שמונה חודשים, מינוס יומיים, החזיקה ממשלת החירום של בנימין נתניהו ובני גנץ, שהוקמה בשיא ההלם והחרדה ארבעה ימים אחרי טבח 7 באוקטובר. זו הפעם השניה שנתניהו וגנץ שותפים יחדיו בממשלה, ובין ממשלת הקורונה של 2020 לקבינט המלחמה של 2024 לא הרבה השתנה; כרוניקה של יחסים פוליטיים רעילים, במעמד צד אחד: גנץ קפץ פעמיים להציל את נתניהו בעת צרה, והוא, מצדו - השתמש וניצל.
הפרק הראשון של נתניהו וגנץ כשותפים פוליטיים החל במרץ 2020, אחרי שלוש מערכות בחירות שבהם הרמטכ"ל לשעבר התייצב כמועמד מוביל להחלפתו של ראש הממשלה, שלא הצליח להרכיב קואליציה עם בלוק הימין-חרדים. ואז, אחרי הבחירות השלישיות, מגפת הקורונה טילטלה את המציאות באבחה אחת, המדינה כולה נכנסה לאוירת חירום ולא נודע - ושלושה שבועות אחרי הבחירות, גנץ החליט לפרק את כחול לבן, להיפרד מיאיר לפיד, ולהקים ממשלת חירום עם נתניהו והחרדים. כן, זה נשמע מוכר, ועוד יחזור על עצמו בפרק השני, שמתחיל ב-7 באוקטובר.
נתניהו הבטיח אז לגנץ "בלי טריקים ובלי שטיקים", אבל גנץ לא האמין לו, וכדי להקים את הממשלה הוא דרש הסכם מפורט עם ערבויות בחקיקה שהמציא חיה פוליטית חדשה: ממשלת חילופים. אבל נתניהו הצליח למצוא לקונה בהסכם, שאיפשרה לו להתחמק מהסעיף המרכזי שלו - הרוטציה שתחייב אותו לוותר על השלטון - דרך התקציב. במקביל, הוא מידר את גנץ, שר הביטחון, וגבי אשכנזי, שר החוץ, מהמגעים על הסכמי אברהם פורצי הדרך עם האמירויות ובחריין - עוד התנהלות שתחזור על עצמה בפרק העדכני של 2024.
תוך זמן קצר, היחסים בין ראש הממשלה וראש הממשלה החליפי עלו על שרטון, וכבר מחודש אוגוסט הבינו אצל גנץ שנתניהו דופק וזורק ולא מתכוון להעביר תקציב דו שנתי ולהעביר את הרוטציה כפי שהתחייב בהסכם. בינתיים, את מעט המנדטים שנותרו לגנץ אחרי שנכנס לממשלת נתניהו, הוא המשיך לאבד. זה לקח עוד ארבעה חודשים של דרישות, איומים ואולטימטומים עד שהכול התפרק - בליל החניונים המפורסם בכנסת, כששלושה חכים מורדים ממפלגתו של גנץ הצביעו נגד הממשלה והקומבינה שנועדה לאפשר לנתניהו למשוך עוד זמן. במערכת הבחירות הבאה גנץ כבר לא היה מועמד לראשות הממשלה אלא מועמד שלא לעבור את אחוז החסימה, והוא סיים אותן עם שמונה מנדטים בלבד.
בדיוק כמו בממשלת קורונה, גם מודל 2024 של נתניהו וגנץ היה מהרגע הראשון שותפות עקומה, בה נתניהו מקבל הכל אבל לא נותן דבר בתמורה, וגנץ מעניק לו הכל מבלי לקבל דבר בחזרה, מלבד השמצות בלתי פוסקות ממכונת הרעל הביביסטית שהעלתה אותו מחדש לדרגת אויב מיד אחרי שהעניק למנהיגם גלגל הצלה.
