ישראל הידרדרה מ"דמוקרטיה פגומה" ל"משטר סמכותני-תחרותי" - כך קובע מכון זולת בדוח מקיף שמתפרסם היום (חמישי) בוואלה. בעקבות מהלכים שנעשו בשנים האחרונות, מתריעים במכון, השתנתה הגדרת המשטר שנקבעה בתבחינים בינלאומיים. בין הסיבות לכך נמצאות הפגיעה בהוגנות מערכת הבחירות ועצמאות בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק.
לדוח המלא
לפי המודל שפיתחו חוקר מדעי המדינה האמריקני פרופ' סטיבן לויצקי ועמיתו פרופ' לוקאן א. ווי, במשטר סמכותני-תחרותי מוסדות דמוקרטיים רשמיים כמו בחירות, פרלמנט, תקשורת ובתי משפט עדיין קיימים, אך מנוצלים בידי הממשלה כדי להטות את מגרש המשחקים הפוליטי לטובתה. כך, נוצרת תחרות פוליטית לא הוגנת, בה האופוזיציה רשאית להתמודד, אולם כוחה מוחלש. זהו דפוס פעולה מתמשך, להבדיל מצעדים נקודתיים, שמטרתו ערעור מערכת האיזונים והבלמים.
זו הקטגוריה אליה משתייכת כעת ישראל, טוענים במכון. כותבי הדוח, ד"ר מיכל עברון יניב ועו"ד איתי מק חוזים פגיעה בכמה צירים: הוגנות הבחירות, ניצול משאבים לרעה, ופוליטיזציה של מערכת המשפט והאכיפה, לצד החלשת התקשורת החופשית.
לדבריהם, הבחירות בישראל מתקיימות ותחרותיות, אך תנאי ההוגנות נשחקים. "הפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים משליכה על עצמאות בית המשפט העליון המפקח על תקינות הבחירות; יש קמפיינים נגד ועדת הבחירות המרכזית והשופטים; יוזמות להרחבת עילות מניעה/פסילה, בעיקר כלפי מועמדים ומפלגות ערביות, וקמפיינים המייצרים דה-לגיטימציה לשיתופי פעולה פוליטיים עם הציבור הערבי והשמאל; שימוש מסיבי בדיסאינפורמציה, שיטות מפוקפקות לאיסוף נתוני בוחרים ותעמולה אנונימית, וניסיונות היסטוריים שהקשו על השתתפות פוליטית (כגון העלאת אחוז החסימה והצבת מצלמות בקלפיות בחברה הערבית). יש ניסיונות הדחה ודה־לגיטימציה כלפי נבחרי ציבור מהאופוזיציה, גם כאשר ברור שלא יזכו לרוב או ייפסלו משפטית, כחלק מיצירת תודעה ציבורית".
בהיבט של ניצול לרעה של הגישה למשאבים, הם מצביעים על "שימוש גובר במינוי מקורבים פוליטיים לממלאי מקום ועקיפת דרישות לכשירות מקצועית; מהלכים להחלשת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה ולהפיכת תפקידם למשרת אמון, באופן שמבטל בפועל את תפקידם כשומרי-סף ביחס לחוקיות פעולות הממשלה, למינהל תקין ולמניעת ניגודי עניינים ושחיתות; פוליטיזציה של רשות החברות הממשלתיות ו"חוק הג'ובים"; שימוש בכספי ציבור למטרות פוליטיות קואליציוניות ותקצוב סקטוריאלי היוצרים תלות פוליטית. כך למשל דירוג פוליטי של רשויות (רמזור) וקידום פרויקטים בניגוד להמלצות מקצועיות".
הפוליטיזציה של מערכת המשפט ואכיפת החוק כוללת שורת מהלכים המפורטים בדוח. ביניהם נמצאים "שינוי מבנה הוועדה לבחירת שופטים, חקיקה המשפיעה על לשכת עורכי הדין, מינוי נציב תלונות הציבור על שופטים בוועדה בראשות שר המשפטים, וקידום מהלכים לצמצום ביקורת שיפוטית (לרבות ביחס לעילת הסבירות וזכות העמידה); במקביל, עוכבו מינויים שיפוטיים ונוהלו קמפיינים פרסונליים נגד היועצת המשפטית לממשלה ומהלך להדחתה שהוקפא לפי שעה בצו ביניים של בג"ץ, ומהלך הדחה של ראש השב"כ ומינוי נאמן פוליטי במקומו; בנוסף, חברי הממשלה מתבטאים בעקביות ובקיצוניות נגד מערכת המשפט; לאחר תיקון פקודת המשטרה ומינויו של בן גביר לשר לביטחון לאומי, משטרת ישראל הפכה לזרוע פוליטית של הממשלה, בין היתר באמצעות שליטה של השר במינוי ובקידום קצינים ובהתערבות אופרטיבית שלו (למשל בשימוש מוגבר בכוח לדיכוי מחאות). במקביל הוקם "משמר לאומי" שמשמש לצרכים פוליטיים ולדיכוי הפגנות; נוסף לכך, יש ניסיונות להכפיף את מח"ש לשר המשפטים ולהעברת סמכויות חקירה, להענקת חסינות פלילית מוחלטת לחברי כנסת, ובפרט בגין הדלפת מידע מסווג לחברי הממשלה - מהלכים שמטשטשים את החיץ הדרוש בין שיקול דעת מקצועי לשיקול פוליטי ומייצרים הרתעה כלפי חוקרים ופרקליטים".
