אם סדר הזמנים יתנהל כמתוכנן, בעוד חמישה חודשים ישראל תצא לבחירות הראשונות אחרי טבח 7 באוקטובר. באופוזיציה העלו הילוך עם האיחוד בין נפתלי בנט ויאיר לפיד, שלצד איזנקוט ינסו לשכנע את הציבור בעדיפותם על ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולם גורמים המתנגדים לממשלה מזהירים: יש לעמוד על המשמר מול הסכנה למהלכים שישבשו את טוהר המרוץ.
מסמך חדש של מכון זולת לשוויון וזכויות אדם שמתפרסם בוואלה מפרט את הצעדים הללו. "ארגז הכלים של הממשלה לפגיעה בבחירות 2026", הגדירו זאת בכותרת נייר העמדה. מאחוריו עומדים עו"ד איתי מק וד"ר מיכל עברון יניב, שניסו לשרטט את המהמורות בדרך לקלפי. לטענתם, זו תוכנית עבודה מוכנה בה מחזיקה הממשלה.
לקריאת המסמך המלא
"מדינת ישראל בעיצומה של שנת בחירות כאשר היא מצויה לראשונה בתולדותיה תחת משטר שאינו דמוקרטי", כתבו, כפי שהגדירו בדוח קודם. "כללי המשחק שלפיהם התנהלו בעבר חופשיות והוגנות נשחקו, שומרי הסף מותקפים בקביעות ונחלשו, ומוסדות שאמורים להבטיח את תקינות ההליך הדמוקרטי נתונים ללחץ פוליטי מתמשך. שיבוש הבחירות איננו חשש תיאורטי אלא מערך פעולות מתהווה ושיטתי, שבמסגרתו הקואליציה נוקטת שורה של צעדים שמעניקים לה יתרון, תוך שמירה על מראית עין דמוקרטית. למעשה, שלל המהלכים הסמכותניים שהממשלה כבר נקטה בשלוש השנים האחרונות הצטברו ומכינים את השטח לשיבוש הבחירות".
לדבריהם, דוגמה מרכזית לכך היא ניסיונו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לצמצם את חופש הביטוי וההפגנה, כמו בהגבלות השתתפות בהפגנות במלחמה עם איראן. הם טוענים ל"הרחבה חסרת תקדים" של המעורבות הפוליטית בעבודת המשטרה, שאף הוטמעה בפועל באמצעות שינוי כל שרשרת הפיקוד, ומינוי מפכ"ל הנתפס כנאמן אישית לשר".
כך, הם מעריכים, המשטרה תוכל לשבש את הבחירות באמצעות "אכיפה בררנית נגד האופוזיציה והפללה ודה-לגיטימציה של פעילות פוליטית אופוזיציונית", "העלמת עין מאלימות, הטרדות ואיומים מצד פעילים וקבוצות מיליציה המזוהים עם הממשלה", "פשיטות ו'ביקורים' במטות מפלגות האופוזיציה, בתי מגורים ומשרדים של פעילי אופוזיציה", "פריסה מאיימת של כוחות משטרה סביב קלפיות ביום הבחירות" ו"פגיעה בהשתתפות הפוליטית של הציבור הערבי".
גוף נוסף שניתחו את יכולתו להשפיע על הבחירות הוא שב"כ. מאז כניסתו של דוד זיני לתפקיד ראש הארגון עלו פרסומים שונים על התנהלות שחורגת מהממלכתיות הנהוגה, מה שמעורר חשש מ"הכנסת שיקולים פוליטיים לפעולתו של גוף בעל עוצמה כזו שתיצור פוטנציאל ממשי לדיכוי אופוזיציה, לפגיעה במחאה ציבורית ולערעור ההליך הדמוקרטי". המסמך מתריע כי שב"כ יכול לעשות זאת דרך הגבלת מחאה והפגנות, מעקב ואיסוף מידע על יריבים פוליטיים של הממשלה ו"הרתעה, הפללה או איום בהפללה, ודיכוי פוליטי במסווה ביטחוני".
המאבק בין הממשלה למערכת המשפט, מנקודות המחלוקת המרכזיות בין הצדדים בשנים האחרונות, מהווה לשיטתם גם הוא גורם סכנה. "הממשלה פועלת לשנות את כללי המשחק באמצעות חקיקה ומינויים שמחלישים את השופטים ומגבילים את יכולתם לבקר את השלטון על פי העיקרון המנחה של הפרדת רשויות, לצד סחבת במינוי שופטים חדשים והעברת המינוי של נציב תלונות הציבור על השופטים לידי שר המשפטים", כתבו.
"במקביל, מופעלים קמפיינים ציבוריים של הסתה ודה-לגיטימציה כלפי השופטים שמטרתם לערער את אמון הציבור, להרתיע את השופטים ולהחליש את מעמד בית המשפט כגורם עצמאי המגן על זכויות אדם ושלטון החוק. פגיעה זו מקבלת משמעות מיוחדת בהקשר הבחירות, שכן בית המשפט ממלא תפקיד קריטי בפיקוח על הוגנות ההליך, בהגנה על זכויות היסוד של בוחרים ומועמדים ובהתערבות במקרים של שימוש פסול במשאבי המדינה או פגיעה מהותית בשוויוניות הבחירות".
