התחושה היא שהכל קורס. המערכה בעזה חשוכת מרפא. ברפיח לא ממתין לנו נצחון מוחלט. טרור מוכנע בעקשנות ושיטתיות לאורך שנים. הרוב עוד לפנינו. העיסקה לשחרור החטופים תקועה. סינוואר רגוע ומכתיב את הקצב. בצפון המצב לא יותר טוב. להיפך, הוא יותר גרוע. האוייב שעומד שם מולנו חזק פי כמה מחמאס. לצה"ל אין פתרון לכטב"מים מנמיכי טוס ומתקפה על לבנון תמיט אסון לא רק עליהם, גם עלינו. הכוחות הלוחמים, סדיר ומילואים, נשחקים. המחסנים לא מתמלאים. המחסור בכוח אדם חריף. השב"כ ומתאם הפעולות בשטחים מזהירים מאינתיפאדה שלישית ביו"ש בטווח המיידי. הייאוש בקרב הפלסטינים שובר שיאים, הגחלים לוחשות וחומר הנפץ מצטבר. מעמדה הבינלאומי של ישראל בקריסה מהירה. ספרד הצטרפה לתביעת דרום אפריקה בהאג, אבל זו הצרה הכי קטנה שלנו. אנחנו מנודים ומגורשים כמעט מכל מקום על פני כדור הארץ. מקדם הסיכון של האג"ח הממשלתיות שלנו ממריא במהירות. אנחנו מתומחרים כבר כמו מרוקו. כתוצאה מזה, בעוד שלוש שנים נשלם 12 מיליארד שקל ריבית על החובות שלנו. רק ריבית
כל זה עוד לפני נבואתו של אביגדור ליברמן, לפיה כל זה הוא רק הפרומו, כי איראן עומדת לבצע תוך שנתיים את המתקפה האמיתית, במסגרתה כל הפרוקסיז שנאספו סביבנו יפעלו יחד, כולל איראן עצמה, כדי להנחית על ישראל את מכת המוות. מי שפוטר את הנבואה הזו בתנועת ביטול צריך לזכור שנבואתו הקודמת של ליברמן בעניין עזה התגשמה במלואה.
ובכל זאת, כשמעיפים מבט על הצד הביביסטי, החבר'ה נראים רגועים. מה רגועים, מבסוטים עד הגג. אולפן הפטריוטים נראה כמו ההילולה במירון (בתקופה שהיא עוד התקיימה). האנשים מתקשים להבליע את חיוכיהם. בראייתם, מצבנו מעולם לא היה טוב יותר. הגאולה בדרך.
השבוע, נדמה לי שזה היה למחרת ליל השריפות הנורא בגליל העליון, השמעתי לינון מגל דברים שאמרה פאנליסטית בערוץ 14 בשם דנה ורון, בזו הלשון: "הדברים כתובים במשנה, הגליל יחרב והגולן ישום ואנשי הגבול מסובבים מעיר לעיר, המשנה מתקיימת בנו כפשוטו, אני שמחה מהדבר הזה". שאלתי אותו איך אפשר להיות שמח כשרואים את חורבן ושריפת הגליל. השאלה שלי לא העכירה את מצב רוחו של מגל. להיפך. "היא הסבירה שזו בעצם נבואה על ימות המשיח", הסביר לי, "זה דבר מדהים, הנבואה קורית, התחושה היא שאנחנו לקראת גוג ומגוג...מה שדנה ורון אמרה, כמו הנבואה שהגליל שומם ואנשים עוזבים את הגבולות...אני יודעת שתתקיים הנבואה של הגאולה".
