ב-6 בפברואר 2007, בשעה 1:10 בלילה, יצא פרופ' דוד (דיוויד) ניב, מנהל היחידה לטיפול בכאב בבית החולים איכילוב, ממרפאתו בתל אביב בדרכו לביתו שבסביון. נסיעה שגרתית, אחת מיני רבות שעשה מדי ערב, הפכה במהרה לטרגדיה בלתי נתפסת. אלמונים, שנעצרו לצד רכבו באזור אלוף שדה ברמת גן, ירו לעברו מטווח קצר. גשם שוטף זרם ברחובות, בעוד העדים היחידים לאירוע היו אזרחים שעברו במקום, כששום פרט לא היה בידיהם שיכול היה להאיר על התעלומה האפלה שהשתררה סביב הרצח המזעזע.
תיקים באפלה - כתבות קודמות בסדרה:
לא הותיר עקבות: המסתורין סביב "הרוצח מכביש החוף"
"תיק בלתי אפשרי לפתרון": חידת רצח הילדה שזעזע את המדינה
"40 שנה את חסרה": הרצח הלא מפוענח של החיילת מהצפון
"אין אמונה שיתפסו את הרוצח": פרשת הבר נוער נותרה בגדר תעלומה
כוחות המשטרה שהגיעו ראשונים לזירה זיהו את רכב ה-BMW היוקרתי שחנה בצד הדרך סמוך לגדר שיחים. ממרחק, הבחינו השוטרים כי הנהג רכון על ההגה, ללא כל תזוזה. הסימנים הראשוניים והמצב שבו מצאו את הרכב גרמו להם להעריך כי מדובר במקרה חמור הרבה יותר מאשר תאונת דרכים רגילה וההבנה כי מצאו את עצמם במרכזה של זירת רצח.
כשהשוטרים פתחו את דלת הרכב הם גילו את גופתו של פרופ' ניב עם סימני ירי בפלג גופו העליון ובראשו. צוות מד"א קבע את מותו של ניב במקום והחקירה החלה. על אף השמועות שצצו בשעות שלאחר מכן, שטענו כי מדובר בטעות בזיהוי, שחררו החוקרים הצהרה ברורה כי מדובר ברצח מכוון. אלא שלמרות המאמצים הרבים, החקירה לא סיפקה עדויות מוחשיות שיכלו להוביל לפתרון המסתורין שמאחורי הרצח.
פרופ' גבי ברבש, מנהל בית החולים איכילוב באותה תקופה, הוזעק במהרה לזירת הרצח. "זה היה אחרי חצות, ולקח לי דקה להגיע לשם", שחזר ברבש בריאיון לוואלה. "רק אחרי שראיתי את תעודת הזהות של פרופ' ניב, הבנתי שזה הוא". ברבש, שהזדעזע מהמראות הקשים בזירה, הוסיף כי גם לאחר שזיהה את גופתו, לא הצליח לעכל את המצב. לאחר שהבין כי מדובר בפרופ' ניב, ברבש נסע לביתו של המנוח כדי להודיע לאישתו על האסון הכבד. "היא הייתה בהלם מוחלט", שיתף ברבש.
ניצב בדימוס דוד צור, מפקד מג"ב בעבר ומפקד מחוז תל אביב בעת הרצח, הטיל את החקירה על היחידה המרכזית (ימ"ר) של המחוז בעקבות הרצח המזעזע. "לאחר הרצח, צוותי החקירה פתחו במאמץ נרחב לפענח את המקרה", סיפר צור בריאיון לוואלה. "נחקרו בני משפחה, קולגות בעבודה וכל כיוון אפשרי". צור הדגיש כי לא היו ספקות בנוגע לגרסה הראשונית, שהצביעה על רצח מכוון ולא על תאונה או טעות בזיהוי כפי שפורסם תחילה. "מעולם לא חשדנו בטעות בזיהוי", ציין צור, והוסיף כי החקירה לא השאירה מקום לספק - מדובר ברצח מתוכנן היטב, שהצריך את כל המשאבים הנדרשים כדי להביא את האחראים למעצר.
ד"ר אלכסנדר מלצמן צייחין, רופא בכיר ומומחה בנוירולוגיה במרפאת כאב באיכילוב, היה חברו הקרוב של פרופ' ניב. "זה מרגיש כאילו קרה אתמול", שחזר בשיחה עם וואלה. "שמעתי בחדשות על איזשהו מקרה רצח באזור תל אביב, ונאמר שם שהנרצח הוא רופא מאיכילוב. לא יכולתי לתאר לעצמי שמדובר בפרופ' ניב". ד"ר מלצמן נסע מביתו מנתניה בדרך הרגילה לעבודה וקיבל את הבשורה מאשתו. כשהגיע למקום, גילה שהמשטרה הגיעה לתשאול במחלקה בבית החולים, והמצב היה קשה מנשוא. "היינו בהלם מוחלט. כל הצוות הרפואי היה בשוק טוטאלי," סיפר.
כעבור שלושה חודשים, צוות החקירה שב אל ד"ר מלצמן כדי לנסות ולמצוא קצה חוט. "לא היו לנו שום רעיונות, שום כיוונים חדשים", הוא נזכר. "הגעתי למסקנה שאין לנו מושג מה קרה. עד היום אין קצה חוט לאף אחד מאיתנו". לפי ד"ר מלצמן, לא היו שום סיבות לחשוב שמישהו רצה לפגוע בפרופ' ניב. "התחום הרפואי מאוד רגיש, אנו תמיד פועלים בצורה רגישה", אמר. "לא ניתן להגיע למאה אחוזי ודאות, אבל נשמע לי הזוי שמישהו שלא היה שבע רצון מטיפול של רופא ינקוט במעשה קיצוני כל כך עד כדי רצון לרצוח אותו".
