טקס הדלקת המשואות בהר הרצל שייערך בערב יום העצמאות השבעים למדינת ישראל נמצא בעיצומו של ויכוח פוליטי, ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כבר איים להחרים אותו אם ראש הממשלה בנימין נתניהו ינאם בו. עם זאת, בחינה היסטורית של הטקס מאז יום העצמאות הראשון מעיד כי אין זו הפעם הראשונה שהטקס מעורר סערה פוליטית.
אווירה של חג, ואפילו של קדושה, אפפה את יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. "אנו מחנכים יום טוב חדש לעם ישראל, וכל אדם בחוצותינו הצוהלים שותף למעמד חד פעמי, למעמד מתן חג לכל הבאים אחרינו", כך הכריז עיתון "מעריב" בפאתוס שניתן להבין אותו. לצד ההתרגשות של אותו יום, ש"מתרחש רק פעם אחת בתולדות אומה", הסכים כותב הכתבה הראשית באותו יום חג כי "חג ראשון הוא. עוד לא מצא את דפוסיו, וצורותיו וטקסיו, שיתרקמו ויתאספו עליו רק בשנים הבאות".
ועדיין, אחרי שבעים שנה עדיין לא הצליחה המדינה המתבגרת לעצב לעצמה את דרכי הביטוי של שמחת החג; כיצד לעבור מתוגת יום הזיכרון, איך לחגוג - בצניעות או בפאר, באיפוק או בשמחה מתפרצת, בשירה בציבור או בהופעות גרנדיוזיות, בצליית בשר באתרי טבע, בריקודים, בהתזת קצף או מכות בפטישי פלסטיק?
עוד בוואלה! NEWS:
נכנע ללחץ מימין: נתניהו השעה את יישום הסכם מבקשי המקלט
יורש העצר הסעודי: זכותם של הישראלים לחיות בכבוד בארצם
ביקור חשאי ונסיגת המדינה השלישית: כך נולד מתווה מבקשי המקלט
לצד הקושי לנסח ולעצב את השמחה העממית, נדמה כי לאורך השנים הממסד עיצב שורה של טקסים שהפכו למעין פרוטוקול של אותו יום טוב חדש; הענקת פרס ישראל, חידון תנ"ך, חלוקת אותות הצטיינות לחיילים בבית הנשיא וטקס ממלכתי בהר הרצל שנועל את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות. עם השנים נכנס הטקס למסלול די קבוע, עם שינויים בעוצמתו - צנוע או רועש, כשלא אחת גם חדרו אליו ויכוחים פוליטיים, בעיקר סביב זהות משיאי המשואות.
אולם לרגל יום העצמאות השבעים התרחשה על הטקס סערה שנדמה כי כמוה טרם עבר עליו - האם ראש הממשלה ינאם באירוע או לא? החל מיום העצמאות הראשון יו"ר הכנסת עמד בראש הטקס והיה האישיות המרכזית בו. באותה שנה, 1949, האירוע הפותח לא נערך בהר הרצל, אלא בבניין הכנסת; יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, פתח את האירועים בישיבה חגיגית של הכנסת בשעה שש וחצי בערב, עם צאת הכוכבים. במקביל נערכו תפילות הודיה בבתי הכנסת ברחבי הארץ ובשעה 20:00 בערב הושמע ב"קול ישראל" נאום ראש הממשלה. בשנים אחר כך, הנאום המשודר של ראש הממשלה, ברדיו ואחר כך בטלוויזיה, הוא שנתן את האות לצאת יום הזיכרון וכניסת יום העצמאות.
החל מ-2013 נאומו המצולם של ראש הממשלה נכנס לטקס בהר הרצל ובכך נתניהו הכניס את עצמו בדלת האחורית לטקס. נסיון ראשון להקרין בטקס את נאומו המצולם של ראש הממשלה נעשה ב-2010. גם אז, כמו היום, עמד יו"ר הכנסת על רגליו האחרויות. אז היה זה ראובן ריבלין שהבהיר כי אם יוקרן נאומו של נתניהו, הוא, היו"ר, לא ישתתף בטקס. לבסוף רעיון הקרנת הנאום נפל, אך עלה מחדש אחרי שלוש שנים. אז היה כבר אדלשטיין יו"ר הכנסת והוא נעתר לבקשת ראש הממשלה. וכך, מאז מוקרן הנאום בהר הרצל.
חזרה ליום ההולדת הראשון, באותו יום חג היסטורי ב-1949 ביישובי הגליל, אילון, מנרה, חניתה ועוד, הועלו משואות. נראה כי מדובר היה בניסיון נוסף לנסוך על החג אווירת קדושה וחיבור לקדמוניות העם העברי בארצו, זכר להשאת משואות על ראשי ההרים כדי להעביר את בשורת קידושו של חודש חדש שקבע הסנהדרין.
