בלשכת ראש הממשלה צפו השבוע בשקיקה במספרים ובעמודות שהופיעו על מסך חדשות 12 ביום רביעי. לשם שינוי, לא רק הסקרים המשופררים של מומו פילבר בערוץ 14 בישרו על מגמה חיובית, גם הסקר התקופתי של מכון מדגם ומנו גבע, בלב מהדורת השבט, הביא עמו בשורות טובות. לראשונה מפרוץ המלחמה, הסקר בישר, חל מהפך במדד ההתאמה לראשות הממשלה, וידו של נתניהו שבה להיות על העליונה מול בני גנץ, ובעוד עמודת המנדטים של גנץ מאבדת בעקביות את הגובה, הליכוד - וקואליציית הימין - במגמת התאוששות יציבה. נתניהו, כך אומרים, ביקש לקבל את הנתונים המלאים ולעיין ולראות במו עיניו. "אם אלה המספרים בערוץ 12 - מצבנו טוב בהרבה", אמר לו אחד ממקורביו.
מבין העמודות והמספרים, יש נתון אחד שמלבב את נתניהו וסביבתו במיוחד, והוא אכן מדהים וכמעט בלתי נתפס: אם הבחירות היו נערכות היום, ממשלת הימין על מלא היתה מקבלת 53-52 מנדטים, בדיוק כמו בסקרים האחרונים שלפני 7 באוקטובר. כאילו לא קרה במשמרת שלה האסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה, שהמשיך למחדל קטסטרופלי מתגלגל של 125 חטופים שעדיין בשבי חמאס, ומלחמה מידשדשת בשתי חזיתות, שעקרה עשרות אלפי בני אדם משני חבלי ארץ הנטושים מיושביהם. קואליציית ה-64, שכבר איבדה נתח משמעותי מתומכיה בדהירה אל המהפכה המשפטית, ספגה מיד אחרי הטבח נפילה חדה, וירדה לשפל של 43-42 מנדטים. אבל שמונה חודשים לאחר מכן, כך לפי הסקרים, היא החזירה את כל ירידת הערך העודפת של השבת השחורה.
ועוד בשבוע שבו הממשלה אישררה את מחויבותה לקומבינת השתמטות החרדים מהצבא, בעוד מילואמניקים מוקפצים בצוי 8 בהתראה של שבוע לעוד חודשים של שירות בצפון וברצועה. כשהיהלומים והרמזורים המושחתים של מירי רגב מנצנצים בפקק בלתי נגמר בנתיבי איילון, כשהשר לביטחון לאומי מתעלל ומתעמר במפכ"ל המשטרה, ראש המל"ל מתבריין על משפחות חטופים, והבן של ראש הממשלה משתף סרטוני המרדה והסתה בצה"ל. כאילו כלום לא קרה ב-7 באוקטובר.
אין יום בו כשליה ומחדליה הערכיים והתפקודיים של ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ'-דרעי-גפני-גולדקנופף לא צפים על פני השטח - ועדיין, הסקרים מגלים שככל שהזמן חולף, היא מתאוששת אט אט מהמכה ומצליחה להשכיח את 7 באוקטובר מהתודעה. מבחינת נתניהו, 52 מנדטים הם מספיק בשביל למנוע כל ממשלה אחרת, שלא בראשותו, שכן כל ממשלה חלופית תהיה תלויה בקולות הח"כים הערביים, סנריו שנראה כמעט בלתי אפשרי כל עוד ישראל בעידן של מלחמה מתמשכת. כך, אם יהיו בחירות, לפי מפת המנדטים הנוכחית, הוא יוכל לכפות רוטציה או בחירות נוספות כדי לשמור על כסאו. אם למישהו זה מצלצל מוכר מהעבר.