הוא הוסיף כי אף אחד בצוות לא היה מודע לסכסוכים או למתחים עם אחרים: "לא ידענו על שום דבר מסוג זה. גרוע מאוד שאחרי כל כך הרבה שנים אין קצה חוט, ואף אחד לא קיבל את העונש על המעשה הזוועתי הזה".
בהתייחסותו לרגעים האישיים עם פרופ' ניב, אמר ד"ר מלצמן: "היו לנו הרבה רגעים משותפים, אבל הרגע האחרון עם דיוויד חקוק בזיכרוני. שלושה ימים לפני הרצח שוחחנו על תוכנית למחקר נוסף. נפרדנו והוא הלך לכיוון בניין שיקום, ואני הלכתי לכיוון החנייה. הסתובבתי אחורה, והוא נופף לי לשלום".
בגלל טיפול לא ראוי?
שנה ושבעה חודשים לאחר הרצח, בספטמבר 2008, הגיעו חוקרי המשטרה לפריצת דרך בחקירה ועצרו ארבעה חשודים - סלים אל-באז, עימאד מוגרבי, מני בן דוד וסמי אל-מוגרבי, כשהאחרון היה החשוד המרכזי בפרשה. כל הארבעה, תושבי רמלה ולוד בעלי עבר פלילי, שמרו על שתיקה במהלך חקירותיהם ולא שיתפו פעולה עם חוקרי המשטרה. בדיון הארכת מעצר שהתקיים כשבועיים מאוחר יותר, השופטת גרינברג ציינה כי "אם לא יהיו התפתחויות משמעותיות בשלושת הימים הקרובים, לא אקצה הארכת מעצר נוספת". ואכן הם שוחררו והערעור להשאירם במעצר נדחה בבית המשפט העליון לאחר שהשופטים לא התרשמו שיש ראיות מספקות כדי להמשיך בהחזקה במעצר.
"היה חשד שהחשודים שנעצרו הביאו את אחד מקרובי משפחתם לטיפול באיכילוב, אך לא היו מרוצים מהטיפול של פרופ' ניב, וזה היה המניע לרצח", סיפר ניצב בדימוס צור שהוסיף כי "בניגוד לתיקים אחרים שנשארו פתוחים עם תעלומה, במקרה של פרופ' ניב היה פענוח".
למרות זאת, צור מציין כי חש שמעצר החשודים היה מוקדם מדי, בשל חוסר ראיות מספקות. "סיימתי את תפקידי כמה חודשים אחרי הרצח, אבל ידעתי שמעצר החשודים היה מוקדם מדי כדי לנסות להגיש כתב אישום", אמר. "לא היו לחוקרים מספיק ראיות כדי להגיש כתב אישום, ולבסוף החשודים שוחררו, ומעולם לא הוגש נגדם כתב אישום".
עבור פרופ' ברבש, אין שום הסבר הגיוני לרצח. "כל רצח הוא לא רציונלי, אבל כאן אפילו את המעט שהיה אפשר לברר לא הצליחו. יש לי תחושה שהרצח הזה לא יפוענח לעולם", הוא מסביר בדאגה. "אני לא מאמין שלקחו חיי אדם בגלל שמישהו חשב שהוא לא קיבל טיפול ראוי".
ברבש, שנפגש עם פרופ' ניב רבות בעבודתו, תיאר אותו כאיש מקצוע מוערך ופורץ דרך בתחום טיפול בכאב. "הוא היה אחד הראשונים בעולם בתחום, נשיא האיגוד האירופי לטיפול בכאב", ציין. לדבריו, ניב היה "אדם מרוסן, שקט ומאופק, תמיד לבוש בחליפה ועניבה, עם הופעה מצוחצחת. איש מקצוע ברמה הגבוהה ביותר". ברבש הוסיף כי "הוא היה אחד מהמנהיגים בתחום הרפואה, אדם שפעל תמיד מתוך תחושת שליחות - והנה, הוא הפך לקורבן לרצח כל כך חסר רחמים".
כמעט 18 שנה חלפו מאז נורה למוות פרופ' דיוויד ניב, אך פרטי הרצח נותרו עד היום בלתי פתורים. כל שאלה שנשאלת על מניע הרצח נשארת ללא תשובה, כמו קיר אבן בלתי חדיר. למרות העדויות, הרמזים והחשדות, לא נמצא עדיין הסבר ברור לשאלה מי עומד מאחורי הרצח ומדוע נבחר דווקא פרופ' ניב להיות הקורבן. התיק נשאר פתוח בימ"ר תל אביב, ונדמה שהחוקרים מקווים כי יום אחד תצוץ הזדמנות להפעיל עבריינים כ"עדי מדינה" שיביאו לפתרון התעלומה.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "מדובר בחקירה בחשד לאירוע רצח שאירע לפני 18 שנים, שבמהלכה בוצעו מגוון רחב מאוד של פעולות, לרבות מעצר חשודים ואיסוף ממצאים מהזירה. לאור זאת שהתיק עדיין מתנהל, לא נוכל מטבע הדברים להוסיף פרטים נוספים."