1. מדינת ישראל מתעוררת הבוקר לשלב חדש במלחמת 7 באוקטובר: לא עוד ממשלת חירום שקיבלה את ההחלטות האסטרטגיות הגדולות בשמונת החודשים האחרונים - מעכשיו ההגה רק בידיים של ממשלת ה-64 של בנימין נתניהו ושותפיו הקיצוניים. הפרישה של בני גנץ והמחנה הממלכתי מהממשלה מחזירה את המערכת הפוליטית למציאות שלפני 7 באוקטובר, שבה ממשלת הימין על מלא של נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' דהרה אל פי תהום של פילוג וקיטוב פנימיים, ובידוד וחרם בינלאומיים. אבל צריך להודות ביושר - היא עושה את זה כבר חודשים ארוכים, גם כשגנץ ואיזנקוט בפנים.
נתניהו קבע לעצמו כלל בתחילת המלחמה - את ה-64 לא פורמים, לכן, על אף שקיבל מהרמטכ"לים לשעבר שכפ"צ של קונצנזוס ולגיטימציה, מבחוץ ומבפנים, הוא לא ניצל אותה בשביל לקבל החלטות גדולות שיבשרו על שינוי אמיתי. מאז עסקת החטופים הראשונה בחודש נובמבר, כמעט בכל הצמתים שבהם הוא נדרש לבחור בין גנץ ואיזנקוט לבין בן גביר, סמוטריץ' או שותפיו החרדים - האחרונים היו המנצחים, בין אם בתקציב המלחמה הסקטוריאלי, משבר הגיוס, דיוני היום שאחרי בעזה, או המגעים לשחרור החטופים הנותרים בעזה, שמאיימים לגבות ממנו מחירים פוליטיים כבדים בימין.
גם עם גנץ ואיזנקוט בפנים, ממשלת הימין על מלא המשיכה להחליש את הרשות הפלסטינית, להתעמת עם הבית הלבן, והוליכה את ישראל למשבר מדיני חסר תקדים, בואכה צווי מעצר בהאג. הפרישה שלהם תותיר את ממשלת הימין על מלא 64 נטו, לבדה מול כל העולם, והמגמה הזו, אפשר לצפות, רק תסלים.
2. הכניסה לממשלה היתה פשוטה, גנץ אמר אתמול בנאומו, והיציאה - כשחטופים במנהרות, תושבי הצפון עקורים, ואלפי לוחמים בחזית - "מייסרת ומורכבת". ואכן, הוא ספג והבליג על נתניהו וממשלתו במשך חודשים, גם אחרי שכבר החל להידבק במחדלים ולאבד גובה בסקרים. אבל מרוב שהמתין לעיתוי הנכון - יצא לו בסוף התזמון הכי פחות מתאים; הוא אמנם דחה את נאום הפרישה ביממה בגלל מבצע ארנון, שהביא לחילוצם של ארבעה חטופים בחיים, אבל זימן את התקשורת כשבאולפנים עוד חוגגים את ההישג ומתאבלים על פקד ארנון זמורה ז"ל, לוחם הימ"מ שנפל במהלך החילוץ, כשבמקביל, בגבול הצפון, ממשיכים לספוג מטחים על מטחים.
כך, התיק הכבד של הסיבות והטיעונים שגנץ הציג כדי להצדיק את הפרישה שכנע בעיקר את המשוכנעים, במרכז-שמאל, ולא הפיג את הזעם בימין, בעידודו ובשלהובו של ראש הממשלה שתוך כדי הנאום כבר צייץ: "בני - זה לא הזמן לעזוב את המערכה". עד שהוא סיים לדבר, מכונת הרעל כבר עבדה על ספידים בלתייג אותו כמשת"פ של ארהב ויחיא סינואר. גנץ הודה בנאומו בחולשתו הפוליטית: "איני רמאי, שונא וחסר עכבות כמו יריבי", ואחרי שהציל את נתניהו פעמיים - קשה לפקפק במחויבותו לביטחון ולטובת ישראל, ובנכונותו לשלם על כך מחירים פוליטיים ואישיים. אבל עם כוונות טובות לא הולכים למכולת, ובמיוחד לא לזו של נתניהו, מבלי שיש אסטרטגיית יציאה שתחלץ אותך מזה.
