באנצ'אייהו קסאו יושבת מכונסת בתוך עצמה. עיניה כבויות. כמה שעות לפני כן היא התמוטטה ופונתה לבדיקות בסניף קופת חולים. מחלון כיתת הלימוד הקטנה שבבניין מרכז הקליטה שברחוב צה"ל בצפת רואים את הר מירון, עטוף בעננים. קור כבד בחוץ, ובאנצ'אייהו חושבת על בתה האהובה, היימנוט. כבר שנה חלפה מאז אותו ערב שבו האדמה כמו בלעה את בתה: רגע אחד היא נראית במצלמות האבטחה של מרכז הקליטה; בזה שאחריו היא איננה.
בקור הצפתי שחודר לעצמות, כמו גם בימי מטחי הרקטות ששוגרו לעבר צפת וסביבתה לאורך המלחמה, המחשבות לא נותנות לבאנצ'אייהו מנוחה. "לאורך כל היום אני חושבת איך היא. מה עובר עליה, מה היא עושה?", היא אומרת ומספקת דוגמה כואבת במיוחד: "במלחמה, בכל פעם שהיתה אזעקה, חשבתי לעצמי שמי שחטף אותה נכנס למקלט והשאיר אותה במקום שבו היא מוחזקת, ללא מחסה. הרגשתי שהיא מפחדת להיפגע מהפיצוצים".
שנה בלי היימנוט: פרויקט מיוחד
מחשבות כאלה לא עוזבות אותה. לא פעם קורה - כמו באותו בוקר, לפני שנפגשנו - שכוחותיה אוזלים והיא מתמוטטת. טספאי, בעלה, יושב לידה. המחשבות על בתם לא מרפות לרגע גם ממנו, מכרסמות את הנשמה מרוב דאגה. "עכשיו, כשמתקרבים לתאריך שבו היא נעלמה, זה אפילו מתגבר", הוא משתף, "פתאום זה מכה בך: כבר עברה שנה. ההרגשה היא שכאילו היא נעלמה מחדש".
"האחיות שואלות: מתי היא תחזור?"
היום לפני שנה נעלמה היימנוט קסאו, ועדיין אין קצה חוט שיסייע בפתרון התעלומה. היימנוט, שבעוד כחודשיים ימלאו לה 11 שנים, עלתה עם משפחתה מאתיופיה לישראל לפני ארבע שנים וחצי, והתגוררה איתה במרכז הקליטה ברחוב צה"ל 9 בצפת. בניין ענק, במערב העיר; השכונה מורכבת מבניינים משוכפלים נוספים, בתכנון שמזכיר שכונות של פעם במזרח אירופה. באמצע שנות ה-80 הוסב אחד הבניינים למרכז קליטה לעולים מאתיופיה. בבניינים משני צדיו מתגוררים תושבים בדיור ציבורי, ובתחילת רחוב צה"ל הבלוקים הגדולים מרכיבים את שכונת "מאור חיים" החרדית.
ביום ראשון, 25 בפברואר 2024, יצאה היימנוט לטיול שנתי עם כיתתה מבית הספר "שבט סופר" שבחצור הגלילית. היא חזרה הביתה בסביבות השעה 16:00, ולאחר מכן ירדה לפעילות עם החונכים במרכזי הקליטה. מעט לאחר מכן שיחקה את חברותיה. בשעה 19:00 נרשם התיעוד האחרון שלה, במצלמת האבטחה בכניסה למרכז הקליטה: לובשת טרנינג ורוד ומעליו חצאית שחורה, נועלת נעלי ספורט לבנות.