הפגיעה בתקשורת החופשית נראית ב"הצפת יוזמות חקיקה והחלטות מנהליות להחלשת התקשורת החופשית במדינה". לפי המכון, ניתן לזהות שני סוגי פגיעה מרכזיים בתקשורת. "הראשון הוא דה־לגיטימציה כלפי עיתונאים וכלי תקשורת ביקורתיים באמצעות רטוריקה מסיתה, תיאוריות קונספירציה וגל תביעות לשון הרע מצד בכירים (גם כשהן אינן מתקבלות, השפעתן המצננת ניכרת), ועלייה בתקיפות צוותי חדשות בשטח", הם כותבים. "השני הוא שינוי עומק של שוק התקשורת באמצעים כלכליים ורגולטוריים: יוזמות לפגוע בשידור הציבורי, הטבות רגולטוריות וכלכליות לגופי שידור מסוימים, ניסיון לכפות על חברות פרטיות לפרסם בערוץ ספציפי, מינויים פוליטיים ברשויות פיקוח, וחקיקה שמכפיפה רגולטורים לדרג הפוליטי; בנוסף נעשו מהלכים בחסות מצב המלחמה, לסגירת גופי שידור זרים, הפסקת שידורים, החרמת ציוד וכן הנחיות שמבקשות אישור צנזורה מוקדם. התוצאה המצטברת משתקפת בירידה לשיא שלילי בדירוג חופש העיתונות בישראל: מקום 112 מתוך 180 בשנת 2025".
הנסיגה בדמוקרטיה, הם מסבירים, היא תופעה גלובלית. "דוגמאות לכך ניתן למצוא בהונגריה, בפולין ובטורקיה: שינויי חוקה חפוזים, החלשת המערכת המשפטית, פוליטיזציה של רגולציה ממשלתית, לחץ כלכלי על מדיה וצעדים שפוגעים בחופש אקדמי ומגבילים את החברה האזרחית. בברזיל למשל, הנשיא בולסונרו השתמש בדיסאינפורמציה ובגופי ביטחון, פגע בסביבה ובאוכלוסיות ילידיות, ותקף את מערכת המשפט, עד לאירועי 8 בינואר 2023, בהם תומכיו הסתערו על מוסדות המדינה לאחר שנחל הפסד בבחירות. בארצות הברית מתרחשת הדרדרות נורמטיבית עם ריבוי צווים נשיאותיים עוקפי־קונגרס, פוליטיזציה של משרד המשפטים ושל רשויות אכיפת החוק, וצבר מינויים לבית המשפט העליון שפגעו בזכויות אדם, בהליכי חקירה ובתביעה וביקורת שיפוטית. כך, למרות שינויים מהותיים בנסיבות של שינוי אופי המשטר בין מדינה למדינה, ארגז הכלים שנקט השלטון כדי לרסק נורמות דמוקרטיות - דומה".
הדוח כולל דוגמאות רבות ממהלכי הממשלה הנוכחית, תוך התמקדות ב"בליץ" של החלטות מנהליות ויוזמות חקיקה. שיטה זו משמשת לנרמול הרעיונות, גם במקרה בו לא יוצאו לפועל, כמו גם להסטת תשומת הלב, לשחיקת אמון הציבור בשומרי הסף ולהטיית המסגרת המוסדית.
עם זאת, מציינים הכותבים, התהליך לא מגיע רק ממשלת נתניהו. הם מונים ארבע בעיות יסוד שמקשות על יציבות הדמוקרטיה הליברלית בישראל: "הכיבוש, היעדר חוקה, הישענות על חקיקה מנדטורית, ונרמול פוליטי ושיתוף בשלטון של זרם כהניסטי אנטי דמוקרטי".
