות ב-2014 ובקבלת תפקיד שר התקשורת, שהייתה מעורבת בקמפיין ודחפה לתקוף את בנט. בפרקליטות ביקשו להראות שהפניות לגורמי תקשורת ובעלי שליטה בכירים היו חריגות באופיין וחיזקו זאת בעדויות של סביבתו, כולל דוברו.

בעדותו ציין נתניהו כי נתן למזכירה חוברת שמשווה טורי דעה בוואלה לעומת מעריב, שהועברה ליועצו המדיני וממנו לפילבר, שימסור אותה בתורו לאלוביץ' להדגשת הפערים בסיקור. הדבר עמד בניגוד לחקירת המשטרה, שם טען כי אינו זוכר זאת.

מי שהתחייב לנהל את אישומיו במקביל לכהונתו, ביקש מאז לבטל את מרבית ימי הדיונים באמתלות שונות. הספירה הכוללת מגיעה לשני שליש ימי דיונים שתוכננו ובוטלו. זאת, לצד קיצור העדות כמעט מדי פעם. יום מלא של שש וחצי שעות היה מחזה נדיר.

אמנם הצורך אכן היה ממשי, כראש ממשלה שנדרש לנווט בתוך מלחמות אזוריות מרובות אויבים, אך הוא עמד בסתירה להבטחתו. הנימוק ה"ביטחוני-מדיני" החוזר אילץ את השופטים לאשר את הבקשות ברוב המוחלט של המקרים, בהיעדר יכולת להתערב בשיקולים אלה. הסירובים יוצאי הדופן הגיעו במקרים אחרים, כמו בקשה להשתתף בישיבת ממשלה שנקבעה בזמן הדיון.

בסיום עדותו של נתניהו ימשיכו לעלות עדים שתזמן ההגנה, ולאחר מכן יגיע שלב הסיכומים, הכרעה וגזר דין. בהנחה שהמשפט לא ייקטע בהסדר הטיעון או החנינה הנדונים בימים אלה בבית הנשיא, כמובן.

לקראת השלבים הבאים נותרת פתוחה שאלת ההצלחה של הפרקליטות בהעמדה לדין בכל האישומים. המועד ביותר לפורענות הוא סעיף השוחד. לפני שלוש שנים, כינסו השופטים בלשכתם את הצדדים והטילו פצצה: קיימים קשיים בביסוס עמדת השוחד. האמירה התפרשה כרמז שעל הפרקליטות לשקול נסיגה ממנו, אולם בסופו של דבר החליטו לשמור את עמדתם.

גורמים משפטיים לא מעטים סבורים שהסיכוי להעמדה לדין בסעיף זה נמוך. התנהלות הפרקליטות מראה שהם עדיין סבורים אחרת, שמכלול הראיות שהושג מספיק בשביל להראות מעל לכל ספק שעסקת שוחד אכן התקיימה, ונתניהו אכן קיבל מתת בדמות סיקור אוהד.

אחת מאבני היסוד של השוחד היא "פגישת ההנחיה" בה נטען כי ראש הממשלה הורה לפילבר לקדם את ענייניו של אלוביץ'. בניגוד להקלטות נתניהו-מוזס, כאן נעדרת הוכחה ברורה לקיומה ותוכנה מלבד דבריו של פילבר. בכתב האישום צוינו מועדים מדויקים בהם יכולה הייתה להתרחש, שהופרכו על ידי צוותו של נתניהו, וכשנמצאו אחרים בסיוע מומחה איכוני טלפונים בית המשפט סירב לאפשר תיקון לאחור. אם השאלה תישאר "מתי", ולא "האם", ייתכן שהשופטים יקבלו את הטענה.

עד כה, השופטים בחרו שלא להתבלט, לצמצם שאלות או אמירות שעשויות להראות כיוון מסוים להחלטה ולשמור על איפוק. רבים סבורים שזהו צעד תקשורתי-מחושב. "הם גזרו על עצמם שתיקה", הם אומרים. בשבוע האחרון הגיעה התפרצות חריגה של פרידמן-פלדמן, שכינתה את חדד שוב ושוב "חצוף" כשאמר שיכולה הייתה להיות סנגורית מצוינת ולשבת לצדם.

במקרים נקודתיים התערבו בחקירה הנגדית, כמו בקשה מתירוש להתקדם ולצמצם בשאלות ("לא כבר מיצינו?"), או כששאלו את נתניהו אם טענתו היא שכל השיחות עם מוזס היו סרק, למראית עין. התערבויות נוספות הגיעו כדי לעמוד על מענה של נתניהו לשאלות בנושאי ליבה דוגמת טיב יחסיו עם הזוג אלוביץ' או המשקל שנתן לתקשורת. עתה, כשפרישתם מהתפקיד מתקרבת, השופטים יידרשו להחלטה המורכבת בכהונתם.

• כמנהגו, נתניהו תיבל את עדותו בתיאורים איתם ניסה לקבע את גרסתו בחזרתיות והדגשה. הנה כמה מהם.
• "לא היענות חריגה, עוינות חריגה" - על הסיקור האוהד בוואלה.
• "שיח שועלים" - על הפגישות עם מוזס.
• "צימוק בעוגה מורעלת" - על כתבות חיוביות בוואלה.
• "באגס באני" - לא נתניהו היה זה שהציג במשפט את סיפור הבובה שרכש מילצ'ן עבור יאיר לבקשת שרה, אך מרגע שזיהה את ההזדמנות השתמש בה להקטנת הפרשה.
• "וואלה חמאס" ו"וואלה אכבר" - כינויי האתר בבית משפחת נתניהו, לדבריו. שומשו בניסיון לקעקע את כתב האישום בטענה שהאתר בכלל נתפס כלעומתי לראש הממשלה. לעיתים העלה טענה בדויה כי היו אלה כינויים שגורים.
• "זה פשוט אבסורד" - בדרך כלל על העמדתו לדין. לרוב כדי לחמוק משאלה קשה.
• "תקשורת מונוליטית" - הגדרתו את שליטת השמאל הבלעדית, לשיטתו, אותה ביקש לשנות ולגוון.
• "Gotcha" - בהיעדר תשובה, אחת הבחירות הנפוצות של נתניהו היא לעבור ל"תפסתם אותי", בטון שנועד להקטין ולהגחיך את המקרה המתואר.