נביא הגאולה העקבי והמשפיע ביותר הוא ינון מגל. בזמן האחרון הוא חוזר על זה פעמים רבות: "את ביבי יחליף רק המשיח", הוא משנן פעם אחר פעם, "אתם חושבים שאחרי ביבי יהיה פה טוב?", שאל באחת הפעמים, "אתם צודקים, כי אחרי ביבי מגיע המשיח". לפעמים נדמה שהוא אומר את זה בצחוק. לפעמים זה נשמע רציני יותר. השבוע הבנתי שהוא לא צוחק. הוא רציני. וזה לא רק הוא. זו תופעה. היא לא חדשה, אבל היא מתחדשת. עד 7 באוקטובר ביבי היה "שליח האל". או "מי שהשם נגע בו". מאז הטבח, העסק תופס נפח והבנה אחרת. אנחנו במלחמת גוג ומגוג. אפוקליפסה. על פי הנבואות, אחרי המלחמה הזו יגיע המשיח. כלומר, כל האסונות סביבנו הם בעצם פעמי הגאולה. הכל מתוכנן. הכל מידי שמיים.
שאלתי את מגל אם הוא רציני. אם הוא באמת מאמין שהזוועות סביבנו הן בעצם מלחמת הגוג ומגוג שאחריה יגיע המשיח. "כן", הוא ענה בפשטות, "אבל אני אקבל את זה גם אם זה לא יקרה...אני מאמין שכן אבל לוקח בחשבון שהמשיח יכול להתמהמה עוד קצת". איך זה קשור לנתניהו, שאלתי. "נתניהו הוא שליח השם", ענה. שליח השם, או המשיח?, שאלתי. "הוא השליח, לא המשיח", ענה. בהמשך הוסיף שהתפיסה הזו היא אכן תפיסה שגורה במחנה הביביסטי. האם הם מאמינים שאנחנו אכן מתקדמים לקראת ימים גדולים, שאלתי. "כן, בוודאי", ענה, "זו מהותו של יהודי, אנחנו בתהליך גאולי, אין בזה ספק, הנבואות מתקיימות".
לא, לא מדובר בעוד הזיה או הלצה מבית מדרשו של ינון מגל. היא גם לא נולדה אתמול. ב-26 ביולי 2018 ישבו שמעון ריקלין ואראל סג"ל באולפן כלשהו, ודיברו על זה בפתיחות. "אני אגיד לך את זה בצורה בוטה", אמר ריקלין למראיין, "אני אמרתי להם פעם, נתניהו זה שליח השם, הנה, אני אומר את זה ככה". סג"ל, שלא רצה להשכח מאחור בבוא הגאולה, מיהר להוסיף: "גם אני חושב ככה". מאז, הוסיף ריקלין לא מעט ציוצים בכיוון הזה. "שליח האל. אכן". כאלה. הוא לא מפרט מהי שליחותו של השליח. יכול להיות שהוא פשוט נשלח לשגר את כולנו לגהינום?
משיחולוג נוסף, רהוט יותר, הוא אחד בשם ידידיה מאיר. הנה טור שכתב בפברואר 2021: הכותרת: "שירו למלך". הטקסט: "אני לא ביביסט, אני אלוקיסט. בשנה האחרונה אני מתקשה להסתכל על נתניהו רק במשקפיים פוליטיים. בעיני הוא שליח ההשגחה העליונה לנווט את מדינת ישראל, מדינה אשר עיני אדוני אלוקינו בה מראשית השנה ועד אחרית, בתקופה ההסטורית והמאתגרת שאנו חיים בה. אין לי הסבר אחר להצלחות שלו, לכוחות שלו, ליכולות שלו, לרעננות שלו, לשרידות שלו.
נו, טוב. מאז שהטור הזה נכתב, זכינו להווכח עם איזה שליח יש לנו עסק. יכול להיות שההשגחה העליונה לא השגיחה מספיק לפני שבחרה את השליח? ממתי הקב"ה בוחר חילוני אדוק, זולל שרצים ונושא שיקסות, לשליחו עלי אדמות? ומה עם ההצלחות, הכוחות, היכולות, הרעננות והשרידות, שלא ממש עמדו במבחן הזמן? הרי עם הביצועים האלה, אם השליח הנ"ל היה עובד בוולט, הוא כבר מזמן היה מקורקע. נכון, הוא שורד בינתיים. הבעיה היא שהמדינה שורדת פחות.
