התמונות והסרטונים שהופצו מחזרת ארבעת החטופים שחולצו מעזה העלו ברשתות החברתיות קולות שטענו שנראו "טוב" מהצפוי לאחר תקופה ארוכה בשבי. מיטל בנימין, תזונאית קלינית בבית החולים שיבא בתל השומר שקלט וטיפל בהם, מסבירה בריאיון לוואלה מדוע מראית העין מסתירה תת-תזונה וחוסרים חמורים בעקבות התנאים הקשים שחוו, ומבקשת: תוציאו את המילה "בסדר" מהלקסיקון כשמדברים עליהם.
"בהתחלה מרגע החטיפה ממש הרעיבו אותם. התנאים היו פסיכיים. איגוד הבריאות העולמי קובע סטנדרט מינימלי לביטחון תזונתי, מה שבן אדם צריך כדי להתקיים. בחודשים הראשונים קיבלו עשירית מכמות הקלוריות ולא קיבלו חלבון בכלל. שתי ארוחות ביום. תמרים ופיתות וזהו", היא מספרת. "מה שקורה לגוף במצב כזה הוא שצריך לפרק מאגרים זמינים - שריר. כשחזרו, הם היו מאוד מדולדלים מבחינת שריר. לא נשארו שרירים בגוף, רק עור רפוי, הכול אכול".
לדבריה, "כשאנשים מרזים מאוד מהר בלי לאכול חלבון זה מה שקורה, הגוף מעכל רקמת שריר. מקובל לחשוב על שרירים כעל ידיים ורגליים, אבל זה גם האיברים הפנימיים כמו הלב, הקיבה והסרעפת. במצב קיצון הגוף חייב להפעיל את הלב, המוח ומערכת הנשימה. אז הוא משתק מערכות אחרות".
לאחר כמה חודשים, היא אומרת, חל שיפור מסוים בתנאים התזונתיים, ביחס לאלו שקיבלו קודם לכן. אך גם אז, התנאים שקיבלו היו תת אנושיים. "הם אכלו בערך מעשירית או רבע ממה שאמורים לאכול. מאפס חלבון לעשרה גרם חלבון, לעומת מאה שצריך. הם היו אנשים בריאים, צעירים, עם מסת שריר, אנשים שהתאמנו. כשהגוף מאוד מורעב ומקבל קצת יותר קלוריות הוא אוגר את זה כשומן ולא כמסת שריר. מה שעלול להיראות כמצב תקין של אדם שאינו מורעב, הוא רק בגלל תוספות השומן. אבל אנשי מקצוע רואים אותם ללא בגדים, בודקים אותם ורואים שהמצב אחר".
"כולם ירדו במשקל", היא מבהירה. "בהתחלה המון, בממוצע בין עשרה ל-12 קילוגרם, וכשהשתפרו התנאים הם קצת עלו. עכשיו הם שוקלים שלוש עד חמש קילו פחות מהמשקל הרגיל שלהם, אבל גם מה שהעלו חזרה הוא שומן ולא שריר. עשינו להם בדיקות של כוח שריר והתוצאות שלהם היו ירודות אפילו מהמינימום האפשרי שהיה בטבלה שלנו".
הוריו של אנדריי קוזלוב, למשל, סיפרו כי ניסה להתאמן בשבי. "אולי זה היה טוב בשביל הנפש אבל בגלל החוסר בחלבון, שום שריר לא היה יכול להיבנות. כולם חזרו בתת-תזונה חמורה על פי כל הקטגוריות. ההשלכות של זה יכולות להיות פגיעה באיברים פנימיים, סביר להניח שאם זה היה נמשך יותר זמן היינו רואים פגיעות נוספות, למשל בשריר הלב ונוירולוגיות. הם עוד חזרו כשאפשר להחזיר את המצב לקדמותו. על אנשים בריאים פחות שנמצאים בשבי יכול להיות שכבר יש השפעות. אני לא רוצה להוריד את המורל או לגרום צער למשפחות של חטופים שעדיין בשבי, אבל אני מאוד מודאגת מהמצב שלהם שם".
"היינו גם צריכים להשלים להם את צריכת הויטמינים והמינרלים", היא מוסיפה, "למשל ויטמין D כי לא נחשפו לשמש, ויטמין B שאחראי על הפעילות במוח. צריך להבין שמראה אין פירושו מצב תזונתי. הם לא בסדר. לא נפשית, ולא תזונתית. הם יצטרכו שיקום ארוך, אבל אנחנו סבורים שיצליחו לחזור לבריאות מלאה".