ב-20 במרץ 1982, בצהרי יום שבת, נעלמה נאוה אלימלך, ילדה בת 11, מבית משפחתה ברחוב רמב"ם בבת ים. היא הייתה בדרכה לביתה של חברתה טלי, השוכן במרחק של כ-300 מטרים בלבד, והשאירה מכתב להוריה שבו כתבה להם לא לדאוג לה. המכתב הזה, שהיה חלק מהשגרה היומיומית שלה, הפך להיות המכתב האחרון שנאוה השאירה מאחוריה. רגע לפני שיצאה מהבית, פגשה נאוה את אחותה אפרת, שסידרה לה את העגיל באוזנה. היא לא ידעה, שהיא תהיה האחרונה שתראה אותה בחיים.
תיקים באפלה - סדרת כתבות בוואלה:
"40 שנה את חסרה": הרצח הלא מפוענח של החיילת מהצפון
"אין אמונה שיתפסו את הרוצח": פרשת הבר נוער נותרה בגדר תעלומה
לאחר זמן קצר, התקבלה שיחת טלפון מדאיגה מטלי למזל, אמה של נאוה. "איפה היא?", שאלה טלי, ומזל, שלא חשדה בתחילה, ענתה לה כי בתה בדרכה אליה. אולם טלי לא הרפתה והסבירה שהיא דואגת משום שנאוה לא הגיעה אליה. בשלב הזה, הבינה מזל שמשהו קרה לבתה. המשפחה החלה בחיפושים נואשים ברחובות העיר, אך לא נמצא שום סימן לעקבותיה. בתוך שעות ספורות פנתה מזל לתחנת המשטרה בבת ים ודיווחה על בתה הנעדרת. בניגוד לנוהל הרגיל, שבו יש להמתין 24 שעות לפחות לפני תחילת החיפושים, המשטרה החלה מיד במאמצי חיפוש אחר הילדה, שלא הותירה שום עקבות.
ב-30 במרץ 1982, ביום העשירי לחיפושים, נמצאו שרידי גופתה של נאוה אלימלך בחוף תל ברוך בתל אביב על ידי יעקב זרח וצפריר אלוני, שיצאו לריצה במקום. את ראשה מצאו כרות, עטוף בנייר עיתון בתוך שקית ניילון וגם הירך שלה נמצאה בקרבת מקום. על פי החשד, יתר חלקי גופה נוסרו והושלכו לים. המשטרה פתחה בחקירה אינטנסיבית, שבמהלכה נבדקו כמה חשודים. אחד מהם היה קצב, שהחזיק באטליז ברחוב שבו התגוררה משפחת אלימלך, וכן תושב יפו שעבד יחד עם אביה של נאוה. בהמשך, הרמטכ"ל רפאל איתן העלה את האפשרות כי הרצח היה מבחן קבלה לארגון טרור ובשלב מאוחר יותר נחקר גם תושב עזה מג'באליה. עם זאת, החקירה לא הניבה תוצאות, וכל החשודים שוחררו - והפרשה נותרה ללא תשובה.
"היה זה צוות החקירה הגדול ביותר שהוקם במדינה", סיפר לוואלה משה קדמי, שהיה ממונה על חקירת פרשת נאוה אלימלך. "הקמתי צוות עם כ-80 חוקרים בתחנת בת ים, הפכנו כל אבן כדי למצוא אותה. "כשנמצא ראשה, היה ברור לנו שמדובר ברוצח שעשה עבודה יסודית - ושהתיק הזה הוא תעלומה גדולה".
"הגעתי למשרד ב-7 בבוקר וקיבלנו דיווח מגבר שיצא לריצה בחוף והבחין בשקית חשודה שנפלטה מהים", נזכר עו"ד זמיר עזריה, מפקד תחנת בת ים לשעבר בשיחה עם וואלה. "בשקית נמצא הראש ואז נמצאו שקיות נוספות שנמשו מהים ובתוכן מצאו גם את רגלה. הפתולוג הגיע ופתח את השקיות. ראינו שהיה עגיל על אוזנה של הילדה ונזכרתי שאחותה של נאוה, אפרת, סיפרה בעדותה שהיא סידרה לה את העגיל. חיפשנו ומצאנו עגיל נוסף בשיערה".
