בסוף ספטמבר 2017, חגגה המחלקה לחקירות שוטרים 25 שנה להקמתה. אל מתחם האירוע באזור הרי ירושלים הגיעו כל המי ומי במערכת אכיפת החוק בעבר ובהווה: פרקליטי מדינה, יועצים משפטיים לממשלה, מפכ"לים וכמובן שלושת ראשי מח"ש שכיהנו בתפקיד מאז הוקמה המחלקה. האווירה היתה חגיגית ועולצת, וברבי השיח דיברו המשתתפים, בין השאר, על מה שנראה באותה תקופה כיהלום שבכתר המחלקה מהיום שהוקמה - פרשת רונאל פישר.
מי שקיבל את מירב הקרדיט היה מי שהוביל את החוקרים ואת הפרקליטים במח"ש, עו"ד משה סעדה. התיק אמנם כבר היה בן שלוש שנים מאז המעצרים המתוקשרים, אולם בפועל בבית המשפט היה ממש בחיתוליו, זאת בין השאר עקב הכשלים שהתגלו בהעברת החומר להגנה ובמציאת קבצים שלפני כן לא הועברו אליה. כבר אז היה ברור שדברים לא התנהלו כשורה, בלשון המעטה, ובכל זאת עדיין תהילת התיק לא כהתה; עדיין הווידאו המופלא שכל ישראלי צפה בו - ידוען, עו"ד מצליח, מקבל מזוודת כסף מיו"ר נמל אשדוד המפוקפק וגדול הגוף - היה מונח היטב בראש של כולנו.
סעדה הוא בהחלט תופעה מעניינת; מקרה נדיר שבו אדם עם כשרון ויכולות מוגבלות למדי, מצליח להתקדם מעלה מעלה בארגון שבו הוא עובד; זאת על אף שמרוב סביבתו המקצועית הוא זוכה לחוסר הערכה מופגן (בין אם באופן גלוי ובין אם באופן סמוי). סעדה כן זכה לאמון רב מצד מי שהיה לו חשוב לזכות באמונם - שלושת ראשי מח"ש שעבד תחתם. איך עשה זאת? שאלה מעניינת שצר המקום מלעסוק בה. הוא גדל במח"ש. הוא עבד כמתמחה תחת מקים היחידה, ערן שנדר, והמשיך לעבוד תחת מחליפו הרצל שבירו. את עיקר התקדמותו עשה תחת ראש מח"ש השלישי, אורי כרמל, שאותו אף החליף כמ"מ בזמן שהאחרון חלה.
כרמל ושבירו פעלו ממש למען בחירתו של סעדה כמחליפו של כרמל, ומשלא הצליחו, סעדה החל במלחמת הקודש והנקמה שלו נגד המערכת, ובראשה נגד מי שהיה פרקליט המדינה שלא רצה בו, שי ניצן. בתחילה עשה זאת מתוך המערכת, ולאחר פיטוריו החל לעשות זאת מהמערכת החדשה שלו - המערכת הפוליטית, שקפצה עליו כמוצאת שלל רב. הכל היה כמובן מקרי - עם פרישתו סעדה העניק ראיון עתיר שקרים בחדשות 12, שבו בנה את התזה לפיה הפרקליטות טייחה תיקים נגד אנשי משטרה, כדי שאלה לא יפגעו במטרה הקדושה - תיקי נתניהו. את הרעיון הדבילי הזה, אבל היצירתי למדי, לקח יוצר טלוויזיה מוכשר, והפך אותו לעונה בסדרה מנאייכ. סעדה כמובן קיבל שריון בליכוד. התזה של סעדה התבססה בעיקר על שני תיקים עיקריים - תיק אבו אל קיעאן - הירי באזרח הבדואי, שבתחילה נטען שהוא מפגע - ופרשות החשדות לעבירת מין נגד מי שהיה מפקד לה"ב 433, ניצב רוני ריטמן.
דווקא תיק פישר מעולם לא הוזכר על ידי סעדה כתיק שקשור לטענת טיוח כלשהי, שכן להיפך, המערכת השקיעה בו, האמינה בו, ראתה בו תיק דגל. פשוט, מהר מאוד התברר שכשנושא הדגל הוא משה סעדה, דינו של התיק להיות כישלון חרוץ. גזר הדין שכתב השופט משה סובל חושף לא רק את סעדה כחוקר מרושל ומביך, אלא כשקרן מדופלם, שלא לומר מושחת.
גזרי דין נכתבים תמיד באופן מתומצת למדי, בוודאי אם אלה באים לאחר הסדר טיעון. במקרה הזה הבין סובל שיעשה עוול ציבורי אם לא יפרט את כל כשלי התיק הזה. סובל גם ידע שהוא בעמדת התגוננות, היות וחלק גדול מהביקורת על ההתמשכות המופקרת של התיק הופנתה כלפיו. היות ולא תהיה לו הזדמנות להשיב לביקורת הזאת, ולומר את אשר על ליבו בהכרעת דין מקיפה, שכן פישר חתם על הסדר טיעון, החליט לעשות זאת בגזר דין שהתפרש על פני 146 עמודים. אין לזה תקדים.
