יגאל פלמור, הדובר המיתולוגי של משרד החוץ, הגדיר זאת אתמול בצורה הכי מדוייקת: "בכל השנים שאני עובד במשרד החוץ ועוקב אחר האירועים, לא ראיתי צונאמי כזה. מיטב חברינו בעולם גוערים בנו, נוזפים בנו, נוטשים אותנו או פועלים בניגוד מוצהר למדיניות של ישראל". ואלה כמובן לא רק המדינות המתנגדות לישראל באופן מסורתי. מדובר בטובות שבידידות, אפילו ארצות הברית, המשענת הגדולה שלנו, זו שבלעדיה אנחנו בצרות גדולות. במפלגה הדמוקרטית מצבנו מעולם לא היה חמור יותר. במפלגה הרפובליקנית, ההתנגדות הולכת וגוברת, הולכת ותופסת תאוצה. החלק הבדלני בבייס של טראמפ כלל לא מבין למה הם צריכים להתעסק בעזה ולמה ישראל רק מסבכת אותם.
באירופה המצב קשה הרבה יותר. לאחר צרפת, גם בריטניה שוקלת להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר, מועד פתיחת עצרת האו"ם. וההודעות של שתיים מהמדינות הגדולות באירופה הביאו בעקבותן הודעות מצד מלטה שהודיעה שתכיר במדינה פלסטינית ופורטוגל, קנדה, אוסטרליה, פינלנד, ניו זילנד ועוד שהודיעו שישקלו להודיע גם הן בספטמבר על הכרה במדינה פלסטינית.
איך קרה שמהטבח הנורא ב-7 באוקטובר, מעשי הרצח, השחיטה, האונס והחטיפה שבעקבותם יצאה ישראל לאחת המלחמות המוצדקות בתולדותיה, התגלגלנו כשנה ותשעה חודשים לאחר מכן, לברוך מדיני, לקריסה ומפולת כל כך גדולים? איך קרה שהלגיטימציה העולמית הכמעט מוחלטת שישראל נהנתה ממנה, נהפכה לשטנה, כעס וזעם כמעט חובקי עולם? איך קרה שממצב של מדינה מותקפת, כזו שעוררה אמפתיה בכל העולם, הפכנו ל"נבל של העולם", כפי שהגדירה אותנו מגין קלי, מגישת טלויזיה אמריקנית ופרשנית נחשבת, בתכנית של פירס מורגן הבריטי, עוד אחד שהיה ממגיניה הגדולים של ישראל והפך לאחד מגדולי מבקריה.
מה שקרה זו הפוליטיקה הפנימית שלנו, ובעיקר הצורך של נתניהו לשרוד. החשש הגדול שלו, הפחד המצמית של נתניהו מפירוק ממשלתו, ואולי אף להליכה לבחירות שמהם לא יחזור ראש ממשלה. לא להיות ראש ממשלה עם משפט פלילי על הראש? תשכחו מזה, אומר לעצמו נתניהו.
לא צריך להיות יואב גלנט, גדי אייזנקוט, בני גנץ, או בכירים במערכת הביטחון, לא צריך היה לשבת בחדרים הסגורים בזמן המלחמה, כדי לדעת שרבים מהשיקולים שהנחו את נתניהו, הם הפחד הגדול מסמוטריץ' ובן גביר. הוא חושש מהם. יודע שבלעדיהם אין לו ממשלה. אחד, סמוטריץ', כבר מנע ממנו בשנת 2021 להקים ממשלה ושלח אותו ביחד עם כל גוש נתניהו לאופוזיציה, רק כי סירב לשבת באותה קואליציה עם רע"ם של מנסור עבאס. נתניהו לא שכח. השני בן גביר, כבר פרש מהממשלה וחזר, וכל הזמן מאיים שאם לא ממשיכים "לכבוש ולכתוש", הוא פורש מהממשלה. גם לו נתניהו מאמין. תשאלו את בן גביר שסיפר איך במאי 2024 היתה עסקת שחרור חטופים על השולחן, עוד עסקה, אפילו טובה, ובן גביר נכנס לנתניהו ואמר לו: "אם אתה הולך לעסקה אין לך ממשלה". נתניהו הבין, העסקה טורפדה.
ומאז זה ממשיך. ולא עוזרים כל ההסברים של שותפים קואליציוניים, כמו החרדים, או מקורבים אחרים שאומרים לנתניהו, חזור ואמור: "ממי אתה מפחד? לאן ילכו סמוטריץ' ובן גביר? מי ייתן להם את המשרדים הנחשקים שהם עומדים היום בראשם? הרי אם הם הולכים לבחירות הם מתרסקים והולכים לשנים רבות באופוזיציה". נתניהו מקשיב ופועל הפוך. לא רב איתם, לא מתעמת, נכנע כמעט פעם אחר פעם לדרישותיהם, להמשיך את המלחמה עוד ועוד ולסכל כל עסקה.
ממשיכים לגרום נזק
והחמאס, ארגון טרור נקלה, רוצחים מתועבים, קולטים את השינוי. רואים איך ישראל הופכת להיות מבודדת יותר ויותר בעולם. רואים איך כל כמה שעות עולה סרטון על ישראלים שמגורשים ממסעדות ברחבי אירופה, מותקפים פיזית, נחסמים בנמל ברודוס ובכלל רואים את הקריסה. רואים ומקשיחים עמדות. רואים ומסרבים להצעות המתווכות. וקטאר, המתווכת הראשית שנתניהו כל כך התחשב בה, "מדינה מורכבת" הוא כינה את המדינה שמימנה במליארדים את חמאס. אז קטאר הזו, בכלל חשודה כעת שעמדה מאחרי קמפיין הרעבת עזה, ששוטף את כל התקשורת העולמית.
והשותפים של נתניהו ממשיכים לגרום נזק לישראל, יום יום, שעה שעה. לאחר אמירות שכל כולן נזק של השרה אורית סטרוק, הגיע השר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, זה שהמליץ בתחילת המלחמה להטיל פצצת אטום על עזה ודבריו הגיעו על לבית הדין הבינלאומי בהאג, אז אותו אליהו התראיין לפני כשבוע לתחנת הרדיו החרדית 'קול ברמה' ואמר בין השאר: "הממשלה דוהרת לזה שעזה נמחקת. תודה להשם שאנחנו מוחקים את הרוע הזה, כל עזה תהיה יהודית". הוא שר בממשלה, אומנם לא הכי חשוב, אבל לך תסביר את זה בעולם. הדברים שלו הדהדו בעולם כדברי "שר בכיר ישראלי", מגדילים את הנזק העצום לישראל, שופכים עוד שמן לשנאה הגדולה נגדנו.
"ישראל היום היא מותג רעיל", איבחן אלעד שמחיוף, הכתב של חדשות 12 באירופה. "אתה רואה באירופה את האקסטזה של שונאי ישראל. הם מבינים שיש גל גדול נגד ישראל והם יוצאים נגדנו מכל החורים. מסיתים, משקרים, ממציאים עלילות. טירוף מוחלט. התומכים שלנו חוששים לדבר. חוששים להיות קשורים בעת הזו לישראל. מעדיפים לשתוק. לתפוס מרחק".
ובסוף הכל חוזר לנתניהו. למצבו הפוליטי, למשפטו הפלילי, לסך כל פחדיו. "אני חייב להמשיך להיות ראש ממשלה", הוא אומר לעצמו. "חייב להחזיק בשלטון ולהמשיך לתמרן בין כל האינטרסים המנוגדים".
הכנסת הסיוע ההומניטרי היא דוגמא לאובדן הדרך של נתניהו, להחלטות הסותרות, והכל כשחמש אוגדות נמצאות בתוככי עזה. אלפי חיילים, חשופים לפגיעות, לא מתמרנים, לא יוצאים מהרצועה, תקועים.
אז הלחץ של ארה"ב וטראמפ אישית, שקם כל בוקר ורואה ילדים רעבים בעזה בתכנית הבוקר של 'פוקס ניוז', הכריע. טראמפ דרש מנתניהו מיידית להכניס סיוע כי התקשורת בארה"ב סוערת, סוער גם בתוך מפלגתו, ונתניהו נכנע. אז כבר כמה ימים מוכנסות כמויות אדירות של סיוע הומניטרי לעזה מהיבשה ומהאוויר. ועוד דבר, עוד צ'ופר: כדי לאפשר לסיוע להגיע ליעדו נוצר צה"ל את האש מדי יום מ-8 בבוקר עד 10 בערב. סוג של הפסקת אש בלתי רשמית. ומה נותן חמאס? כלום. שום דבר. לא חטוף חי, לא גופת חטוף, כלום. מקבל מתנות בחינם כי נתניהו הסתבך בעזה. אבל זה לא מונע את המשך הגינויים נגדנו, המשך המראות הקשים מעזה שרק מגבירים את השנאה.
ישראל נמצאת בצומת בעייתי. נכון להיום עסקת החטופים תקועה לגמרי, חמאס לא פראייר לתת כעת את הנכסים הכי גדולים שלו, כשהכל הוא מקבל בחינם. המלחמה, לפחות על הנייר נמשכת. והמפולת המדינית מתרחשת במלוא עוזה. ויש גם איומים לסנקציות על ישראל. בכל התחומים. מאירועי ספורט, תרבות, ועד חרמות של ועידות וכנסים מדעיים, טכנולוגיים, הייטק, שעלולים לפגוע בכלכלה שלנו. הם כבר פוגעים. ונתניהו נגרר, לא לפה ולא לשם, מוביל את ישראל למפולת המדינית הקשה בתולדותיה.