היישום יכול להתבטא בצמצום ההגנה על הזכות לבחור ולהיבחר, צמצום ההגנה מפני שינויים חפוזים בכללי הבחירות, פגיעה ביכולת הביקורת על שימוש במשאבי המדינה, צמצום ההגנה מפני ניסיונות לשיבוש הבחירות באמצעות המשטרה ושב"כ ואף ניהול קמפיין דיסאינפורמציה על שיבוש הבחירות.
המאבק ביועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, נמנה גם הוא בין הדרכים האפשריות לשיבוש הבחירות. לפי כותבי המסמך, הוא מתנהל "במטרה לצמצם את יכולת הפיקוח והאכיפה על שימוש פסול בכוח השלטון ובמשאבי המדינה לצרכים פוליטיים. בהקשר לבחירות, החלשת היועצת פוגעת בין היתר ביכולת למנוע תעמולה ממשלתית אסורה, שוחד, מינויים פוליטיים והפרות חוק. לכן, החלשתה היא אמצעי מהותי לשיבוש ההליך האלקטורלי, ליצירת יתרון מובנה לשלטון המכהן, ולפגיעה ביכולת האזרחים לממש באופן מלא את זכותם להשפיע על עתידם ועל גורל המדינה".
כמו כן, הניתוח מציין שליטה בשירות הציבורי ובחברות הממשלתיות ושיבוש באמצעות התקשורת, הרשתות החברתיות ודיסאינפורמציה ככלים נוספים בארגז. "הממשלה פועלת בשנים האחרונות להחלשת גופי תקשורת ביקורתיים באמצעות חקיקה, איומים רגולטוריים, פגיעה בתקציבים וניסיונות להשפיע על מנגנוני מינויים. במקביל ניתנה לגיטימציה מוצהרת והוענקה עדיפות בתקצוב ממשלתי לגופי תקשורת אוהדים, תוך יצירת הבחנה בין תקשורת 'נאמנה' לתקשורת 'עוינת', והצגת עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים כאויבי הציבור", האשימו.
לפי מק ועברון יניב, הממשלה אף עשויה לרדוף את יריביה, בין השאר דרך הרחבה פרשנית של עבירות ביטוי והפללת פעילות פוליטית, הטלת מגבלות על כינוסים, הפגנות ואירועי בחירות של האופוזיציה, שימוש במנגנונים לפסילת מועמדים ורשימות ויצירת אפקט מצנן באמצעות מסגור ההצבעה והפעילות הפוליטית של ערבים בבחירות כסיכון אישי משמעותי.
המרכיב האחרון שהם מונים הוא "אלימות פוליטית מצד קבוצות מיליציה הקשורות לממשלה ולחברי קואליציה". לטענתם, "האלימות הפוליטית מצד מיליציות ותומכי שלטון אינה תופעה מקרית. זהו תהליך שהלך והעמיק תחת ממשלות נתניהו, יחד עם שחיקה מתמשכת של מוסדות אכיפת החוק והנורמליזציה של הסתה ודה-לגיטימציה נגד יריבים פוליטיים. לשיח הזה התלוו העלמת עין ולעתים עידוד בשימוש באלימות כלפי מפגינים, פעילי ארגונים אזרחיים ונבחרי אופוזיציה. אלו הפכו בהדרגה לכלי לגיטימי במאבק על השלטון".
"נסיבות אלה מאפשרות להתארגנויות אלימות לשמש זרוע לא רשמית לשיבוש הבחירות - בין היתר על ידי הפחדת מצביעים, הטרדת פעילים ושיבוש אירועים פוליטיים, והן עלולות לפגוע באופן ישיר בזכות לבחור ולהיבחר, דרך הפעלת אלימות והפחדה חוץ-ממסדית כזרוע משלימה של השלטון; נוכחות מאיימת סביב קלפיות ביום הבחירות; שיבוש הקמפיין של האופוזיציה באמצעים אלימים; וטשטוש אחריות והכחשה ממסדית - הצגת האלימות כאירועים 'מקומיים', 'ספונטניים', 'עימותים הדדיים', או כפעילות של 'קומץ'".
"הבחירות הקרובות בישראל אינן עוד מערכת בחירות רגילה. הן עתידות להיות נקודת הכרעה לעתיד המשטר בישראל: האם תעמיק ההידרדרות למשטר סמכותני מלא, או שתתחיל החזרה למסלול דמוקרטי", הדגישו. "לנוכח מציאות זו, האחריות להבטחת בחירות חופשיות והוגנות אינה מונחת רק על כתפיהם של שופטי בית המשפט העליון, אלא מחייבת ערנות פוליטית, תקשורתית וציבורית חסרת תקדים".