עזריה הגיע לבית המשפחה עם זוג העגילים. "הנחתי את העגילים מבלי לומר דבר. האחות אפרת קפצה מיד וצעקה: 'אלו העגילים של אחותי, איפה היא?'. הבטחתי שאעדכן בהמשך. התברר שכשמסרתי את העגילים למשפחת אלימלך, האמא מזל פנתה להתייעצות עם רבנים, שאמרו לה ללכת לבית העלמין וללחוץ יד לאישה מתה ולבקש ממנה לשאול את המנוחה שברגע שהיא עולה לשמיים, שתברר מה קרה עם נאוה. כשמזל אלימלך יצאה מבית העלמין, הניידת חיכתה לה בחוץ. מזל האמינה לאורך השנים שעצת הרבנים הייתה הדרך שבה הצליחה למצוא את בתה", סיפר עזריה.
שברון הלב התגבר כשמזל אלימלך התבקשה להגיע למכון הפתולוגי כדי לזהות את גופת בתה. "היא לא ידעה שמצאו רק את הראש ואת הרגל. ביקשתי מהמכון להכין סידור מיוחד", המשיך מפקד תחנת בת ים לשעבר לספר. "ביקשתי שיניחו את ראשה בקצה מיטה על אלונקה עם גלגלים ולוודא שכאשר יפתחו את החלון לזיהוי, יורידו את הכיסוי רק עד קצה הראש. הראינו למזל את פניה של נאוה והיא פרצה בזעקות שבר: 'תראו לי את הילדה שלי. אני מכירה כל חלק מגופה. רחצתי אותה כל חיי. תראו לי את כולה'".
כל הנוכחים בחדר השתתקו לדברי עו"ד עזריה. "הייתי חייב לקבל החלטה מיידית כי לא היה ניתן לחשוף את האמא למראה כל כך קשה. עניתי לה שאין לנו את כל חלקי הגופה", הוא שיתף. "בשלב זה התיישבה מזל על הרצפה והחלה לבכות. זה היה הרגע שבו הרגשתי את הייסורים שלה על בשרי והלב שלי נשבר".
שכן, שני אחים ומטלפן מסתורי
במהלך שלושה חודשים של חיפושים, נעשו ניסיונות רבים לאתר את הרוצח. תחנת בת ים עצרה כל חשוד אפשרי, כולל דייגים ושכנים, ואף נעשה שימוש בהיפנוזה בחלק מהחקירות, אך כל המאמצים לא הובילו לתוצאות. אחד מהצעדים המשמעותיים בחקירה היה השימוש ביחידת כלבנים של המשטרה, שהייתה שותפה פעילה במאמצי החיפוש. אחד הכלבים הוביל את החוקרים לביתו של קשיש כבן 70, שגר לבדו בבית חד קומתי סמוך לבית משפחת אלימלך. החוקרים שאלו אותו כמה שאלות, אך הוא הכחיש כל קשר לאירוע ואמר שנאוה לא הייתה אצלו, והוא שוחרר מחקירה.
למרות זאת, הכלב זיהה שוב את עקבותיה של נאוה במקום והחוקרים חזרו אליו. בחקירה השנייה התברר כי האיש היה מעורב בעבר בפלילים, אך לא נמצאו ראיות שמצביעות עליו כרוצח. עו"ד זמיר עזריה, מפקד תחנת בת ים לשעבר, שחזר את המעצר בריאיון לוואלה: "פירקנו לו את כל הבית. מצאנו שם תמונות של נאוה, טלי וחברותיה. התברר שהוא היה מפשיט אותן, מצלם אותן, נותן להן סוכריות וכסף וביקש מהן לשמור את זה בסוד". האיש הורשע בביצוע מעשים מגונים ונידון ל-3 שנות מאסר בפועל, אך לא נמצאו ראיות שמצביעות עליו כרוצח של הילדה נאוה והחקירה המשיכה להיתקל במבוי סתום.
16 שנים אחרי, באוגוסט 1998, חודשה חקירת הרצח לאחר שראיות חדשות הציבו את האחים, יהודה ועמוס שלף, במרכז החשדות. האחים, נהגי אוטובוס בחברת דן, נעצרו בעקבות עדות מפתיעה של דפנה שלף, אשתו של יהודה, שסיפרה כי בעלה הודה בפניה ברצח של נאוה אלימלך ואף איים עליה כי יעשה לבתם המשותפת את מה שעשה לנאוה. בעקבות העדות, דפנה שלף עברה בדיקת פוליגרף, שם יצאה דוברת אמת.
בנוסף, במהלך החקירה נמצא כי על הנייר שבו נעטף ראשה של אלימלך הייתה טביעת אצבע חלקית, שהתאימה לטביעת האצבע של יהודה שלף. המשטרה ייחסה את הרצח ליהודה שלף ואת העלמת הראיות לאחיו הצעיר, עמוס. החשדות נגד האחים התחזקו בעקבות ממצאים נוספים: התברר כי יהודה שלף נהג להניח פרחים על קברה של אלימלך וכי האחים התגוררו סמוך למשפחת אלימלך בזמן הרצח ואף סייעו בחיפושים אחרי הילדה הנעדרת. יהודה אף סיפר כי אלימלך נסעה באוטובוס שלו. למרות הממצאים הללו, האחים שלף שוחררו לאחר יומיים של מעצר ומעולם לא הוגש נגדם כתב אישום.
כמעט 20 שנה מאוחר יותר, באוגוסט 2019, קיבלה משפחת אלימלך עדכון מיחידת להב 433 שהתיק הועבר אליהם וביקשו לפתוח את קברה של נאוה אלימלך כדי להוציא את גופתה לצורכי חקירה. המשפחה ובית המשפט אישרו את המהלך וחלקי הגופה הועברו למכון לרפואה משפטית. עם זאת, גם לאחר פתיחת הקבר, לא נמצאו ראיות חדשות. לטענתו של עזריה, מדובר היה בתרגיל כדי לנסות להוציא את הרוצח ממחילתו. "לא היה להם קצה חוט ולא כלום. הרי אין כלום בקבר שלה, מה יש לכם לפתוח אותו? זה היה תרגיל חקירתי נטו, רצו לראות אם מישהו ידבר ויחשוף את הרוצח", הוא טען.
כמה חודשים לאחר פתיחת הקבר התקבל טלפון מפתיע בביתו של משה קדמי, לשעבר ראש אגף החקירות במרחב יפו שהיה כאמור אחראי על חקירת הפרשה. "אדם אלמוני אמר לי שהוא רוצה להיפגש איתי ושיש לו מידע על מי הרוצח", שיתף בשיחה עם וואלה. "הטלפון הזה הקפיץ את כוחות המשטרה על הרגליים במיוחד כי האיש דרש להיפגש רק איתי, ולא עם אף חוקר אחר בתחנה", הוא הוסיף.
קדמי החליט לשתף פעולה. "כבר פרשתי מהמשטרה וידעתי שאני לא יכול לקבל עדות באופן פורמלי, אבל במשטרה ביקשו ממני עזרה והגעתי עם חוקר לפגישה עם אותו אדם", הוא המשיך לספר. קדמי הגיע מצויד עם ציוד הקלטה ומצלמות בתקווה שיימצא קצה חוט חדש לתעלומה, אבל עד מהרה התברר כי הכול היה לשווא. "התברר שהוא שיקר. זו הייתה עדות שווא ללא כל משמעות", נזכר קדמי.
יותר מ-42 שנה חלפו מאז הרצח ועזריה מעריך גם היום שאין סיכוי למצוא את הרוצח. "אין DNA. החקירה המשטרתית תלויה בממצאים. אי אפשר להיות קוסם", הסביר עזריה. "לא ידענו אז מה המניע לרצח ולא יודעים גם היום שום דבר. תיק כזה, ללא עדויות חותכות או סימנים ברורים, הוא תיק כמעט בלתי אפשרי לפתרון. חשבנו בהתחלה שיש שתי אפשרויות - או שמדובר בעבריין מין או ברוצח על רקע לאומני. חשודים נעצרו ונחקרו - אבל לא נמצאה תשובה".
למרות המאמצים והניסיונות לפתור את התעלומה, תיק הרצח של נאוה אלימלך נותר אחד מהתיקים המסתוריים והכואבים ביותר במדינה עם תחושת אכזבה מוחלטת שזהות הרוצח לא ידועה וגם לא המניע.