גובהה של היימנוט כ-120 ס"מ. פניה עגולות, חייכניות, שיערה קלוע לצמות. כך היא נראית בתמונה שנתלתה אז ברחבי צפת. אחותה, ידידיה בת השבע, דומה לה באופן מדהים. מקרב ארבע אחיותיה ואחיה הפעוט, ליאור, שנולד בישראל, ידידיה היתה הכי קרובה אליה. "היא היתה ממש צמודה להיימנוט, היא ואחיותיה כל הזמן שואלות מתי היימנוט תחזור", מספר האב. הוא עצמו יוצא מדי יום ביומו מבניין מרכז הקליטה, ומחפש את בתו. "בלילות אני לא נרדם. אני חושב איפה היא ומה היא עושה עכשיו. אחר כך, במשך היום, אני מסתובב ומחפש אותה. אני לא יכול לעשות משהו אחר. אולי אני אלך ופתאום אראה אותה. זה מה שאני עושה, מחפש אותה", הוא מגלה. לפני שעולמם התהפך, לבאנצ'אייהו וטספאי כבר היו תוכניות לעבור לחיפה ולפתוח בה מסעדה שמגישה אוכל אתיופי. אבל בשנה האחרונה חייהם קפאו על מקומם ונעצרו.
חקירת היעלמותה של היימנוט הוטלה על שוטרי המחוז הצפוני. אחרי שנערכו חיפושים נרחבים, עברה החקירה למישור המודיעיני. טספאי שמח על הסיוע של מאות המתנדבים והמשטרה, אבל גם מודה כי מחסום השפה יוצר חיץ ומעורר לעתים תחושה שהיה אפשר לעשות יותר. "אנחנו חדשים בישראל ולא מדברים עברית. בלי שפה, אתה כמו ילד. שפה זה הכל, אם אתה לא יודע להבין אותה אתה כמו אדם חירש - יש לך אוזניים ואתה לא שומע. אבל העיניים שלנו דומעות, ואולי יום אחד הדמעות שלנו יביאו את התשובה".
מספיק צדיק אחד
הוא מאמין שאם בתו תוגדר כ"חטופה" ולא כ"נעדרת" החקירה תתקדם, ויוקצו לה אמצעים משמעותיים יותר. לדבריו, כשאיתמר בן גביר כיהן כשר לביטחון לאומי, הוא הבטיח שהחקירה תעבור לידי יחידה להב 433, שבידיה יכולות ואמצעים משוכללים בהרבה. הוא גם מצפה שמשרד העלייה והקליטה יפעילו יותר לחץ על כל הגורמים הרלוונטיים כדי שהחקירה תזכה לחשיבות גדולה יותר.
מדי כמה שבועות מכנס ח"כ עודד פורר את ועדת העלייה והקליטה שבראשותו לדיון על מצב החקירה. כך היה גם לפני כשבועיים. נציגי המשטרה התייחסו לדברי האב ולחברי כנסת שהעלו טענות דומות, בין השאר לגבי פרטי מידע שהעביר חוקר פרטי ששכרה המשפחה בכסף שגייסה מהציבור. "אנחנו חוקרים ובודקים כל דבר ולא מרפים, לצערי לא הגענו לקצה חוט", אמר החוקר, רפ"ק אמיר סמניה. לטענתו, צוות החקירה חזר ובדק גם דברים שעלו ונחקרו בעבר. מפקד תחנת המשטרה בצפת, סנ"צ יצחק בן אבו, אמר בדיון כי להגדרתה של היימנוט כ"חטופה" או "נעדרת" לא תהיה השפעה על היקף ועומק החקירה. "אנחנו מפעילים את כל האמצעים הקיימים", אמר.
שנה עברה ותמונתה של היימנוט כבר לא נראית במרחב הציבורי. באוקיינוס הכאב והאובדן ששטף את המדינה מאז 7 באוקטובר, המקרה שלה הוא אחד מני רבים. אבל חברת הכנסת צגה מלקו סבורה, בכל זאת, ש"אם זאת היתה ילדה אחרת, המדינה היתה רועדת והתמונה שלה היתה מתנוססת בכל מקום".
מחר יקיימו המשפחה והמעגלים שתומכים אותה כנס תפילה ומחאה מול הכנסת. "אנחנו רוצים שהקול שלנו יישמע", אמר טספאי והוסיף: "מספיק שיהיה שם אדם אחד, צדיק אחד, שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו. התפילה שלו תעלה לשמיים, והשם יקשיב לו ויחזיר לנו את היימנוט".