"בשלוש שנים האחרונות כל הזמן שאלו אם המבצר נפל או לא", אומר לוואלה עו"ד מק. "המשטר בישראל מלכתחילה היה היברידי. הוא כולל רכיבים דמוקרטיים וסמכותנים, בנטייה לדמוקרטי. נקודת המפנה הייתה אחרי הבחירות ב-2015. כשהתחילו פרשות המעונות, הצוללות, תיקי האלפים, התחזקו הרכיבים הסמכותנים. לפני זה היה טפטוף. ישר אחרי מסיבת העיתונאים של לוין ב-4 בינואר 2023 התחילה הצפה, עם הפוגה מסוימת בחודשים הראשונים למלחמה. באוגוסט 2024 היא חזרה".
מק מסביר כי "להצפה יש משמעות מצטברת. זה הרעיון של משטר סמכותני-תחרותי. זה קרה בעוד מדינות, ועכשיו גם בישראל. עדיין יש מוסדות דמוקרטיים, עדיין יש בחירות, יש תחרות - אבל לא הוגנת. ההשתלטות על מוסדות אכיפת החוק, המשטרה, החלשת מערכת המשפט והמשחק בחלוקת משאבי המדינה והתקציבים, המאבק נגד התקשורת, כולם קריטריונים שנכונים בכל המדינות שנוצר בהן משטר כזה".
"לעומת משטר דיקטטורי, עדיין יש מוסדות. גופי התקשורת עדיין עצמאיים. במקום לפרק אותם, הממשלה משתלטת ומשתמשת בהם. כל עוד יש את המוסדות עדיין קיימת אפשרות לתקן את המצב", הוא מוסיף, אך מבהיר: "גם אחרי התיקון יש קשיים. בפולין, לאחר שהקימו ממשלה חדשה, יש שאלה מה עושים עם מינויים פוליטיים של שופטים שנקבעו. בברזיל עדיין יש המון תומכים לבולסונארו למרות שהוא בכלא. יש אמירות של פוליטיקאים כמו 'אחרי הבחירות נפטר את כולם', גם כאן. זה בעייתי, כי המשמעות שהממשלה החדשה תשבור גם היא את כללי המשחק, ועולה חשש ממעגל נקמה, בו כל ממשלה שתמונה תחליף את דרג השירות הציבורי המרכזי באנשיה".
"החברה במדינות האלה שסועה. כל הזמן שואלים מה יהיה אחרי הבחירות", הוא מציין. "אף אחד לא חושב שתהיה כאן קואליציה רחבה, השאלה מי ישיג את ה-61. כשהחברה מפוצלת קשה לעשות תיקונים גדולים ולפתור בעיות. המשטר הסמכותני-תחרותי מותיר פתח לשינוי, הוא לא בלתי הפיך, אבל ככל שהזמן עובר קשה יותר לתקן את המצב".
"צריך להגיד שעדיין קיים חשש שישראל תעבור לדיקטטורה מלאה. שהמבצר יקרוס מרוב החלשת היסודות שלו, או שפשוט תהיה החלטה", הוא מזהיר. "שנתניהו יחליט שעדיף לו לעבור למשטר דיקטטורי מלא. בינתיים כנראה נוח לו. הוא לא יודע מתי המחאה הציבורית הענקית תחזור. זה הימור מבחינתו. הוא לא יודע איזה צעד יוציא את האזרחים לרחובות. המחאה הייתה אירוע דרמטי מבחינת הממשלה".
לדבריו, "בעבר הייתה תנועה בין דיקטטורה מלאה לדמוקרטיה. במאה ה-21 רואים יותר דוגמאות של סמכותני-תחרותי כי זה מאפשר לממשלה להשתמש במוסדות הקיימים ומצמצם את הסיכונים שלה, בלי לקחת צעדים קיצוניים שיעוררו התקוממות ומחירים כלכליים ומדיניים שלא יוכלו לעמוד בהם".
במכון מסכמים את הדוח במבט לעתיד. "מצב המשטר עודנו הפיך, ישראל טרם הפכה לדיקטטורה מלאה", הם מחדדים. "התהליך המתואר אינו גזירת גורל. עדיין יש אופוזיציה קיימת ופועלת, בחירות נערכות, ומוסדות דמוקרטיים רשמיים קיימים. אי-אפשר להמתין לחציית 'קו אדום' נוסף. נדרש לאתגר כל מהלך מחליש - חוקי, מנהלי או רטורי - בכלים משפטיים, פרלמנטריים ואזרחיים, כל עוד יש מוסדות שמאפשרים לעצור אותו. יש למצות את זירות הכנסת, הביקורת השיפוטית, הרגולטורים, ההפגנות והמחאות והעיתונות; ולהבליט את הכשל התפקודי בניהול המדינה, הנובע ממינויים פוליטיים נטולי מקצועיות ומהעדפות נאמנות על כישורים. הממשלה חותרת לנרמול וקיבוע המצב, ואז יהיה קשה מאוד לשנותו".