גנץ, חמוש הפעם בגדי איזנקוט, התדפק על דלתו של נתניהו אחרי 7 באוקטובר והתחנן להצטרף לממשלה. בשונה מיאיר לפיד, שדרש מנתניהו לפטר את שותפיו הקיצוניים לקואליציה, הרמטכ"לים לשעבר לא דרשו ממנו כלום, מלבד לקבל כסא ליד ההגה שמנווט את המערכה.
גנץ העניק לנתניהו זמן וחמצן להתאוששות ברגע הכי נמוך בקריירה שלו, ולגיטימציה פנימית ובינלאומית לניהול אחת המלחמות הקשות בתולדות המדינה. נתניהו, כמו בסיבוב הראשון, לקח את גנץ כמובן מאליו מתחילת הדרך, וכמעט בכל צומת שבה נדרש לבחור בינו לבין קואליציית ה64 - בחר בשותפיו. כל הדרישות של המחנה הממלכתי לשנות את סדרי העדיפויות בתקציב נענו בגיחוך, ההתחייבות להאריך את כל המינויים הביטחוניים בתקופת המלחמה נזנחה לטובת הנקמות של בן גביר בנציבת שב"ס, הבקשות לקבל החלטות על היום שאחרי בעזה מוסמסו במשך חודשים, קבינט המלחמה הידלדל ומודר מדיונים משמעותיים על המו"מ עם חמאס, משבר חוק הגיוס נפתר בקומבינה עם החרדים במקום לשלב ידיים עם גנץ למהלך צודק והיסטורי.
גנץ, שנכנס לממשלה בלי שיניים, ספג והבליג ולא הפך את השולחן על נתניהו, גם אחרי שהיה ברור שהוא שוב חזר למנהגו ורק מנצל אותו. לגנץ ואיזנקוט היתה השפעה משמעותית בחודשיים הראשונים של המלחמה, בהחלטה שלא לפתוח חזית נוספת בלבנון ב-11 באוקטובר ובהנעת עסקת החטופים הראשונה. אך מאז דצמבר, כבר למעלה מחצי שנה, הדינמיקה של נתניהו מולם ברורה, אך גנץ נאחז במשא ומתן לשחרור החטופים הנותרים בעזה ובשאריות האחרונות של ההשפעה שעוד נותרה לו. רק לפני שלושה שבועות הציב אולטימטום והציג לנתניהו רשימה של שש דרישות כתנאי להמשך ישיבתו בממשלה - ראש הממשלה דחה אותם כעבור פחות משעה ואפילו לא עשה את עצמו כאילו הוא מתאמץ להשאיר אותו.
להבדיל מהסיבוב הראשון, שריסק את גנץ בסקרים לאזור אחוז החסימה, הפעם, הממלכתיות השתלמה: תנועת המנדטים התהפכה והחזירה אותו למעמד שאיבד בפעם הקודמת, המועמד המוביל להיות ראש הממשלה הבא. אך ככל שחלף הזמן, ההשפעה שלו קטנה, והמגמה התהפכה; נתניהו ניהל קמפיינים והזין מסרים מוגברים למכונות הרעל והתעמולה; מהניצחון מוחלט ברפיח, לפתחסטאן וחמאסטאן נגד הרשות הפלסטינית, בין ריבים יזומים עם ממשל ביידן למסע השחרה מתוזמר נגד צה"ל והשב"כ כדי להדביק להם את האחריות לקונספציה ולהפקרה - ואיחד מסביבו מחדש את הבייס והקואליציה שלו.
גנץ, לעומת זאת, לא הצליח להוות אלטרנטיבה מבפנים, למשוך את נתניהו משותפיו הקיצוניים ולדחוף אותו לקבל את ההחלטות האסטרטגיות הנדרשות להמשך הלחימה. עכשיו, בעוד נתניהו והקואליציה שלו מתאוששים בסקרים, הוא זה שעוזב במגמת צניחה.