המשיחיות הזו הולכת ומתקבעת בקרב ציבורים לא מבוטלים, חלקם ביביסטים, חלקם חרד"לים, שמביטים סביב, רואים שהכל נדלק ומתמלאים תקווה. הנה, הגאולה בדרך. עוד מאמץ קטן, עוד מלחמה או שתיים, עוד קצת אש וגופרית מסביב, והגענו. אם אתם שואלים את עצמכם למה איתמר בן-גביר, עוד אחד מנושאי לפיד הגוג ומגוג, עלה שלשום להר הבית, התפלל והכריז אחר-כך בקול גדול שהסטטוס קוו על הר הבית הופר ויהודים מתפללים חופשי, תענו לעצמכם: גם הוא מאמין, כנראה, בתיאוריית הגאולה. אני לא בטוח שהוא משוכנע שביבי הוא שליח האל. הוא נוטה יותר להעריך שהשליח האמיתי זה הוא. ביבי, על פי התפיסה הזו, הוא חמורו של שליח. ביבי הוא זה שמינה את בן-גביר, שנתן לו את ההזדמנות, שבחר בו לתפקיד החיוני הזה. זמן קצר אחרי שקבע ש"הוא לא יהיה שר בממשלתי" (בראיון ליונית לוי) וסירב להצטלם איתו בכפר חב"ד. למה שינה נתניהו את דעתו? כנראה קיבל פתק מההשגחה העליונה. ומי השליח האמיתי בין השניים? למי מהם סיכוי גדול יותר להמיט עלינו את האפוקליפסה? יש כאן מץ'-אפ צמוד. ממש מירוץ שליחים.
כמה אנשים מאמינים בהבלים הללו? לא יודע. מעריך שכמה עשרות אלפים מאמינים בלב מלא וסביבם מעגל מעובה יותר של כאלה שמהרהרים בזה מדי פעם. התהליך הזה במגמת עליה, במקביל לקריסת האמונה העממית הקודמת לפיה בנימין נתניהו הוא "מר ביטחון" ו"חזק מול חמאס". אין מה לעשות, במצב הנוכחי הסיכוי של נתניהו לתחזק את תדמיתו כ"חזק", עליה שקד שנות דור, שואף לאפס. אז מה עושים? מתהפכים: זה לא שהוא חלש, זו הנבואה. זה מה שצריך לקרות. לזה חיכינו כל הדורות. ביבי הוא שליח האל, הוא מביא את האפוקליפסה ואחריו יגיע המשיח. זה תפקידו ההיסטורי.
צאו לחיפוש במרחבי הרשת ותגלו הכל. רבנים שמטיפים בערוצי היוטיוב שלהם שנתניהו הוא ראש הממשלה האחרון לפני המשיח, קבוצות פייסבוק בשם "נתניהו שליח האל יתברך". ספרים כמו "מרחל אמנו ועד נתניהו: המלכות, אז והיום". אני בכוונה לא מביא כאן את שמות המחברים והרבנים, כדי לא להגדיל להם את הטראפיק, אבל הנוכחות של התופעה במרחביה ההזויים יותר של הרשת בולטת ומגוונת. "השם נגע בו", הם משוכנעים, "ההשגחה העליונה איתו", הם משננים, ומה שנותר לשאול זה מה איתנו. מי איתנו, בינתיים. "האם נתניהו הוא ניצוץ של שאול המלך והרבי מלובביץ', או ניצוץ של שמואל הנביא?", שואל מקובל אחד. לא היתה לי סבלנות לקרוא את התשובה. אני מביט סביב ומבין שהדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו, זה ניצוץ.