"לידתה של הפרשה בחקירה רבת כשלים, מחדלים וליקויים על ידי המחלקה לחקירות שוטרים תוך הימנעות מתיעוד פעולות חקירה מרכזיות", כתב סובל. ככל שקוראים עוד ועוד את מילותיו של סובל, אי אפשר שלא לחשוב על מילותיו של סעדה כשהוא מדבר על תיקי נתניהו. סעדה בוודאי זוכר היטב משיעורי הגמרא את הסיפור במסכת קידושין על רב יהודה שכינה אדם מסוים "עבד", זאת לאחר שאותו אדם כינה את שליח בית הדין ואחרים "עבדים". משם נולד הביטוי "הפוסל במומו פוסל". אין המחשה טובה יותר לביטוי הזה כשמקשיבים מחדש לטקסטים שיוצאים מפיו של סעדה נגד החוקרים והפרקליטים שהובילו ומובילים את תיקי נתניהו.
"חומר מהותי שנאסף נעלם; עדים נחקרו באופן פסול", כתב סובל. על ניסוח אחד ההסכמים עם עד המדינה, ערן מלכה, הוא כותב, בין השאר: "יוצר חיץ מלאכותי וכוזב בין המידע שמלכה מסר לפני הגשת כתב האישום ובין המידע שמסר לאחר מכן".
השופט גם מתאר אי-אמירת אמת של סעדה ושל נוספים במחלקה, בהם החוקר דובי שרצר (גם הוא רץ בימים אלה בין האולפנים, ומספר על הכשלים במשפט נתניהו, שעליהם שמע מהחשוד בפלילים, החוקר צחי חבקין). סובל מתאר את שרצר כעד לא אמין. על אחת מעדויותיו הוא כותב: "גרסה בלתי אמינה זו של שרצר הופרכה". על שניהם כותב: "גם אם ניתן להניח לזכות הפרקליטים שהופיעו בבית המשפט כי הם ניזונו מפי אחרים והוטעו על ידם, לא ניתן להניח זאת לזכותם של סעדה ושרצר, שניהלו בעצמם את המגעים מול מלכה, והכחישו בבית המשפט כי ניהלו עמו משא ומתן קודם להגשת כתב האישום, זאת כאמור בניגוד לעובדות שהוכחו לפניי".
ואחרי כל זה, אחרי שסעדה ושרצר, יד ימינו, מתגלים כשני פרקליטים לא אמינים, שקרנים, ולכאורה כאלה שביצעו עבירות פליליות, סעדה עוד העז אתמול להתראיין בתקשורת ולהמשיך לשקר. הוא סיפר כי התלונן נגד השופט סובל, והשופט העלים בגזר הדין את העובדה ש"נחקר". בדקתי את העניין ולא הופתעתי לגלות שמדובר בשקר. תלונה אכן הוגשה (חוכמה גדולה להגיש תלונה נגד השופט בזמן שאתה יודע שאתה הולך לחטוף ממנו), אבל השופט לא "נחקר" (מילה שחזר עליה סעדה כמה פעמים בראיון).
סעדה גם מספר כי היה בקשר שלשום עם נציב הקבילות נגד השופטים, השופט בדימוס אשר קולה, כדי לבדוק היכן עומד הטיפול בתלונה. בדקתי, ואכן סעדה שלח לקולה הודעת ווטסאפ. הנה לכם פרי הביאושים של מינוי נציב תלונות שופטים על ידי פוליטיקאים - האם הם היו מעזים לפנות בעניין כזה, תלוי ועומד, בהודעת ווטסאפ לשופט עליון בדימוס שמונה בשיטה הישנה? זה מתווסף להתרברבות של סעדה על כך שייעץ לשופט קולה בעניין חקירת הפצ"רית, ועל כך שלדבריו אמר לקולה שהוא האיש המתאים לתפקיד מלווה החקירה. קולה באמצעות דוברו הגיב לשאלתי כי התיאור של סעדה "לא מדויק" (כלומר, התיאור כאילו השופט "נחקר" שקרי), וכי לאחר ההודעה ביקש מסעדה לפנות לנציבות ככל מתלונן, ולא באמצעות הודעת ווטסאפ.
חוץ מזה באותו ראיון היו עוד אין סוף שקרים, ובנוסף לכך, על הדרך, ביצע סעדה עבירה חמורה, כשחשף פרט שעליו היה צו איסור פרסום שהוא בעצמו ביקש אותו כשעבד על התיק! פרט שעלול להביא לפגיעה באחד מעדי התביעה המרכזיים. רק שתבינו עד כמה האיש מושחת - כשהפרט הזה, שהוא ביקש עליו את איסור הפרסום משרת אותו פוליטית, שימותו כולם! הוא יפרסם אותו!
כאמור, כשקוראים את מה שכותב סובל על סעדה, מבינים מהיכן הדמיון הפרוע של סעדה שהביא אפילו ליצירת סדרת דרמה בדיונית די שווה. אלה חומרים הלקוחים ממוחו ומדמיונו המושחת - הפוסל במומו. ולחשוב שהוא זה שמוביל את החוק להוצאת מח"ש מהפרקליטות. את זאת רק נבקש ממך סעדה, אם תוכל להוסיף סעיף לחוק שיכלול אמצעי סינון, כאלה שימנעו כניסת חוקרים רשלנים ושקרנים כמוך וכמו שרצר לתוך היחידה החשובה הזאת, המחלקה לחקירת שוטרים.