בשבוע שעבר, 11 בדצמבר, צוינו ארבעים שנה מאז נמצאו בכרמל שרידי גופתה של החיילת הדס קדמי, והרצח שלה - טרם פוענח. אחד מכאלף מקרי רצח שטרם פוענחו בישראל. קדמי נראתה לאחרונה בחיים, כשבועיים קודם לכן, ביום חמישי, 29 בנובמבר 1984, כשהייתה בדרכה לביתה בקיבוץ כפר מסריק מבסיס המודיעין בגלילות שבו שירתה. היא ירדה מטרמפ באזור צומת "מקסים" בכניסה לחיפה והייתה אמורה להמשיך צפונה. אביה איציק כבר יצא לשער הקיבוץ לחכות לה, אבל היא לא הגיעה. "העולם הזה" דיווח כי ב-03:00 לפנות בוקר פנה האב למשטרת עכו: "איה בתי?". הבת התגלתה כאמור ללא רוח חיים.
סדרת הכתבות תיקים באפלה:
"אין אמונה שיתפסו את הרוצח": פרשת הבר נוער נותרה בגדר תעלומה
השאלה "איה הרוצחים?" נותרה רלוונטית גם היום ב-2024. "פצע שלא הגליד", מכנה את הפרשייה הזו העיתונאי אורי שרון, שסיקר אותה אז אינטנסיבית עבור העיתון "חדשות" ושוחח השבוע עם וואלה: "אני לא מופתע שהרצח לא פוענח. כבר אחרי חודש וחצי, הבנו שהמשטרה הגיעה למבוי סתום".
חפ"ק חיפושים הוקם בחצר המשק. משמר הגבול הקים מפקדה משימתית. ביום שישי בצהריים שודרה ברדיו ידיעה על היעדרה של החיילת ובעקבות הפרסום, שלושת הגברים שנסעו במכונית האולדסמוביל שהסיעה אותה, המהנדס החיפאי מרדכי זרצקי, קבלן ונהג, יצרו קשר עם המשטרה וסיפרו כי הסיעו שתי חיילות לכיוון חיפה, אבל לא ממש שוחחו איתן. הם מסרו שחברתה של הדס, נלי, ירדה באזור טירת הכרמל ואילו הדס ירדה ב-18:15 בצומת שעולה לדרך הים ולמרכז הכרמל. היא נשארה לבד בשולי הכביש, שבשעת ערב זו של חורף היה כבר חשוך.
20 אלף איש, בהם מתנדבים רבים שהצטרפו לכוחות משטרה ומג"ב, משמר אזרחי וצבא, השתתפו בחיפושים הנרחבים אחרי הדס הנעדרת. הקיבוץ הציע פרס של מיליון שקלים על מציאתה. ואז, ב-11 בדצמבר, באקראי, דווקא חיילים בתרגיל ניווט סמוך לבית אורן, נתקלו בשרידיה מתחת לשיח בחניון "פיתולים" של קק"ל, שעד אז כבר נסרק פעמיים על ידי המחפשים.
הדס קדמי נקברה בקיבוצה בכפר מסריק. היא השאירה אחריה הורים, אחות ואח. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, כתב למשפחתה כי "סמל הדס קדמי נתנה את חייה למען מולדתה. היא נרצחה ביערות הכרמל ליד קיבוץ בית-אורן, כשהייתה בדרכה ממקום שירותה לביתה". בהיעדר פענוח לרצח, גם לא נקבע המניע. היותה חיילת חסך את הצורך להגדירו. "נפלה בעת מילוי תפקידה", היא הכתובת על המצבה הצבאית שעל קברה.
אבל גם בלי שנלכד רוצח ובלי שארגון כלשהו לקח אחריות על האירוע, לניצב בדימוס עו"ד יעקב בורובסקי, מי שהיה אז קצין המבצעים של תחנת חיפה ולימים מפקד המחוז הצפוני, אין ספקות. "מדובר באירוע לאומני", הוא קובע נחרצות. "הדס קדמי נחטפה בכ"ט בנובמבר, תאריך החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, זה לא מקרי והאירוע הזה בא על רקע של אירועים לאומניים אחרים של חטיפה ורצח, שהיו באותה תקופה", מזכיר בורובסקי. "החיילת המשוחררת מחיפה דפנה כרמון בת ה-21 שנחטפה ביוני 1982, היום החמישי למלחמת לבנון הראשונה, נמצאה גם היא לא הרחק מבית אורן, לאחר שנרצחה. הנער דני כץ בן ה-14, תושב שכונת דניה בחיפה, שנעלם ב-8 באוקטובר 1983 ונמצא שלושה ימים אחר כך במערה ליד מושב יעד, לאחר שנרצח".
בשתי הפרשיות האלה הורשעו ערבים ישראלים. הכיוון העיקרי בחקירת המשטרה אז היה שהרקע דומה. צריך לציין כי שלושה שבועות לפני היעלמותה של קדמי, ב-7 בנובמבר 1984, נעלמו עקבותיו של סמל דוד מנוס מפתח תקווה כשהיה בדרך לביתו מהתחנה המרכזית בחיפה. כעבור כשנה וחצי נתגלתה גופתו במערה ליד דיר בלוט. שב"כ חשף אז חוליית מחבלים, שהודתה כי חטפה את החייל ורצחה אותו בחניקה.
יעקב בורובסקי סבור שהדס קדמי נחטפה דרומה, לכיוון עתלית ומשם לכיוון בית אורן. על פי החשד, היא נחטפה על ידי לפחות שני אנשים ונרצחה כבר באותו לילה, וכאמור כעבור כשבועיים היא נמצאה. בורובסקי אומר שזה מדגיש כמה קריטי לאתר גופה, לאתר זירה ולמצות את הראיות כמה שיותר מהר, ומזכיר כי על כך עוד הקשה היעדר הטכנולוגיה באותו עידן אחר.