3. גנץ קרא אמש לנתניהו להסכים לבחירות באוקטובר, ולשר הביטחון יואב גלנט "לעשות מעשה" - אך הקריאה הפומבית מעידה כנראה בעיקר על כשלונו בייצור פוטנציאל לאפקט דומינו אחרי פרישתו. ככל הידוע, הוא לא השכיל לנצל את הזמן בממשלה ואת הזינוק בסקרים כדי לייצר אלטרנטיבה פוליטית לנתניהו, לגייס מורדים בליכוד או לתקוע טריז בקואליציית ה-64. במטה המאבק "חופשי בארצנו", שמאגד את ארגוני המחאה חיכו במשך חודשים לפרישה של גנץ כדי לתת את האות לחידוש ההפגנות ההמוניות נגד הממשלה, אבל הנאום שלו, על אף שכלל ביקורת חריפה על נתניהו, לא היה חד, תוקפני או מבהיל מספיק כדי לשחזר את האנרגיות של ליל גלנט.
באופוזיציה ובארגוני המחאה בונים על חוק הגיוס שיעשה את העבודה, והלילה, ממשלת ה-64 נטו תתחיל להתמודד באמת עם האיום הכי גדול על עתידה. הקומבינה של נתניהו לדחיית הקץ בבג"ץ - החלת דין רציפות על חוק הגיוס מימי ממשלת בנט-לפיד - תעלה להצבעה לראשונה במליאה. ככל שיהיו קשיים בגיוס הרוב הקואליציוני - הם יהיו רק הקדימון למערכה הבאה, כשהחוק יגיע לוועדה וייפתח למשא ומתן על הפרטים - ועוד לעיני מצלמות, בשידור חי, ולא בקומבינה בחדרי חדרים. נתניהו ערך באחרונה סבב שיחות תחזוק עם הח"כים מהליכוד שחשודים כסוררים או מורדים, ויצליח, אולי, לצלוח את הסיבוב הראשון בלי שהם טורפים את הקלפים, אבל ככל שהלחץ והרעש הציבורי יגדל, הוא יתקשה לצאת מהפלונטר מול השותפים החרדים.
4. במקביל למכתבי ההתפטרות הרשמיים של גנץ, איזנקוט וחילי טרופר, נתניהו קיבל מכתב מבן גביר, בדרישה להצטרף לקבינט המלחמה ולהיות שותף מלא בקביעת המדיניות מכאן והלאה. עם פרישתם של הרמטכלים לשעבר, נתניהו נותר ללא דופן אחראית, ביטחונית ומרכזית שתאזן את מאוויהם של בן גביר וסמוטריץ' להתיישב מחדש בגוש קטיף ולצאת למלחמה כוללת בלבנון, ולא מן הנמנע שהוא ירצה להמשיך לשמור על פורום מצומצם ומסווג שידיר אותם מדיונים חסויים וקבלת החלטות גדולות.
ואכן, רגע לפני פרישת גנץ, לשכת רה"מ זימנה דיון של קבינט מלחמה בהרכבו החדש: גלנט, רון דרמר ואריה דרעי, ואותתה שהוא חי וקיים. בדיוק כמו קודם, נתניהו ישתמש בו לפי צרכיו. כדי לשמור על שקט פוליטי, יזמן מעת לעת את בן גביר וסמוטריץ', וכדי לשמור על שושו ביטחוני - לא. קבינט המלחמה גם אמור לשמש פיתוי למחוזרים החדשים-ישנים באופוזיציה - אביגדור ליברמן וגדעון סער - להצטרף לממשלה בכסא של כבוד.
נתניהו צייץ אתמול ש"דלתו פתוחה" לכל מפלגה ציונית שתיכנס איתו מתחת לאלונקה, ובשבועות האחרונים, לקראת פרישת גנץ ואיזנקוט, שוב שיגר שליחים לליברמן וסער עם הצעות להצטרף לקבינט המלחמה במקומם, ואף לקבל את תיק הביטחון. בסביבתו מעריכים שהסיכויים לכך נמוכים עד קלושים, אבל הניסיונות החוזרים מעידים על החשש שלו שממשלת ה-64 נטו לא תצליח לשרוד.