השאלה האם בכלל או עד כמה יציאת מצרים נשענת על גרעין היסטורי אותנטי, שנויה במחלוקת בין החוקרים במשך מאות שנים, אבל למקרה שפקפקתם בסיפור יציאת מצרים והתלוננתם על איסור אכילת חמץ בחג, אולי הטענות הבאות יחזירו בכם מעט את האמונה. חוקר היסטוריה חובב ויוטיובר אנגלי טוען שמשה היה אדם אמיתי ושחלק גדול מסיפור יציאת מצרים מבוסס גם הוא על סיפור אמיתי.
לדבריו, עם השנים היסטוריונים הצליחו לגלות עוד ועוד דוגמאות שמחזקות את התיאוריה לפיה משה המקראי היה אדם אמיתי. החוקר, מאט סיבסון, שמגדיר את עצמו כ"כותב היסטורי, חוקר ויוצר תוכן בערוץ היוטיוב Ancient Architects, טוען שמשה היה למעשה... סננמות', יועצה הנאמן של חתשפסות, הפרעה החמישית בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה.
לטענתו הוא מצא מספר קווי דמיון בין הדמות המקראית "משה" ליועץ פרעה סננמות'. סיבסון השווה בין ציר הזמנים המקראי של משה לספרי ההיסטוריה, בין השנים 1393 לפנה"ס (לידתו) ועד 1273 לפנה"ס (מותו) - ומצא שמשה המקראי הגיע מהחיקסוס - שם יווני עתיק לקבוצה אתנית שהורכבה ממהגרים כנענים, אמורים וחורים שהשתלטה על מצרים העתיקה השם חיסקוס הוא שיבוש ביוונית של הביטוי המצרי חקה-חסת שפירושו "שליטי ארצות זרות". אותם חיקסוס היו ככל הנראה מלכים ממוצא כנעני, כלומר מאזור ארץ ישראל של היום ושינם חוקרים המאמינים שהם בני ישראל כפי שתוארו במקרא. שלטונם החזיק מעמד כמאה ושישים שנה, והסתיים עם גירושם חזרה לכנען והשורדים - כך מאמין מאט - הפכו לעבדים תחת שלטונו של תחותמס הראשון, הפרעה השלישי בשושלת ה-18, שתקופת שלטונו מתוארכת לשנים 1512-1525 לפנה"ס.
עוד בנושא:
כפי שאנו יודעים - וקיבלנו לכך תזכורת טובה בערב החג - בני ישראל הפכו לעבדים במצרים תחת שלטונו של פרעה, ככל הנראה בין המאות ה-15 וה-13 לפנה"ס, ממש כפי שמצוין בספרי ההיסטוריה אודות החיקסוס. החוקר הסביר ל"דיילי סטאר" ש"כפי שכולנו יודעים, פרעה ציווה כי 'כל הבן הילוד היאורה תשליכהו', מה שאומר שתחותמס הראשון רצה למנוע את גידול אוכלוסיית החיקסוס כדי שאלה לא יהוו איום אפשרי על כס המלוכה. פירוש הדבר שמי שמצאה את 'משה' בתיבה היא בתו של תחותמס, חתשפסות". סיבסון הוסיף: "אנחנו יודעים שחתשפסות נשאה את תואר 'בתו של הפרעה' והייתה אהובה על כולם. בספר שמות גם מצוין שהנסיכה מכונה 'בתו של הפרעה' וכן, זה יכול רק לומר שהיא הייתה בתו של פרעה, אבל יתכן שזה גם התואר המדויק שהיא קיבלה בידי תחותמס הראשון".
"רק לאחר שחתשפסות קיבלה על עצמה את המלכות, בעקבות מותו של בעלה תחותמס השני, דמותו האמיתית של משה התבהרה", כך טען החוקר, "יועצה הקרוב ביותר בשנות שלטונה כפרעה היה אדם בשם סננמות' - שנראה כי הוא תואם את דמותו המקראית של משה. הוא היה אזרח פשוט שהפך להיות היועץ הכי אמין של חתשפסות והמורה האישי של בתה. הוא החזיק בתארים רבים וחוץ מחתשפסות עצמה, לאף אחד לא היה כוח רב ממנו במצרים".
על פי מאט, צירוף מקרים נוסף שקושר בין סננמות' למשה מבוסס על מאמרו של סקוט אלן רוברטס, "קשר הסננמות'", שטען שעל פי ספרי ההיסטוריה סננמות' נעלם ממצרים פחות או יותר בזמן המקראי בו משה הרג מצרי וברח מהארץ. "בחיפוש אחר משה המקראי, מצאתי שסקוט אלן רוברטס צדק וסננמות' הוא האפשרות הטובה ביותר להיות משה".
