בין שלל משחקי המילים שבנימין נתניהו הכניס ללקסיקון הפוליטי הישראלי בשנות כהונתו, תמיד טוב לחזור למבחן הברווז. "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז - כנראה שזה ברווז"; נתניהו השאיל את המשל המפורסם מהעבר לנאום בוועידת אייפק ב-2012 כדי לשפוך אור על סכנות הגרעין האיראני, אבל יש לו ערך שימושי גם במציאות היומיומית: לפעמים, הדברים הם בדיוק כמו שהם נראים.
אז בואו נתחיל את מבחן הברווז על ההתנהלות של נתניהו עצמו בשבוע האחרון, בעודו מתזז בין משברים, איומים ואולטימטומים קואליציוניים סביב חוק הרבנים. ביום שלישי, בעיצומה של הסערה בכנסת, הוא פירסם סרטון באנגלית נגד ממשל ביידן, והאשים אותו על עיכוב משלוחי נשק. עוד נחזור אליו. כמה שעות אחר כך, הוא חזר על המסר בעברית, בטקס לזכר האלטלנה בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.
מאז 7 באוקטובר, נתניהו ממעט להשתתף באירועים וטקסים ציבוריים, מחשש להיתקל במחאה זועקת וכואבת על המחדל שבו נרצחו יותר מ-1,200 ישראלים ישר לתוך הפנים. הוא החרים את כל האירועים המסורתיים של יום העצמאות, הבריז מהעצרת המרכזית ליום ירושלים בגבעת התחמושת, אפילו לחגיגות הציונות הדתית במרכז הרב הוא לא בא. אבל בטקס האלטלנה, במתחם סגור ומסוגר, אפשר היה לבודד קהל אוהד וביתי, ולחזור על המסר השנתי הקבוע: "לא תהיה מלחמת אחים", ובאותה נשימה להסית נגד המפגינים שממומנים "בכסף בכמויות דמיוניות".
נמשיך: ביום רביעי, אחרי שנכשל בגיוס רוב לחוק הרבנים, והסדקים בקואליציה הסלימו לכדי עימותים פומביים חריפים עם עלבונות אישיים, נתניהו פרסם עוד סרטון, הפעם עם נזיפה לשותפיו: "תתאפסו". ראש הממשלה יכול היה לזמן אליו את ראשי המפלגות בקואליציה, להושיב אותם בחדר, וליישר אותם. הוא בחר לעשות סרטון במקום לנהל באמת את המשבר. ביום חמישי, לראשונה מתחילת המלחמה, נתניהו הודיע שהוא מגיע לאולפן של ערוץ טלוויזיה ישראלי, במגרש הביתי, כמובן, אצל ינון מגל בערוץ 14. בסופו של דבר, אחרי מסע זגזוגים מביך, הוא ביטל, אבל בשביל מבחן הברווז שלנו, זה לא משנה. העיקר הכוונה.
אז הופעה בפטריוטים - צ'ק. אינפלציה של סרטונים - צ'ק. משחקי האשמות עם השותפים שלו - צ'ק. עימות יזום עם ארה"ב, רגע לפני שידור חוזר של הנאום בקונגרס, כהכנה לקמפיין "רק ביבי" יודע לעמוד חזק (להרוס את היחסים עם ארה"ב) - צ'ק. בבית הלבן היו בהלם: ישראל מנהלת לחימה מדשדשת בשתי חזיתות, על סף מלחמה כוללת עם חיזבאללה, עם סכנה קיומית מרחפת מטהרן. אחרי שמונה חודשי לחימה, מבודדת לגמרי בזירה הבינלאומית וניצבת בפני צוי מעצר בהאג, היא זקוקה לתמיכת ארה"ב יותר מאי פעם - ואפילו זה לא עוצר את נתניהו מלספסר בביטחון ישראל במשחקים בפוליטיקה האמריקנית.
אבל לפי מבחן הברווז, זה דווקא מסתדר; אם זה נראה כמו בחירות ומריח כמו בחירות, כנראה שנתניהו נערך לבחירות. האם זה אומר שיהיו בחירות? לא בהכרח. יש עוד חמישה שבועות לכנס הקיץ בכנסת שהוא שואף למשוך ולשרוד, אבל במקביל, כך מעידים הסימנים וגם מקורביו, הוא מתכונן לאפשרות שכן.