לתיאוריה הזו יש קרובת משפחה רחוקה והזויה אף ממנה, שהופצה לאחרונה בפלטפורמת הפייק הביביסטי הלאומית, הלא היא ערוץ 14. ה"מחקר" שעל פיו ככל שדעותיו של פלוני שמאלניות יותר, כך טובים יותר סיכוייו להירצח ע"י מחבלים. עיון שטחי בעיקריה של תורת הגזע הזו מוביל למסקנה המתבקשת שיש כאן חובבנות מהולה בטמטום, בתוספת אטימות (לפי הטעם), אבל השורה התחתונה פשוטה. כפי שכבר הוסבר בעמודים האלה לא פעם, מטרתם של מפיצי הארס הזה היא לא להוכיח שזה נכון, כי זה לא, אלא לטעת את הפייק הזדוני הזה בלבבות. מכאן זה כבר מתפשט הלאה וקונה לעצמו חיי נצח. אז לסיכום: אם אתם שמאלנים או שונאי ביבי, יש לכם סיכוי מצויין להירצח. אם אתם ביביסטים או ימניים, יש לכם סיכוי מצויין לשרוד ולזכות להגיע לימות המשיח, שמתקרבים אלינו בצעדי ענק, מיד לאחר שכולנו נמות במלחמת הגוג ומגוג שביבי ובן-גביר, לאו דווקא בסדר הזה, ימיטו עלינו בשעה טובה.
אתמול צץ בטוויטר קטע מלפני שנה בדיוק, בו נשמע "הפרשן" יעקב ברדוגו אומר את הדברים הבאים (העילגות במקור): "גדי איזנקוט, מי שמתהלך בכנסת יודע שבתקופה האחרונה אחד המוליכים של הפחד, של הבהלה, של התבהלה, זה הוא, חברי הכנסת מכל סיעות הבית מספרים את זה, בדרכו הדובית, מה שנקרא, העגלגלה, הוא מתאר תרחישי בלהות כאילו אנחנו עומדים בפני אבדון. אנחנו גם זוכרים את המשפטים שלו על ההשוואה ללפני מלחמת 73".
זו לא ההערכה המופרכת ומופקרת הראשונה של הברדוגו הנ"ל. אני שואל את עצמי למה יהודי שטובע בסנטריו וכרסו משתפלת קילומטרים לפניו, צריך לתאר את גדי איזנקוט, שבילה 40 שנה מחייו כדי להגן על טיפוסים כמותו, בדרך בה הוא מתאר אותו. אבל לא זה העניין. העניין הוא הזחיחות. היוהרה. האדנות וההתנשאות. הבטחון העצמי החלול, המזוייף, יודע הכל, שאינו יודע דבר. הרי ברדוגו מדקלם את קול אדוניו (בלי הבריטון). הוא פולט מה שהוא קולט, אחרי עירבול עילגות הכרחי. הוא לא ממציא את הדברים. הוא שומע אותם ומעביר אותם הלאה. זה מה שהוא שמע באותם ימים מנתניהו. המשפחה, לא האיש. שמע, ומכר גם לנו.
הקטע הזה מחזיר אותו שנה אחורה. אני מכיר את גדי איזנקוט מאז היה המזכיר הצבאי של אהוד ברק ואריאל שרון. מדובר באדם רגוע בדרך כלל, קח רוח, על גבול האדיש. יהודי שראה דבר או שניים בחייו, אפילו חטף פעם כדור בראש. בחצי שנה-שנה שקדמו לטבח 7 באוקטובר, שמעתי את איזנקוט לא מעט פעמים. בשיחות פרטיות, אבל גם בנאומים, בישיבות, בניירות שכתב. שמעתי, והתבלבלתי. כי מעולם לא ראיתי אותו נסער כל כך. לפעמים אפילו מבוהל. האזהרות שלו היו בוטות, זועקות, ממשיות. כן, ברדוגו צדק, איזנקוט דיבר במפורש על מצב שמזכיר את ערב מלחמת יום הכיפורים. על סכנה ברורה ומיידית לקטסטרופה. על מצבו הלא טוב של צה"ל, על האדישות של הדרג המדיני, על הריכוז המסוכן של אדי דלק וגורמים מזרזים ותהליכים מבשרי רע.