הסתייגויות - ויש הרבה
כיום, פוסלים רוב החוקרים את הזיהוי שבין החיקסוס ובין אבות ישראל - בעיקר בגלל חוסר התאמה בין תקופת שלטונם והתקופה בה נבנתה העיר רעמסס (במאה ה-13 לפנה"ס). סיבות נוספות הן חוסר ההיגיון שעם ששלט במצרים ימציא לעצמו היסטוריה של עבדות, כמתואר במקרא. בנוסף ישנו הבדל בדת ובפולחן של שתי הקבוצות: בעוד שבני ישראל המקראיים מתוארים כמונותאיסטיים המאמינים באל אחד בלבד החיקסוס מתוארים כעובדי אלילים שכנראה עבדו קודם לפלישתם למצרים את האלילים שהיו נפוצים במזרח הקדום ולאחר מכן סיגלו לעצמם את עבודת אלילי מצרים, וכי בהסתמך על הבדלי המעמדות בין שתי הקבוצות: החיקסוס - שליטים, בעוד שהעברים הם עבדים במצרים (שחיו בה במעמד של גרים לפני שעבודם) לא עולים בקנה אחד ולכן סביר להניח שלא מדובר באותם האנשים. אם כי על פי המתואר במקרא, יוסף וצאצאיו היו שליטים ונכבדים במצרים, ואף כובשים מטעם הממלכה המצרית, כמו כן מתואר שפרעה ראה בבני ישראל איום ממשי על המשך שלטונם של מצרים, דבר שלדעתו הצדיק את תחילת השעבוד. כך שמצד זה אולי אפשר לראות התאמה בין שני התיאורים.
התומכים בזיהוי מציעים כי ייתכן שהאירועים המתוארים בסוף ספר בראשית (פרקים מ"א-נ'), שבהם חלה עליית יוסף לשלטון במצרים העתיקה וירידת יעקב אבינו ובני משפחתו למצרים אירעו בתקופת שלטונם של החיקסוס במצרים, שעודדו זרים להשתקע במצרים ולתפוס עמדות שלטוניות, כדי לחזק את שלטונם בארץ זו.
ישנם חוקרים (כדוגמת ישראל פינקלשטיין וישראל קנוהל) הטוענים כי בניגוד לתיאור המקראי של מוצא עם ישראל ממסופוטמיה מקורו הוא למעשה בקבוצות כנעניות מקומיות שהתגבשו בתקופת הברזל לעם אחד באזור ההר, וכי סיפורו של יוסף הוא ייצוג הזיכרון של שלטון החיקסוס במצרים, כפי שהשתמר אצל צאצאיהם של מגורשי החיקסוס - קרי, לדעתם החיקסוס היו חלק מהקבוצות הפרוטו-ישראליות שהתגבשו לעם ישראל.
בנוסף, הסיפור המקראי אינו נוקב בשמו של פרעה מלך מצרים המנסה למנוע את יציאת בני ישראל, וגם לא בשמו של המלך הקודם "אשר לא ידע את יוסף", ולפיכך לא ברור לאיזו תקופה בהיסטוריה הארוכה מאוד של מצרים העתיקה הוא משייך את היציאה. עד היום במאה ה-21, דנים היסטוריונים, חוקרי מקרא, ארכאולוגים ואגיפטולוגים בשאלה מתי ובזמנו של מי מהפרעונים התרחשה, אם בכלל, יציאת מצרים.
הקונצזוס בקרב החוקרים מתרכז סביב שתי אפשרויות - אמצע המאה ה-13 לפנה"ס, בתקופת רעמסס השני או אמצע המאה ה-15 לפנה"ס. בסוף מלכותו של תחותמס השלישי, או בראשית מלכותו של בנו אמנחותפ השני. בכל מקרה תקופת מלכותה של חתשפסות הייתה בין השנים 1473 לפנה"ס - 1458 לפנה"ס, כלומר איפשהו באמצע.
ומעל הכל - הזיהוי בין סננמות' למשה רבנו בעייתי, כיוון בין היתר שעל פי התיעודים המצריים vranhho לסננמות' היו שלושה אחים ושתי אחיות, הורים מוכרים היטב (ראמוס וחתאנפור) והוא מעולם לא נישא כשההערכה הרווחת בקרב החוקרים היא שהוא היה מאהבה של המלכה.
בנוסף על פי המתואר במקרא משה נדד עם בני ישראל במדבר 40 שנה ולבסוף מת ונקבר על הר נבו בעוד שקברו הפיזי של סננמות', שככל הידוע לא מש מצידה של מלכתו, נמצא בסמוך לקברה של חתשפסות, למרגלות מקדש אמון המפואר בתבאי. הקברים אמנם נמצאו כשהם ריקים, אך יתכן שזה כתוצאה מניסיון של המלכים אחריה למחוק את זכרה של חתשפסות לאחר מותה.