"צריך לזכור שאנחנו מדברים על 1984. בלי מעבדות דנ"א, בלי לוויינים, בלי מזל"טים, בלי תצ"א עדכנית כל בוקר. עד שנמצאה הגופה אני אישית עסקתי רק בזה", אומר בורובסקי, שהיה אחראי על החיפושים ואחר כך היה חבר צוות החקירה שהוקם. "פעלנו בכל דרך אפשרית כשאין לנו קצה של חוט, היו כל מיני הזויים שהופיעו: יום אחד הגיע מישהו שאמר שיש כומר בצרפת שאם נביא לו מפה של האזור הוא יצביע על המיקום. הבאנו לו מפה והוא הצביע על רכס הכרמל באזור דמון והאמת היא שסרקנו את השטח פעם אחר פעם ולא גילינו את הגופה. למרבה הצער, כשכבר נמצאה, לא הרחק משם, היא כבר הושחתה, הראיות סביב הושחתו ולא היה לנו עם מה לעבוד".
בורובסקי מספר עוד כי "היו גששים והיו כלבים ובאמת עשינו את המקסימום. מאות נחקרו. הפעלנו הרבה רכזי מודיעין בשטח, עבדו בבתי הסוהר, הם תמרצו את כולם והיו אנשים שאפילו הודו אבל בחקירה לעומק התברר שהם אינם מכירים את הפרטים המוכמנים. היו לנו ויכוחים מול השב"כ על תקינות ההודאות בגלל זה וזיכינו אותם. לא סגרנו את התיק לפחות שנה וחצי. ב-1992 כשהתמניתי למפקד משטרת חיפה ביקשתי שיפעילו על התיק שלה ותיקים ישנים אחרים כלים נוספים שהתווספו בינתיים ולזיכרוני בתיק של הדס לא עלה כלום. האכזריות באירוע של הדס קדמי הביאה אותי לחשוב אחרת על לאומנות ועל פשיעה לאומנית ועל מפני מה אנחנו צריכים להגן ובעדיפות עליונה".
רצח הנקמה
ב-15 בינואר 1984, חודש וחצי אחרי הרצח, דיווחה התקשורת בישראל כי שוחרר "העצור האחרון". אבל ב-1993 שוב בוצע מעצר חוזר של אחד החשודים אחרי שאביו הפליל אותו. גם הפעם הוא שוחרר. בין לבין, הרצח של הדס קדמי גרר רצח נוסף, ללא ספק לאומני, ללא ספק ידוע פחות, שלושה ימים אחרי מציאת גופתה.
אלי וענונו, אסיר משוחרר שהתגורר בקיבוץ דליה במסגרת תוכנית שיקום, שכנע את החייל ניר עפרוני מקיבוץ דליה שמשפחתו "אימצה" את וענונו, לנקום את הרצח של הדס קדמי. השניים הגיעו באישון ליל שבת בין 14 ל-15 בדצמבר לתחנת הדלק בזכרון יעקב, זו בין כביש 4 לכביש 2, ורצחו בדם קר, בדקירות סכין, את עובד התחנה המתדלק עומר עודה, תושב כפר מנדא. לאחר הרצח הם גם שדדו את התחנה כדי לטשטש את הרקע. גופתו נתגלתה במקום בשבת בבוקר. הרצח נותר לא מפוענח שש שנים עד 1990, אז וענונו נעצר על עבירה אחרת והחליט להתוודות גם על הרצח הזה. בקיבוץ דליה "נחרדו". בקיבוץ כפר מסריק "גינו". בחדר האוכל של כפר מסריק נתלתה מודעה ובה נתבקשו החברים לא לשוחח עם עיתונאים על הנושא. וענונו ועפרוני נידונו למאסר עולם ב-1991. עפרוני שוחרר ב-1999. וענונו שוחרר ב-2009 אבל בעקבות ביצוע שוד הוא הוחזר לכלא לריצוי 10 שנות מאסר, בנוסף ליתרת מאסרו בגין הרצח. עומר, בן ראג'ה ופהימה עודה, בן 25, נשוי ואב לילד, נקבר בכפר מנדא, הוכר כחלל פעולות איבה ומונצח באנדרטה בהר הרצל.
"רוצחי הדס קדמי עדיין חופשיים", זעקה כותרת מעריב לכתבה של אמיר גילת ב-1990 ונכונה גם כעת. "רצח הדס קדמי לא פוענח עד היום. תיק החקירה מונח במרתפי היחידה לחקירת פשעים, ממתין ליום שבו יגיע מידע שישפוך או על זהותם של הרוצחים".
"40 שנה את חסרה, הדסי אהובה. מתנחמת בעובדה שאינך עדה לימים הנוראים שעוברים עלינו", כתבה חברת כיתתה של הדס קדמי ב-29 נובמבר 2024, 40 שנה ליום היעלמותה, בדף ההנצחה שלה באתר יזכור של משרד הביטחון: "מתגעגעת".
הצמחייה מאיימת כבר לכסות כליל את חלקת הקבר הצבאי שבבית העלמין בשדות כפר מסריק, שם קבורה הדס לצד זהר אחיה, שמת ב-1997 לאחר פציעה אנושה בתאונת דרכים בעת שטייל בצ'ילה, טרגדיה משפחתית אחרת. "מי ייתן ימי חיי שזורים יהיו תמיד באמונת התם הראשונית", הן המילים של אחד מגדולי משוררי אנגליה, וויליאם וורדסוורת', החרותות על קברה של הדס, הנפש הרומנטית, שהיטיבה לצייר, "בואו נתחיל הכול מהתחלה". "הדס".