איזנקוט צעק, אבל לא היה מי שישמע. כמו שאף אחד לא שמע את האזהרות של אמ"ן ואף אחד לא רצה להקשיב לרמטכ"ל ואף אחד, בעיקר לא נתניהו, לא התרגש מהדרישות של ראש השב"כ להנחית מכת מנע על חמאס. המערכת כולה התהוללה, סבאה, שבעה וטבעה בתוך משמניה. כשבנימין נתניהו הגיע ערב הטבח לאותו ערוץ 14, עם אותו ינון מגל, ונשאל על ההתראות למלחמה, הוא ענה תשובה קצרה וקולעת: "יש כאן הגזמה". ואחר כך הוסיף שאנחנו מוכנים לכל תרחיש.
עכשיו, הם טוענים שלא ידעו, שלא הוזהרו, שאף אחד לא העיר את נתניהו בלילה ואף אחד לא משך בדש מעילו בבוקר. נזכרתי בתירוצים האלה למחרת ליל השריפה הגדולה בגליל. גם הפעם, עושה רושם, אף אחד לא העיר אותו, לא הזהיר אותו, לא הסביר לו. מסכן, ממש תינוק שנשבה.
בצוק העיתים, מתנפלים על הצבא. הרצי הלוי הפך לשק החבטות הרשמי. הלוי לא חף משגיאות והאחריות שלו לפארסת 7 באוקטובר ברורה ומרכזית. מכאן ועד מה שעובר עליו בידי מכונת הרעל, ארוכה הדרך. השבוע פומפם סיפור פייק לפיו בימים הראשונים לאחר הטבח היתה תכנית מבצעית מוכנה לפשיטה נועזת של שייטת 13 על בית החולים שיפא, שם הוחזקו חטופים רבים. מי שסיכל אותה, על פי הסיפור, היה הלוי. פשוט פסל אותה. למה? ככה. יכול להיות שהרצי הלוי הוא בעצם בעלה האמיתי של שקמה ברסלר והשותף הסמוי של יחיא סנוואר, אהוד ברק וג'ורג' סורוס, שמכרו בחשאי את ישראל לקטארים.
כן, קיים מודל פשיטה של יחידת עילית ישראלית על בית החולים שיפא, שהוכן כבר לפני שנים ועובר מדי פעם עידכון ושיפור. נכון, היה מידע מודיעיני ראשוני אחרי הטבח לפיו חלק מבני הערובה מוחזקים בשיפא. זה היה מידע חלקי מאוד, ראשוני מאוד, לא מפורט, גלמי, כזה שלא מאפשר פשיטה ולא מאפשר אפילו הרהורים על פשיטה. הכרתי את זה בזמן אמיתי וגם השבוע, בבדיקה חוזרת, הפרטים לא השתנו. מאלוף הפיקוד ירון פינקלמן, יהודי שחותר לפשיטות ולמגע, שקבע שמדובר במבצע בוסר שרחוק מהבשלה מרחק רב, דרך כל הדרגים: כולם היו תמימי דעים שכדי לשלוח את שייטת 13 וחצי צה"ל לפשיטה בעומק עזה (לפני התמרון) צריך מודיעין מדוייק מאוד, צריך לדעת כמה בני ערובה יש, איפה הם בדיוק, באיזה חדר, באיזו מנהרה וכו'. ורק אז מתחילים להצטבר הסיכויים לאשר פשיטה כזו. מה שהרמטכ"ל עשה זה נתן הנחיה להמשיך איסוף מודיעין והכנות, במטרה להגיע להיתכנות, שמעולם לא באה. עכשיו הפכו את זה נגדו.
