"קשה לתת מושג ברור על השינויים העמוקים שחולל הטבח שהיה במלחמה האחרונה בחייה ובהרגליה של ישראל. חברה שהיתה מושתתת על הסכמה, נהפכה לחברה החיה בראש ובראשונה על ברכי המחלוקת" - כך דיווח מישראל עיתונאי איטלקי לקוראי העיתון הנפוץ בארצו, "קוריירה דלה סרה".
השנה היא 1974, ומדינת ישראל מציינת את יום העצמאות הראשון אחרי מלחמת יום הכיפורים. אזרחי המדינה עדיין שרויים בעצב עמוק; 2,346 משפחות נוספו למעגל השכול, החיפוש אחר חיילים נעדרים בעיצומו, הסורים מחזיקים בידיהם שבויים ישראלים, וברמת הגולן עוד מתנהלת מעין מלחמת התשה בין צה"ל לצבא הסורי. בערב יום העצמאות נפל בהפגזה סורית רב"ט שלום אביטל, בן 21 מירושלים. יומיים לפני כן נהרגו שלושה חיילים כשרכבם עלה על מוקש בבקעת הירדן. חיילי צה"ל שולטים על מובלעות שישראל כבשה בשטח הגולן הסורי, ובצהרי יום העצמאות מגיע נשיא המדינה, פרופ' אפרים קציר, לבקר את החיילים במובלעת בצפון רמת הגולן, את פניו מקדמת התקפה של ארבעה מטוסי מיג-17 סוריים ממש בסמוך למחנה; חילופי האש נמשכים לאורך כל היום.
באותה שנה לאיש לא היה חשק לחגוג. בעיתון "מעריב" דיווחו ש"יום העצמאות ה-26 נחגג בצילה של המלחמה ובסימן הכמיהה לשלום". באותה שנה הוחלט לרכך את המעבר החד שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, ועל פי החלטת ממשלה, החגיגות המסורתיות שנפתחות אחרי הטקס בהר הרצל נדחו למוצאי החג.
בטקס הנועל את יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות שמרו על המסורת שהתפתחה בשנותיה הראשונות של המדינה, והודלקו 12 משואות, כמספר שבטי ישראל. את המשואות השיאו שישה חיילים, שייצגו את זרועות צה"ל, ושישה ילדים מיישובי הספר. "רטט התרגשות עבר בקהל האלפים שנכח בטקס, כאשר הציתה איריס שטרית, בת קריית־שמונה, את משואתה. לפני כשבועיים שכלה איריס את אמה ושלושת אחיה בהתקפת המרצחים בעירה", נכתב ב"מעריב". שלושה מחבלים מלבנון חדרו לקריית שמונה, רצחו 16 תושבים ושני חיילים. שמונה מהנרצחים היו ילדים ונערים, ובהם שלושה אחיה של איריס שטרית.
ביום העצמאות ה-26, ובעצם עד טקס יום העצמאות ה-50, יושב ראש הכנסת היה הדמות הממלכתית הבכירה שעמדה בראש האירוע ושנשאה בו נאום. ראש הממשלה לא נכח באותו טקס, ונאומו נשמע ברדיו או בטלויזיה. בשנת 2013 נכנס לטקס לראשונה נאום מצולם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וכעבור חמש שנים הוא החל להשתתף בטקס עצמו ולשאת נאום במהלכו.
אבל ב-1974, הנואם היחיד בטקס היה עדיין יו"ר הכנסת. "צמצום החגיגות הממלכתיות אין בו כדי לגרוע מגדולתו ומיוקרתו של יום העצמאות. הזעזוע הנפשי, שהביאה עלינו מלחמת יום הכיפורים, העמיד לפנינו בחריפות ובדחיפות את הצורך בביקורת עצמית של מעשינו ואורחות חיינו", אמר יו"ר הכנסת דאז ישראל ישעיהו, שהזכיר את משפחות חללי המלחמה וגם שלח ברכה לשבויים בסוריה. הוא ביקש לחזק את ההזדהות והקירבה עם משפחות ההרוגים וקרא: "ננחמם מיגונם ונעודד רוחם על דרך הכתוב: 'לשוב לאבלי־ציון פאר תחת אפר. מעטה תהילה תחת רוח כהה'".
לצד העצב והיגון שהטילו צל על החג באותה שנה, ליווה את העם ואת מנהיגיו חשבון נפש כואב לנוכח המחדל שהוביל למלחמה. שלושה שבועות וחצי לפני יום העצמאות פורסמו מסקנות הביניים של ועדת אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית לחקירת נסיבות פרוץ המלחמה. בעקבות כך הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר התפטר, והאלופים אלי זעירא ושמואל גונן-גורודיש הודחו. ראש הממשלה גולדה מאיר זכתה עם מפלגתה, המערך, ב-51 מנדטים בבחירות שנערכו ארבעה חודשים קודם לכן, אבל הביקורת הציבורית כלפיה הלכה וגברה - וכעבור שבוע, ב-11 באפריל, היא נאלצה להתפטר. חודשיים אחר כך יצחק רבין החליף אותה בתפקיד.
"אחרי שש שנים של מעמד הר סיני מפלאסטיק, חוזר העם אל עצמו בשר ודם", כתב הסופר יורם קניוק בגיליון יום העצמאות של עיתון "דבר", "והאיש שבתחבולות עשה מלחמות ובחכמה למד את עצמו ואת סביבתו, יעמוד בראשו לא בחסד המקום אלא בחסד העפר שמתחת לרגליו. האגדות התנפצו ולוחות הברית על הארץ נתוצים, והעתיד מאיים ממש כשם שהוא מזהיר. רבין בבית הספר כדורי, מן הפלמ"ח, מן הנבונות וההיסוס, מן הפאתוס העצור משולל החן המבהיק כבועת סבון, יכול לתרום עתה להבראת העם - יותר מכל אדם אחר".
בראיון שנערך איתה ביום העצמאות, שבועיים וחצי אחרי התפטרותה, סיפרה גולדה מאיר שהתביעה לשינוי גרמה לה לפנות את מקומה. "אינני אותו אדם שהייתי לפני המלחמה", אמרה, "צריכים לתת לאנשים צעירים לקחת את המעמסה על כתפיהם. אני אעזור להם מבחוץ, אם הם יהיו זקוקים לכך. אני בטוחה, שהסגנון והצורה יהיה אחרים, והם יעשו זאת טוב יותר. לא יהיה איש בארץ שיברך אותם יותר ממני, מעמקי לבי".
אף שדרשו את התפטרותה, אנשי תנועת המחאה לא הסתפקו בכך וביקשו לחולל שינוי עמוק יותר; ביום העצמאות ערכה תנועת המחאה, שנקראה "ישראל שלנו", צעדת מחאה ברחובות ירושלים. אלפים השתתפו בצעדה, שבסיומה נערך פיקניק המוני למרגלות משכן הכנסת. בבתי כנסת נערכו תפילות, רבים יצאו לטייל בטבע ולערוך פיקניקים. רק באותו ערב נערכו חגיגיות העצמאות, אבל לא היתה בהן שמחה אמיתית. "מחוצות הערים נעדרו הפטישים, ומספר העוברים והשבים היה מועט לעומת שנים עברו", דיווחו ב"מעריב". האם יש בכך כדי ללמד כיצד ייראו חגיגות העצמאות גם השנה? בתוך ימים ספורים נדע.