הקואליציה אמנם צלחה, איכשהו, את משבר חוק הרבנים, אבל לכולם ברור שזה רק הפרומו למה שעומד להתרגש עליה בהמשך, ואולי גם מוקדם מהמצופה. בוועדת חוץ וביטחון התחילו השבוע את הדיונים על חוק הפטור מגיוס, אבל גורלה של הממשלה כנראה יוכרע עוד קודם לכן, על ידי בג"ץ. ההחלטה בעניין גיוס החרדים והתמיכה הכספית בישיבות צפויה להתפרסם בקרוב, ואם היא תהיה ברורה קשוחה, גם חוק חדש לא יצליח להחזיר רטרואקטיבית את הקצבאות. או אז, החרדים עשויים להגיע למסקנה שאין להם מה לחפש יותר בממשלה הזו.
כי פיאסקו הרבנים הוא רק הסימפטום. ההתקוממות הליכודית של טלי גוטליב ומשה סעדה, בחיזוק מאסיבי מראשי הערים החזקים, חיים ביבס, בני ביטון ותומר גלאם, מלמדת שנתניהו איבד שליטה על המפלגה שלו; הסירוב של איתמר בן גביר להוריד את הראש בפני הדרישות של אריה דרעי מלמדת שהוא איבד שליטה גם על הקואליציה. רשימת חברי הכנסת מהליכוד שמכריזים על תנאים ודרישות בענין הגיוס מתארכת מיום ליום ומלמדת שזה פלונטר בלתי פתיר, ובכלל, באווירה הציבורית הנוכחית הסיכוי שממשלת ה-64 תוכל להעביר מהלך כלשהו שייטיב עם החרדים - קלוש. השאלה אם הם יכירו בכך לפני או אחרי סוף יולי, כשהכנסת יוצאת לפגרת הקיץ, ואם נתניהו יצליח לשכנע אותם לתת לו עוד זמן.
בסביבת נתניהו יש מי שחושד שדרעי הוא זה שמכוון לבחירות בנובמבר, שהוא מתואם עם גנץ וליברמן, שהלחץ שהוא הפעיל על חוק הרבנים נועד רק לבנות את הקייס לבייס. הוא בונה על זה שדרעי, כמו שאר השותפים בממשלת ה-64, לא ירצה להירשם בהיסטוריה כמי שהפיל את ממשלת הימין, ובטח לא בעיצומה של המלחמה מול חמאס וחיזבאללה. גם באיומים של בן גביר, שדורש עכשיו להצטרף לפורום הביטחוני המצומצם, הוא מזלזל מאותה סיבה. הסלמה ביטחונית משמעותית, לא עלינו, עשויה גם להדביק את הקואליציה בן רגע בחזרה ולעזור לה להתיישר. אבל באותה נשימה הוא יודע שאם הממשלה הולכת כמו ברווז צולע, ייתכן שהיא ברווז צולע - והוא נערך לכל התרחישים - כולל קריסתה.
כך, יספרו בעתיד דברי הימים של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל, כש-120 חטופים עדיין בעזה, בתי העלמין הצבאיים מתמלאים בקברים חדשים, עשרות אלפי עקורים נותרו ללא בית והצפון בוער מאש חיזבאללה - ראש הממשלה עסק בעיקר בדבר אחד - בעצמו, ובג'ובים וכיבודים למקורבים ושותפים שישמרו את שלטונו. נתניהו לא אמר נואש עוד על הקואליציה, ובשבועות הקרובים ימשיך במאמצים לשמור על שלמותה. אבל אם וכאשר הוא יגיע למסקנה שבמילא הממשלה בדרך למטה - הוא יחפש לספר סיפור אחר - ולא להשיק את קמפיין הבחירות הבאות סביב סוגיית גיוס החרדים, שתופסת אותו בנקודת חולשה ציבורית ויוצרת קרע גלוי עם מועצות הרבנים בני בריתו משכבר הימים.
לא מן הנמנע, או לכל הפחות אפשר לייחל ולקוות, שעסקה להשבת החטופים מעזה, שתטלטל את הממשלה מצד בן גביר וסמוטריץ', תשוב לקדמת השולחן כדי לפתוח לו עוד דלת יציאה. נתניהו, ככל הנראה, יחשוש לריב עם הימין לא פחות מאשר עם החרדים, אולי אף יותר, והסיכוי שיעשה את זה לא גדול. אבל גם לצאת לבחירות כש-120 חטופים עוד שם זה סיכון מבחינתו, ועסקה להשבתם, חלקם או כולם, שנהנית מתמיכה של רוב גורף בעם, יכולה להיות גיים צ'יינג'ר לדינמיקה של הקמפיין שלו. כי אם כבר הממשלה שהפקירה את החטופים מתפרקת - לפחות שזה יהיה על הדבר החשוב והנכון - ושתמלא קודם את חובתה להחזיר אותם הביתה בשלום.