מי כן היה מאשר את הפשיטה הזו, לו היה רמטכ"ל? ברור כשמש: תא"ל עופר וינטר! אם ביבי זה משיח, הרי שוינטר הוא ממלא-מקום משיח. מספר 2 במשיחאות. יורש העצר. אתם כבר מכירים את התיאוריה. צה"ל צריך קצינים כמו וינטר. סוסים דוהרים, לא שוורים עצלים. אמיצים וחותרים למגע, לא נרפים וחותרים הביתה. וינטר דיבר השבוע איפשהו ואמר, בין היתר, את הדברים האלה: "הדבר הכי מדהים, זה מי זה החמאס הזה בכלל, כמה פלסטינים מצ'וקמקים, באמת מצ'וקמקים, שקוראים לעצמם חמאס, ואנחנו מספרים שזה קשה".
בואו נתעלם רגע מהזלזול בארגון שהוריד את ישראל על הברכיים, טבח בחייליה ואזרחיה, עשה לה תרגיל הונאה קלאסי מהסרטים וכבש בתוכה ישובים ובסיסים למשך כמעט יממה, דבר שלא קרה כאן מאז 1948. כל זה קרה בדיוק בגלל טון הזלזול וההתנשאות האלה שאתם מזהים בדבריו של תא"ל וינטר. אבל יש כאן עוד משהו. כפי שפורסם כאן בעבר, בין טבח 7 באוקטובר לתחילת התמרון של צה"ל ברצועה חלפו מספר שבועות. בזמן הזה היו שני קצינים שהסתובבו בין מקבלי ההחלטות בצבא ובממשלה ועשו נפשות כדי לבלום את התמרון. לא לצאת לפעולה קרקעית.
הם דיברו על מלכודת מוות שחמאס מכין לצה"ל, על זה שהצבא לא מוכן ולא כשיר (בעיקר בריק), על זה שצריך להתמקד באש מהאוויר ולא להכנס פנימה (וינטר). הם ישבו גם על הראש של נתניהו וכמעט הצליחו. הרי את נתניהו לא קשה להפחיד. לאיפה נעלם הסוס הדוהר? לאן חתר החותר למגע? לא ברור. בזמנו הרמתי טלפון לוינטר, שלא הכחיש את הנטען כאן. זה פורסם גם במקומות אחרים. אז מה? זה לא מפריע למכונת הרעל והשטנה להמשיך לקדם את התיאוריה לפיה הרצי הלוי, ירון פינקלמן, דן גולדפוס, איציק כהן, דדו בר כליפא וברק חירם הם עצלנים ונרפים ורק עופר וינטר וביבי הם סוסים דוהרים. אני נוטה להסכים שהם דוהרים. השאלה היא, לאן.
זו הממשלה המופקרת, אטומה, מנותקת ונרפית ביותר שהיתה בישראל. חבריה שוברים מדי שבוע את השיאים של עצמם. קשה לעקוב אחרי זה. מדובר בקרוסלה של חוסר כשרון, טפשות ויהירות שמתערבבים זה בזה ומשתבחים עם הזמן. בואו ננסה לסקור את האירועים האחרונים:
בצלאל סמוטריץ'. כמה ימים אחרי הטבח הוא התייצב ואמר את הדברים האלה: "אזרחי ישראל. אני ניצב מולכם היום ולוקח אחריות. אחריות על מה שהיה, ואחריות על מה שיהיה. צריך להודות ביושר ובכאב ובראש מורכן: נכשלנו. הנהגת המדינה ומערכת הבטחון נכשלנו בשמירה על בטחון אזרחינו". השבוע הוא הודיע שאין לו שום קשר לטבח 7 באוקטובר. מה לו ולזה? מדובר בעניין פרטי של הרמטכ"ל ועוד כמה. שיסתדרו.
זה קרה אחרי שבראיון לאסף ליברמן, ששאל אותו על העובדה שבשנת 2027 הריבית שנשלם על חובותינו תגדל ב-12 מיליארד שקל מ-48 מיליארד כעת, ל-60 מיליארד. הוא אמר משהו כמו "מה אתה עושה דרמה, השמש תזרח גם מחר".
הלאה: מירי רגב. המתנה שלא מפסיקה לקחת. אחרי שתחקיר המקור חשף את העליבות, הרדידות, החובבנות, הרשעות והשחיתות הממאירה, לכאורה, במה שאמור להיות "משרד התחבורה", היא הקטינה לעשות ואמרה השבוע: "הממשלה הזו עושה דברים מדהימים. דברים מדהימים! כל כך הרבה אנשים נמצאים בבתי מלון והכל ממומן ע"י הממשלה!! ...הבאנו תקציבים לרכבת מקרית שמונה ועד אילת", וכן הלאה.
זה אמיתי. היא מתפארת בזה ש"כל כך הרבה אנשים נמצאים בבתי מלון". טוב, זה היה יכול להיות מוצדק לו היתה שרת התיירות. אבל היא שרת התחבורה, ואם יורשה לי, אז לפני שתהיה רכבת מקרית-שמונה לאילת, עדיף לדאוג שתהיה קרית-שמונה. ונכון לעכשיו, הגשר ההוא מעל כביש מספר 1 מחובר יותר ממנה. וגם חכם יותר ממנה. ואם כבר הגענו לגשר, הרי שחברת סולל-בונה, שאמורה לבצע את עבודת החיבור שלו, שיגרה השבוע מכתב דחוף לרכבת ישראל ובו אזהרה חמורה שביטול העבודה בשבת ופיזורה על פני ימים רבים בשבוע הביא לשינוי שיטת הפירוק. "במקום לפרק את הקונסטרוקציה במהלך סוף שבוע אחד, החלטתם לבצע את הפירוק במשך 7 לילות כשכל לילה נשאר חלק שאינו מפורק והתנועה בכביש למטה נמשכת. השינוי הפך את הפירוק למורכב ומסוכן בהרבה ויצר בהכרח סיכון לציבור הנוסע בכביש מספר1".
האם פרסום המכתב הזה בחדשות 12 הזיז למישהו? לא. אז נהגים יכולים להיהרג, ביג דיל. זה מפחיד, אבל החרדים מפחידים יותר. אחרי שיקרה אסון, הם יגידו שלא הזהירו אותם. שלא משכו בדש בגדם. שהיתה קונספציה, אבל לא שלהם, של השב"כ.
עוד התברר השבוע שיו"ר ועדת הכספים משה גפני לא יודע שדירוג האשראי של ישראל ירד. צריך לחזור על המשפט הזה כמה פעמים כדי לעכל אותו. תבדקו אותי בגוגל. זה קרה השבוע. בוועדת הכספים. כשהח"כים ולדימיר בליאק ואורית פרקש הכהן הסבירו לגפני שהמצב קשה וכו', הוא שאל "אז איך זה שדירוג האשראי לא יורד". "הוא ירד", הם עדכנו אותו. טוב, הוא ירד בשבת. ואם אי אפשר לחבר גשר בשבת, מה אתם מצפים מגפני?
השבוע התברר עוד שח"כ אלמוג כהן לא יודע שאהוד ברק היה כאן ראש ממשלה (ומה רבה היתה הפתעתו כשאמרו לו את זה), בדיוק כפי שלא מזמן התברר שיצחק גולדקנופף לא יודע שמטולה מפונה. תארו לעצמכם מה יקרה כשגולקדנופף יגלה שמטולה לא רק מפונה, אלא גם הרוסה. כמו מנרה. וכשהוא יבין שקריית שמונה כמעט נשרפה השבוע. מצד שני, גם אם היא היתה נשרפת, מה קרה? הרי אין שם אנשים. ממש נס משמיים שמוכיח שהמשיח אכן בדרך.
אם כבר הגענו לקריית שמונה: גם בנימין נתניהו הגיע לשם השבוע. רק האירוע הזה, לבדו, מעיד על כי האיש הזה לא כשיר לתפקידו. הוא לא כשיר לשום תפקיד אחר. הוא איבד את זה לגמרי. הוא מעורער, מנוכר, מנותק ומרוחק. הוא לא איתנו. ראש ממשלה בישראל מגיע לקרית שמונה, עיר שתושביה מפוזרים ב-460 מקומות שונים בארץ כבר 8 חודשים. עיר מופצצת, נטושה, מוקפת עשן שריפות, רקטות וכטב"מים. עיר שראש העיר שלה נלחם עליה בשיניים ובציפורניים ואין מושיע. אז ראש הממשלה מגיע לשם, אבל מדלג על ראש העיר ולא פוגש אותו.
למה? כי הוא צריך לפגוש את המתחרה שלו, מי שאמור להתמודד מולו על הפקיד, אדם בשם אלי זפרני. עכשיו, תעקבו אחרי: כל מי שמבין במשפחת נתניהו מכיר את השם של זפרני. הוא מוכר כבר שני עשורים כ"קמב"ץ של משפחת נתניהו בצפון". זה שם קוד למי שמופקד על כל גחמותיה של הגברת נתניהו, מקו חדרה וצפונה
כשקלונו של נתניהו נחשף, ואותו זפרני העלה לאינסטגרם שלו צרור של תמונות פוזה ופאסון עם ראש הממשלה במהלך הסיור השבוע, לשכת נתניהו הודיעה ש"אף גורם אזרחי לא הוזמן לסיור". זפרני, אמרו אנשי נתניהו, השתחל איכשהו. הם באמת חושבים שכולנו מטומטמים. נתניהו מאובטח ע"י היחידה לאבטחת אישים של השב"כ במקדמי פאניקה מטורפים. אין בעולם אדם שמאובטח ככה. בכל מקום אליו יגיע נתניהו, תהיה סטריליות מוחלטת. רק אלה שנבדקו מראש, אושרו מראש, במסרקות של ברזל, יורשו להתקרב אליו. הכל הדוק, מתוכנן, מוקפד. אי אפשר "להשתחל". אז יכול להיות שלא הוזמנו לביקור "גורמים אזרחיים", אבל זפרני הוא לא גורם אזרחי. הוא נציג הריבון. והריבון היא הגברת נתניהו. אז שאביחי שטרן, ראש העיר המכהן, ימתין לתורו, שלא יגיע.
כן, ככה המדינה הזו נראית. שיטת הרמזור פועלת, ואין למירי רגב בלעדיות. זו השיטה הרווחת. שי חרמש, אב שכול שאיבד את בנו וביתו נשרף ב-7 באוקטובר, וגם נמנה על משחררי ירושלים, כתב מאמר נגד ביבי? אז הוא לא יגיד "קדיש" ביום ירושלים בגבעת התחמושת. אייל ולדמן, מראשי ההייטק הישראלי שאיבד את בתו דניאל ב-7 באוקטובר התבטא נגד ביבי? הוא לא יקבל פרס ישראל. תשומת לב למשפחות חטופים? כן, בתנאי שהן "משלנו". ביקורי תנחומים במשפחות שכולות? רק מהבייס שלנו. וזה עובד.
על רקע כל זה, פאשלות קטנות כמו השר עמיחי שיקלי, שנתפס השבוע "על חם" מפעיל "מבצע השפעה" באמצעות רשתות של פרופילים ובוטים מזוייפים על מחוקקים אמריקאים, נראית איזוטרית. בוושינגטון, אגב, היא דווקא נראית רצינית. או שמחה רוטמן, שאמר למשפחות חטופים משהו כמו "מי שחטף אותם ואחראי להם זה חמאס, לא ממשלת ישראל", שנדחק לאגף הזוטות. או דודי אמסלם, שאמר שוב שאובדן ההרתעה הישראלית לא קשור לממשלה. השאלה הנשאלת היא, מה כן קשור לממשלה הזו. חוץ מקלון.