את הפרחים הוא יכול לשלוח לגנץ, כמתנת פרידה לקראת פרישתו הקרבה מממשלת החירום וקבינט המלחמה. כשגנץ וגדי איזנקוט קפצו והתגייסו בפטריוטיות להציל את המדינה אי שם באוקטובר, הם גם הצילו את נתניהו: הם סיפקו לו ולממשלתו הקיצונית כיפת ברזל פנימית ובינלאומית של קונצזנוס ולגיטימציה לניהול המלחמה, שגם גוננה עליו מהכעס והזעם הגדול על הטבח, האסון והמחדל ונתנה לו זמן ומרחב התאוששות מההלם. ונתניהו - לא נתן בתמורה דבר.
מאז עסקת החטופים הראשונה, בסוף נובמבר, נתניהו ממדר, מדלל, עוקף, מתעלם, ומפר כל סעיף וסעיף בהסכם עם גנץ, דוחה וממסמס את כל ההחלטות המכריעות הבאות מחשש שהן יקימו עליו את בן גביר וסמוטריץ', ויפילו לו את הממשלה. את הסלוגן הקליט על "ניצחון מוחלט", במילותיו של איזנקוט, נתניהו משווק לבייס שלו כבר חודשים, כמו גם אשליות השווא שרפיח היא חזות הכל, אבל הרמטכ"לים לשעבר נאחזו בשביבים של השפעה ותקווה להנעת עסקת חטופים נוספת, ונתנו לו הרבה יותר זמן ממה שהוא ציפה לקבל.
נתניהו נערך לפרישה של גנץ כבר יותר מחצי שנה, אבל הוא התרפק בנוחות חיקם של התומכים החדשים שלו בסקרים, שהזניקו אותו לעמדת המועמד הבא לראשות הממשלה. רק כשהחלה הצניחה בעקומת המנדטים, גנץ הפך את שעון החול על ישיבתו בממשלה עם האולטימטום של ה-8 ביוני. גם אחרי שנתניהו הבהיר שהוא לא מתכוון להיענות לדרישותיו.
הוא לקח ונתן עוד זמן במקום מיד לממש את הצהרתו. אך הנאום הנוקב של איזנקוט השבוע, שהכריז על כשלונה של הממשלה בהשגת כל מטרותיה וקרא לבחירות בספטמבר, חידד את המסר שמדובר בדרך ללא מוצא. אם לא תהיה התפתחות דרמטית של הרגע האחרון, ממשלת החירום וקבינט המלחמה יתפרקו עד סוף השבוע הבא, נתניהו יישאר עם ממשלת ה-64 - ולראשונה מתחילת המלחמה - ללא כיפת הברזל.
בסביבת נתניהו מתבשמים מהמגמות והמספרים, אבל יש בהם גם דיסוננס שיש לו פוטנציאל לצוף כעת. בכל הסקרים, מלבד בערוץ 14, רוב גורף בציבור, 70-60 אחוז, חושבים שצריך לצאת לבחירות, או שהוא יתפטר, בין אם עכשיו או בסוף המלחמה, לרוב גורף מהציבור אין אמון בו או בממשלתו.
הנוכחות של גנץ ואיזנקוט בממשלה עצרה עד עכשיו את הזעם והכעס על 7 באוקטובר ומחדליו המתגלגלים - במעטפת קונצנזוס ולגיטימציה. הפרישה שלהם, שתסמן את סוף המלחמה, עשויה לעורר את האנרגיה הזו ולהחזיר את הקהל למחאות המוניות בדרישה להשבת החטופים, בחירות ולוועדת חקירה. בנסיבות כאלה, משבר הגיוס, שיגיע בתחילת השבוע לשיא בדיון בבג"ץ, עלול להיות בלתי פתיר. החשש של נתניהו מאפקט דומינו כבר ניכר; לקראת הדדליין של גנץ, הוא קבע שיחות תחזוק פוליטיות עם יואב גלנט, יולי אדלשטיין, אלי דלל, וכל המועמדים הפוטנציאליים לזגזוג או עריקה. אבל אם בג"ץ יתערב, לא הח"כים הסוררים בליכוד יהיו כאב הראש שלו, אלא השותפים החרדים בקואליציית ה-64, העשויים להקריס אותה מבפנים.