לא ברור אם בהשראת המשואות מהרי הגליל, אבל ביום העצמאות השני כבר הפכו המשואות לחלק מהטקס הפותח את אירועי החג וכך נותרו עד היום, כחלקו המרכזי של האירוע. האירוע הפותח ב-1950 גם יצא מכותלי הכנסת ועבר להר הרצל, בו קבור חוזה המדינה. מובן שגם זה התקבע עד היום.
להדלקת המשואות בהר הרצל נוסף אז מרכיב חדש. המשואות גם מילאו באותה שנה את ייעודן העתיק כמעבירות המסר לשאר חבלי הארץ. וכך זה עבד - עם הדלקת המשואות בהר הרצל התפצלו שני מטוסים שטסו מעל, אחד לדרום והשני לצפון. כשעברו מעל נקודות שנקבעו מראש, הוצתו בהן המשואות. כך היה בקסטל לכיוון יישובים בשפלת החוף ודרומה, עד אילת וביישובים בעמק ובגליל, משואה על הר תבור, קריית חיים, ראש הנקרה, יחיעם ועוד.
האירוע לבש צביון כמו דתי. הוא תואר כ"מעמד", כמעט בדומה למעמד הר סיני. "ההר לבש קדושת חג", נכתב אז. דבר נשיא המדינה שודר ברדיו ואז עלה יו"ר הכנסת להדליק את המשואה. המעמד תואר בעיתון מעריב כך: "יו"ר הכנסת עבר לקול תרועות חצוצרות ורעם תופים לבמה הקטנה שנקבעה למשואת העצמאות. אלפי עיניים נצמדו אל יו"ר הכנסת נושא הלפיד כשהוא עולה במדרגות. והנה הוא מגיש ביד רועדת את הלפיד אל פי הקערה הגדולה הנושאת את שמן ההדלקה. עוד מעט והאש עולה כאש המזבח".
וכך, שנה אחרי שנה הדלקת המשואות בהר הרצל מבשרת את תחילת החג. נוהג נוסף שהתקבע כבר בשנים הראשונות הוא כי 12 משיאי המשואות נבחרים סביב נושא מסוים המאחד סביבו את 12 השבטים.
בחירת 12 הנציגים עוררה לא אחת ויכוחים וסערות. הניסיון לסמל את אחדות 12 השבטים לא מילאה תמיד את ייעודה ואולי אף מסמלת לא אחת את הפיצול הקיים בין אותם שבטים. כך לדוגמא, בשנת 1989 יו"ר הכנסת, דב שילנסקי, לא אהב את בחירתה של הזמרת חווה אלברשטיין.
אלברשטיין הביעה אז דעות פוליטיות המזוהות עם מחנה השמאל והשיר שלה "חד גדיא" עורר סערה, עד ששלמה קור, המשנה ליו"ר הנהלת רשות השידור, דרש לאסור את השמעתו ברדיו. לבסוף שילנסקי אמר כי "עם כל כאב הלב אמלא את תפקידי הממלכתי".
בטקס של שנת 2003 נבחרה נעמי נלבנדיאן, בת לעדה הארמנית בישראל, להדליק משואה בזכות פעילותה כאחות במחלקת שיקום בבית החולים הדסה. היא ביקשה להזכיר בטקס את רצח העם הארמני, אולם הופעל עליה לחץ להצניע זאת כדי שלא לפגוע ביחסי ישראל-טורקיה.
שנתיים אחר כך, ב-2005, בשיאו של הוויכוח סביב תכנית ההתנתקות, יו"ר הכנסת ראובן ריבלין הביע בנאומו את התנגדותו לתכנית. כפי שיש הטוענים היום נגד מירי רגב בטענה שהיא מנסה לשוות אופי פוליטי לאירוע ממלכתי, כך טענו אז נגד ריבלין.
סערה נוספת התרחשה כשיואל שליט, אחיו של החייל השבוי, גלעד, ניצל את הבמה להבעת מחאה. בנוסף, רוחות הפופוליזם חדרו לטקס כשבשנת 2004 נקרא הציבור לבחור בהצבעת SMS את זהות המדליק ה-12 בתחום הישגי הספורט הישראלי. אלי אוחנה נבחר על ידי הקהל. מחאות שעלו מהציבור הכניסו גם את מיקי ברקוביץ' לרשימה.
עדיין לא ברור איך ייגמר העימות החזיתי בין שרת התרבות והספורט מירי רגב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין ומה יהיה חלקו של ראש הממשלה בטקס. יולי אדלשטיין היה ודאי שמח לקרוא תיאור כזה, כפי שנכתב על ראש הממשלה ב-1949: "בכיכר ציון, באחד ממעגלי הרוקדים לצלילי 'קול ישראל', התערב ראש הממשלה מר בן גוריון בתוך קבוצת צעירים ויצא עימם במחולות לקול שירה ולהתלהבותו הגדולה והולכת ותרועותיו של ההמון".
(עדכון ראשון 4.4, 17:00)
