בתוך שש שעות, חוסלו שני אישים מרכזיים מארגוני הפרוקסי האיראניים - פואד שוכר, מי שמכונה רמטכ"ל חיזבאללה והיה יד ימינו של נסראללה. מעט לאחר מכן, באישון לילה, חוסל בטהראן ראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה. שני החיסולים הצביעו על יכולות מודיעיניות גבוהות ומדויקות, לצד סגירת מעגל מבצעית בזמן אמת, שאיפשרה את הפגיעה בשני הבכירים.
על החיסול הראשון, חיסולו של שוכר, קיבלה ישראל אחריות, ואף ציינה כי מדובר בתגובה על הרג 12 הילדים במג'דל שמס. התפיסה מאחורי חיסול זה, מצד אחד, היא לייצר משוואה מול חיזבאללה המדגישה כי פעולותיו לא יישארו ללא מענה, ושישראל לא תשב בחיבוק ידיים מול האגרסיביות של הארגון. זאת, אף שמאז ראשית מלחמת חרבות ברזל שיגר חיזבאללה אלפים רבים של רקטות וכטב"מים לעבר ישראל, הבעיר את שדותיה, פגע בבתים וגרם להרג אזרחים וחיילים.
הדרג המדיני והביטחוני בישראל לא מעוניינים בהסלמה בגבול הצפון. מערכת הביטחון מעדיפה לטפל באיום החמאס, למגר ולמוטט את שלטונו ולהחזיר את החטופים הביתה. צה"ל מסוגל להילחם בעצימות גבוהה בשתי חזיתות מרכזיות, אך אינו מעוניין לעשות זאת. גם כך, נלחם היום צה"ל בעזה וביהודה ושומרון במקביל, ובולם מעת לעת טילים וחימושים מלבנון, מעיראק ומתימן.
חיזבאללה, מהצד השני של הגבול, מנסה להחזיק את המקל בשני קצותיו. מצד אחד, איראן לוחצת עליו לפעול מול ישראל בצורה אינטנסיבית, ועבור הארגון חשוב להציג סולידריות מול עזה. מצד אחר - מדובר בארגון מוחלש, במצב פוליטי לא מוצלח, שהסיוע האיראני שקיבל קוצץ כמעט במחצית מאז ימי הקורונה (ירידה של כ-300 מיליון דולר בכל שנה). שילוב הגורמים הזה, לצד המצב הקשה של הכלכלה הלבנונית, מפעיל עליו לחץ מבית לא לפתוח במערכה. אם תהיה מלחמה בעצימות גבוהה, מבחינת חיזבאללה עדיף שישראל היא שתפתח בה - כך שיהיה את מי להאשים.
על כן, שני הצדדים רוקדים טנגו, בעודם שניהם רוצים ולא רוצים במערכה בעיתוי הנוכחי.
במצב הזה, חיסול פואד שוכר הוא, לפחות מבחינה טקטית, מהלך מצוין של ישראל. הוא מאותת לחיזבאללה ולמנהיגיו שהם פגיעים, ושצה"ל יכול להגיע לכל אחד מהם, גם אם זה בלב ביירות. זו נקמה על הרג הילדים - אך כזו שמעבירה את הכדור למגרש של חיזבאללה, במטרה לגרור לתגובה מדודה, שלא תבעיר עוד יותר את הזירה ותצית מערכה בקנה מידה רחב.
חיסולו של הנייה, מנגד, בלב ליבו של המשטר האיראני, הוא פעולה מבצעית מדהימה. ישראל לא לקחה עליה אחריות, אם כי מנהיגי איראן, חמאס ומדינות ערב כבר תלו בה את האשמה, בעוד ארה"ב כבר הודיעה כי לא היתה לה מעורבות בחיסול.
תמונות הבניין ההרוס מצביעות על כך שלא היה זה רחפן או טיל נגד טנקים שפגע בבניין, אלא טיל או כטב"ם נושאי ראש קרב גדול, ששוגרו מרחוק (מהים או מהאוויר), או פצצה שהוטמנה במקום. ייתכן גם שהחיסול בוצע על ידי מתנגדי הנייה, גורמי אופוזיציה איראניים, או אפילו קטאר.
כך או אחרת - חיסולו של הנייה הפך את סינוואר, המתחבא אי שם בעזה, למנהיג-העל של חמאס - גם אם בלשכה המדינית של הארגון יימצא במהירות מחליף להנייה. החיסולים של הנייה, שוכר ומוחמד דף כפי הנראה גורמים לסינוואר לרעוד. אחדים ממכריו מעידים עליו כי רצונו האישי לשרוד חזק מהכל, והחיסולים משנים, ככל הנראה, את דפוסי התנהלותו במסתור.
יש לזכור שהמו"מ על הפסקת האש שניהלה ישראל עד היום התבצע בעידוד קטאר ומצרים, ונוהל בידי הנייה, שלא היה בר סמכא לנהלו. בכך הצליח חמאס להתל בציבור, לערער ולטלטל עוד יותר את החברה הישראלית מבפנים ולהסית את העולם נגד ישראל. האסטרטגיה היתה למשוך את הזמן ולא להגיע לתוצאות, לפחות עד הבחירות בארה"ב. לראיה, אחרי ההתמודדות הטלוויזיונית בין ביידן לטראמפ, ותבוסתו של ביידן בעימות - חזר חמאס במהירות למו"מ, מתוך ההבנה כי ביידן עדיף מבחינתם על טראמפ.
חיסולו של הנייה לא צפוי, להערכתי, לעכב את תהליך המו"מ. לצד הפעולה הצבאית ברצועה, הוא פועל לטובת ישראל בלחץ שהוא מפעיל סינוואר ועל שאר דרגי הפיקוד בארגון. חשוב שישראל תמשיך בלחץ הצבאי בעוד המגעים להחזרת החטופים ממשיכים בחסות קטאר. לנוכח התהליכים במערכת הפוליטית האמריקנית, שלהם השפעה גדולה על המתרחש בזירתנו, חשוב יהיה לסכם מו"מ בתנאים שייטיבו עם ישראל ברמה האסטרטגית, ישמרו את ביטחונה ויחזירו את החטופים למשפחותיהם במהלך החודשיים הקרובים, לפני הבחירות בארה"ב.
הכותב הוא חוקר במחלקה למדעי המדינה ובמרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן