10 ממצאים ארכיאולוגים שמוכיחים שיציאת מצרים היא היסטוריה אמיתית

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה (ספר שמות, פרק י"ג פסוק ג')


סיפור יציאת מצרים המתואר בתנ"ך הוא אבן יסוד בהיסטוריה המקראית, ובכל זאת נתפס כבדיוני ברובו על ידי חלק מהחוקרים וההיסטוריונים. בכל זאת הסיפור כולל תיאור של אירועים על-טבעיים בקנה מידה עצום: מכות מצרים, קריעת ים סוף, בריחה של מיליוני עבדים ממצרים ומסע ארוך ורצוף-ניסים במדבר. במסורת היהודית מתייחסים לתיאור המקראי כאל דיווח מדויק על מעשים שהיו, אבל ארכאולוגים וחוקרי מקרא מנסים לענות באופן מדעי על שאלות כגון האם ומתי התרחשה יציאת מצרים, מתי נכתבו הסיפורים אודותיה ועל-ידי מי, ומהי מידת מהימנותו של הטקסט המקראי כמקור היסטורי.

כל מה שצריך לדעת לפסח 2022
מדריך טיולים, מסלולים ואירועים
מתכונים כשרים לפסח
ניקיון לפסח: כל הטיפים והטריקים לניקוי הבית
פסח 2022 - מתי ליל הסדר ומהם זמני כניסת ויציאת החג
אירועים, פסטיבלים, ופעילויות בחינם למשפחה בפסח 2022


מעטים הנושאים שמייצרים מחלוקת כה רבה כמו השאלה האם התיאור המקראי של יציאת ישראל ממצרים היה אירוע היסטורי או לא. ספקנות רחבה בנוגע ליציאת מצרים שוררת בקרב ארכיאולוגיים,, אך האם הספקנות הזו היא תוצאה של חיפוש אחר עדויות ליציאה בתקופת זמן לא נכונה? באתר patternsofevidence ערכו רשימה של עשר עדויות יוצאות דופן התומכות בתיאור התנ"כי ומעידות לטענתם שיציאת מצרים התרחשה מאות שנים לפני התאריך המקובל.

באתר מצטטים מתוך מאמר שפרסם אריאל דוד ב"הארץ" תחת הכותרת "כי (לא) הייתם עבדים במצרים: הזיכרונות העתיקים מאחורי מיתוס יציאת מצרים", שם מוצגות דעותיהם של ארכיאולוגים מובילים על האופן שבו התיאור של יציאת מצרים במקרא מעולם לא התרחש. באחת הפסקאות המובילות במאמר נכתב: "במשך עשרות שנים רוב החוקרים מסכימים שאין ראיות המצביעות על כך שהנרטיב של יציאת מצרים משקף אירוע היסטורי ספציפי. במקום זאת, זהו מיתוס עבור העם היהודי אשר נבנה, נכתב, נכתב ונכתב שוב במשך מאות שנים, כדי לכלול רבדים מרובים של מסורות, חוויות וזיכרונות ממגוון מקורות ותקופות שונות".

הערכה נפוצה זו נובעת מחוסר ראיות לכל האירועים המתוארים בתקופת יציאת מצרים - החל מהתיאור התנ"כי של הגעת בני ישראל למצרים, דרך שעבודם עם התפוצצות אוכלוסייתם ועד ליציאתם ההמונית מארץ מצרים שנחרבה מרצף מגפות - כדי לכבוש סופית את כנען, הארץ המובטחת, 40 שנה לאחר היציאה.

נכון שהראיות לאירועים האלו נראות קלושות כאשר מחפשים אותן בתקופה שמקובל לתארך שבה התרחדשה יציאת מצרים - בימי פרעה הגדול ביותר של הממלכה החדשה במצרים, רעמסס השני (שבדרך כלל מתוארך למאה ה-13 לפני הספירה). עם זאת, כפי שמוצג בסרט Patterns of Evidence: The Exodus, כאשר מסתכלים אל תקופות קדומות יותר, מתגלה דפוס של ראיות התואם את התיאור של המקרא. אם יציאת מצרים התרחשה בתקופה עתיקה יותר זה מוכיח שההבנה המקובלת לגבי ציר הזמן של התנ"ך שגוייה, או שהתאריכים המעורכים להיסטוריה העתיקה והממצאים הארכיאולוגים באזור זה מתוארכים לא נכון - או שמדובר בשילוב כלשהו של השניים.

המומחים שלהם ערכו רשימה של עשרה חפצים ו/או מקומות שנמצאו ותומכים בכך שהמתואר במקרא הוא היסטוריה אמיתית.

מצבת ישראל (שנקראת גם אסטלת ישראל, מצבת מרנפתח או אסטלת מרנפתח) - כינוי שנתנו ארכאולוגים לאסטלת ניצחון מצרית של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני, בשובו מאחד ממסעות הכיבוש שלו בשנת 1208-1209 לפנה"ס.

המצבה התגלתה בשנת 1896 על ידי משלחת ארכאולוגית בראשותו של הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי, בקבר פרעה מרנפתח שבמקדש תבאי. גובהה עומד על כ-318 ס"מ ורוחבה 163 ס"מ. היא מוצגת כיום במוזיאון המצרי הלאומי שבקהיר, והעתק ממנה מוצב בכּרנךּ.

המצבה נחשבת לחפץ המפורסם ביותר הקשור להיסטוריה המקראית בעידן יציאת מצרים. היא מתוארכת לשנת 1208 לפני הספירה והוקמה בשנתו החמישית של פרעה מרנפתח. האנדרטה מכריזה על ניצחונות צבאיים על שורה של אויבים, כולל עם ישראל המתגורר בצפון מצרים.

על פי התרגום המקובל מופיע בכתוב שם של עם או שבט שנוצח על ידי פרעה מרנפתח, אשר הופיע בצורה הבאה :"I.si.ri.ar". היה זה פיטרי אשר קלט מיידית את משמעות השם ותרגמו ל"ישראל" ולפי הכתוב שם במסגרת הנצחונות שלו בארץ כנען "ישראל הושם אין זרע לו".

במשך יותר ממאה שנה הייתה זו הכתובת העתיקה ביותר הידועה שהזכירה את עם ישראל. היא מראה שבני ישראל כבר היו בכנען בשלב הזה, לפחות 40 שנה לאחר יציאתם ממצרים לפי הכרונולוגיה המקראית. חוקרים המחזיקים בדעה שיציאת מצרים התרחשה בתקופת רעמסס השני רואים בכך עדות למתקפה מצרית זמן קצר לאחר הגעת בני ישראל לכנען. עם זאת, אין שום תיעוד בתנ"ך על עימות של בני ישראל עם מצרים במהלך הכיבוש המוצלח של כנען. בנוסף, העובדה שהמצבה מציגה את ישראל כמעצמה מבוססת בארץ מעידה על כך שזה היה למעשה זמן רב אחרי היציאה ממצרים וכיבוש כנען.

לפחות 650 שנה לפני הקמת מצבת ישראל, נבנה בית בסגנון סורי בדלתת הנילוס של מצרים באזור אווריס. ששרידיו נחשפו על ידי צוות חופרים אוסטריים בראשות מנפרד ביטק שזיהה אותו כ"מיטלסאלהאוס" או "בית חדר אמצע". הבית הזה היה חלק מקהילה שמית שהתיישבה על אדמה בתולית ליד אחד מזרועות נהר הנילוס. בבחינת החומרים התרבותיים שנותרו מאחור הגיעו החופרים למסקנה שהאנשים שישבו שם הגיעו מאזור כנען והתיישבו במקום באישור השלטון המצרי - כיוון שאין חומות מקיפות בקהילה המשגשגת הזו.

החוקרים מעריכים שהעיר נוסדה ככל הנראה בערך בשנת 2000 לפנה"ס, על גדות הזרוע המזרחית של הנילוס והחל משנת 1900 לפנה"ס לערך התחילה להתיישב בה אוכלוסייה שהגרה לשם מכנען שהייתה מורכבת ברובה מרועי צאן, חיילים, מלחים ובעלי מלאכה בשירותו של פרעה.

כזכור, בתנ"ך אברהם הגיע מחרן שבצפון סוריה, בנו יצחק קיבל משם גם את כלתו, ובנו יעקב חי בחרן 20 שנה ושם נולדו 11 בניו הראשונים. כאשר עברו יעקב ובניו למצרים במהלך הבצורת, פרעה נתן לו את האדמה הטובה ביותר במצרים לצאנו למרעה. הבית בסגנון הסורי שנחשף הוא בדיוק מסוג המבנים שאפשר לצפות שמנהיג השבט הזה יבנה לעצמו.

מרבית ההיסטוריונים מסכימים שהחל מהמאה ה-17 לפנה"ס התחילו קבוצות גדולות של מהגרים מאזור כנען להתיישב במזרח דלתת הנילוס. קבוצות אלו נקראו על ידי המצרים החיקסוס, ואווריס הייתה המרכז בו התיישבו. על פי ההיסטוריון המצרי מנתון היו החיקסוס אבותיהם של עם ישראל. זיהוי זה מקובל היה גם על יוסף בן מתתיהו וארץ גושן (שמוזכרת במקרא כמקום מושבם של בני ישראל) זוהתה כמזרח דלתת הנילוס. שלטונם של החיקסוס באזור נמשך עד המאה ה-15 לפנה"ס, אז שבר את שלטונם פרעה יעחמס הראשון ובנו אמנחותפ הראשון כבש והחריב את אווריס. על חורבותיה הוקם מחנה צבאי, ככל הנראה לצורך שליטה בתושבי האזור הכבוש. בראש התל נבנו מתקני האחסנה המזכירים את "ערי המסכנות" שבמקרא, ואווריס הפכה לחלק מהעיר רעמסס המוזכרת בסיפורי השיעבוד במצרים, בהם מוזכר כמובן גם הנילוס (היאור) הזורם לא הרחק ממנה.

באותה תקופה בה נבנה בית מיטלסאל ובמצרים שיגשגו המהגרים מכנען, פותחה תעלה שנמשכה במקביל לחלק המרכזי של נהר הנילוס במשך כ-100 קילומטרים לפני שנשפכה לתוך אגם גדול בשם פיום. אין שום תיעוד מה היה שמה של התעלה באותה תקופה, אבל השם הערבי שלה כבר למעלה מאלף שנים הוא "בחר אל יוסוף" - כלומר נתיב המים של יוסף, המתייחס לנביא יוסף, המקביל של הקוראן ליוסף המקראי.

על פי המסופר במקרא יוסף מונה למשנה למלך ושני בפיקוד על כל מצרים לאחר שפירש את חלומות פרעה על רעב נורא של 7 שנים. האם השם של התעלה מתבסס על מסורת עתיקה יותר של תעלה שבנה יוסף כחלק ממאמצי הסיוע לרעב הגדול המוזכר בתנ"ך? הרי במצרים, רעב כבד יכול לשרור בשל שפל נמוך במיוחד או גאות גבוהה במיוחד של שיטפון הנילוס השנתי - ותעלה כמו "נהר יוסף" שמובילה מים למאגר תעזור להילחם בכל אחת מהאפשרויות הללו.

תגלית נוספת של פלינדרס פטרי ואשתו הילדה נעשתה בחצי האי סיני, שם עבדו אנשי מצרים העתיקה במכרות נחושת וטורקיז. באתר סרביט אל-ח'אדם שבסיני הם מצאו כתובות בצורת כתיבה שלא הייתה ידועה בעבר, שזכתה לכינוי פרוטו-סינאית. התברר שהכתיבה השתמשה באלפבית העתיק בעולם, שהיה אבי כל האלפבית המודרני.

באופן מסקרן, הכתובות היו בשפה שמית. לא זו בלבד, אלא שהכתובות הופיעו לראשונה בסיני ובמצרים - ממש באותה תקופה של הממלכה בה חיו יוסף ובני משפחתו, והפסיקו להשתמש בצורת כתב זו במצרים בסביבות יציאת מצרים. כתובות באותו סגנון (הנקראות פרוטו-כנעניות כשהן נמצאות בכנען) הופיעו מאוחר יותר בארץ ישראל. כמה חוקרים הציעו כי כתבים אלו היו למעשה צורה מוקדמת של עברית וכי הם זיהו בהם מילים ומסרים בעברית.

אחד מהטיעונים הנפוצים ביותר נגד אמיתות סיפור יציאת מצרים מהתנ"ך היא שאין עדות לאוכלוסיית עבדים שמית עצומה שחיה במצרים בעידן פרעה רעמסס במאה ה-13 לפנה"ס. עם זאת, בתקופת הממלכה התיכונה המוקדמת יותר (השושלת ה-13, 1750 - 1550 לפנה"ס) יש עדויות ליישובים שמיים בכל רחבי דלתת הנילוס הצפון-מזרחית. מסמך שנמצא דרומית יותר מפרט כמעט מאה עבדים באחוזה מצרית טיפוסית אחת - רובם שמיים. הממסך הוא פפירוס רפואי ממצרים העתיקה שנחשב לאחד הכתבים העתיקים ביותר שנשמרו על רפואה ואופיולוגיה.כתב היד מתוארך לסביבות 450 לפני הספירה והוא שמור היום במוזיאון ברוקלין בניו יורק לאחר ששיחזורו המלא הושלם ב-1955.

התנ"ך אומר שבני ישראל נהיו כה רבים עד שהם התפשטו בכל רחבי מצרים, אולם כל המסמכים מאזור הדלתא של הנילוס נרקבו בגלל השיטפונות שכיסו את האזור מדי שנה במשך אלפי שנים. אמנם אין לנו רישומים כתובים מאזור הדלתא המצרית, אבל בפפירוס שנמצא דרומית לשם מופיעה בין היתר רשימה שמית של עשרות עבדים בינהם שמות תנ"כיים-ישראלים כמו "שפרה", "אשר" "מנחם", "יששכר" ועוד.

סיפור יציאת מצרים מבהיר (שמות פרק ה, פסוק ב) שפרעה מעולם לא שמע על אלוהי ישראל - "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ", אולם האם זה נכון?

במקדש העתיק של סולב בנוביה (סודן המודרנית), כתובת של פרעה אמנחותפ השלישי (שחי יותר ממאה שנים לפני רעמסס השני) מפרטת את אויבי מצרים. אחד האויבים הללו הם "השאסו (נוודים) של יהו". זוהי הכתובת הידועה העתיקה ביותר שמשתמשת בשם "יהוה", המראה שלאחר יציאת מצרים, אלוהי ישראל כבר לא היה אלמוני לפרעונים.

ברשימה הטופוגרפית מימי אמנחותפ השלישי שנמצאה במקדש בסולב נזכרים שישה אזורים בהם ישבו שסו: ארץ שעיר בדרום ארץ כנען, ארץ יהו - שמיקומה אינו ידוע, ארץ לבן (כנראה "לָבָן", הנזכרת בדברים א' 1; או "לִבְנָה", שנזכרת בבמדבר ל"ג 20 - 21), ארץ צרר, ארץ צמת, ארץ ורבר וארץ פיספס. נטען כי השם "ארץ יהו" מצביע על העובדה ששבטים בחבל ארץ זה עבדו את יהוה. יש המשערים שמקומה של ארץ "יהו" הוא בדרום כנען. כמו כן מוזכרים ה"שסו של יהו" גם ברשימות עמים כבושים במבנה מימי רעמסס השני במאמארה המערבית שגם היא בנוביה. נוסף על כך, על סמך השושלות המשפחתיות במקרא משתמע כי שבטי ישראל היו קרובים במוצאם לעמים העבריים האחרים: אדום, מואב, ועמון. תעודה מצרית מימי פרעה מרנפתח הכוללת דיווח ממעבר הגבול המצרי בסילה, אשר בתוואי תעלת סואץ של ימינו - מזכירה את בואם של "שסו של אדום" למצרים.

מצבת ישראל כבר לא נחשבת לזו שמכילה את האזכור העתיק ביותר הידוע של "ישראל" בכתובת. ההדום של ברלין כולל סט טבעות עם שמות (שכל אחת מהן קשורה לתיאור של אסיר כבול) של אויבים באזור כנען - עם פגיעה בטבעת הימנית בתמונה. מתחת לכל אחד מהשבויים מופיע שם של מקום שנכבש במסע המלחמה אותו הכתובת באה להנציח. שני מקומות כתובים בצורה ברורה: משמאל מופיעה המילה אשקלון, מימין לה המילה כנען. ואילו הכתובת הימנית ביתר שבורה בצורה כזו שרואים רק חצי ממנה.

שחזור של טבעת השם על ידי האג'יפטולוגים הגרמנים מנפרד גורג, פיטר ואן דר וין וכריסטופר תייס הראה שהיא מזכירה בשם את המילה "ישראל". תאריך ההדום שנוי במחלוקת, אבל רוב החוקרים מתארכים אותו לאיפשהו בסביבות מאה שנה לפני תקופת רעמסס. אם בני ישראל היו באזור כנען באותה תקופה, יציאת מצרים הייתה מתרחשת לפחות 40 שנה לפני נקודה זו.

לאחר הריסת בית "מיטלסאל" בעיר אווריס, נבנה במקום ארמון חדש עבור פקיד בכיר ממוצא שמי. התנ"ך קובע שיוסף זכה לתגמול גבוה על שהציל את מצרים מהרעב - האם הארמון הזה היה חלק מהפרס?

מאחורי הארמון הזה נמצאה קבוצה של 12 קברים עם בתי תפילה הצמודים לכל אחד. אחד הקברים הללו היה ייחודי - משום שהיה בצורת פירמידה קטנה עם פסל של יושביה בבית התפילה. בפסל היו כל המוטיבים המציינים שזו דמות שמית מאזור כנען - כלל כותנת בעלת פסים בצבעים רבים.

האג'יפטולוג צ'רלס אלינג, אמר שקשה לראות אפשרות שהקבר הזה נוצר עבור מישהו שאינו יוסף. הוא הסביר: "זה לא יוצא דופן שבקבר יש פסל, אבל זה יוצא דופן שיש פסל כזה גדול, פי שניים מגודלו של בן אדם רגיל. זה אומר לנו שזה היה אדם מאוד חשוב. כמובן שזה לא קבר או ארמון של פרעה, אבל האיש שגר שם - אפשר לזהות את הלאום שלו על ידי הסתכלות על שברי הפסל. יש שלושה דברים: התסרוקת שלו (שלעתים קרובות אנו קוראים לה תסרוקת פטריה), הנשק שהוא נושא על הכתף - מקל זריקה - וצבע העור שלו הצהוב. כל הדברים האלה מצביעים על כך שזה היה בכיר ממוצא שמי. או שזה יוסף, או שזה מישהו שיש לו קריירה דומה להפליא לשלו. בכל מקרה - זה ממצא מדהים".

אחת מההאשמות הנפוצות המושמעת נגד אמיתות יציאת מצרים היא שאין רמז לשום דבר דומה לאסון שפקד את מצרים במסמכים מצריים מתקופת רעמסס. האסונות שחוותה מצרים לפי התנ"ך היו כה חמורים עד שהחברה שסבלה מהם הייתה מתמוטטת. למעשה, כל אחת מהמכות שנחתו על מצרים (מארבה ועד צפרדעים, מברד ועד מים שהופכים לדם) משמשת בחזון יוחנן בברית החדשה כדי לתאר אירועים שיתרחשו במהלך אחרית הימים.

אבל פפירוס שמתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה ושוכן במוזיאון ליידן בהולנד, דווקא כן מתעד תקופה של אסונות גדולים שפקדו את מצרים ואת הכאוס שנוצר כתוצאה מכך שהחברה קרסה. הוא מכונה "השיחה של איפוור עם אדון הכול" או פפירוס איפוור, וכבר בשלב מוקדם שלו הוא משתמש בכמה ביטויים שיש להם דמיון מדהים לסיפור יציאת מצרים. מוזכרים בו הנהר שהופך לדם, חושך, חורבן כללי, ייללות ברחבי הארץ, מתים רבים והעבד שלוקח את מה שהוא מוצא, בעוד שזהב, כסף ואבנים יקרות נענדים על צווארן של נשות העבדים - בעוד שהתנ"ך מספר שבני ישראל ביקשו תכשיטי כסף וזהב ביציאתם ממצרים, והמצרים נתנו להם את מה שביקשו (שמות י"א, ב')

מצרים מתוארת בפפירוס במצב של אנרכיה וכאוס - אסונות טבע, הפיכת מעמדות, מרד עבדים באדוניהם, תקופה שבה הכול בוזזים, שודדים ורוצחים. העשירים נעשו עניים, העניים עשירים, ומלחמה, מגיפות, רעב ומוות נמצאים בכל מקום. הנשים הפכו לעקרות ואינן מסוגלות להרות. אנשים נקברים בנהר. המדבר מתפשט במצרים, יישובים נהרסים, פראים באים מבחוץ להתיישב בה, והמלך נלקח בידי עניים. סממן של התרסקות החברה הוא הקינה על כך שמשרתים עוזבים את שירותם ונוהגים במרדנות.

בספרים פופולריים, סרטי טלוויזיה ואתרי אינטרנט יש המציגים את פפירוס איפוור כעדות היסטורית למכות מצרים וליציאת מצרים, אך תיאורים רבים אחרים בפפירוס אינם תואמים לתיאור יציאת מצרים. בעוד שחוקרים מסוימים מתמקדים בתאריך העותק של הפפירוס שנמצא במוזיאון ליידן (השושלת ה-19 - הממלכה החדשה) ואחרים משערים על אילו אירועים המסמך עשוי לדבר (רובם חושבים שהוא מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן), ראשית יש לקבוע מתי הסיפור המקורי נכתב. הקונצנזוס בקרב המומחים המודרניים הוא שמה שנמצא בידינו הוא עותק של תיאור שנכתב במקור בשלב מאוחר מאוד בימי הממלכה התיכונה - בערך בעידן התואם את התיאור בתנ"ך. לדוגמה, הפפירוס מדבר על בוני פירמידות בזמן הווה, ובניית הפירמידות הופסקה עם סיום השושלת ה-13.

על פי החוקרים של Patterns of Evidence, שטוענים ששמו להם למטרה למצוא את התשובה לאמינות ההיסטורית של התנ"ך - אולי הטענה הגדולה ביותר שהועלתה נגד אמיתות אירועי יציאת מצרים כפי שהם מתוארים במקרא היא היעדר ראיות לכיבוש כנען 40 שנה לאחר יציאת מצרים. עם זאת (שוב - לטענתם) ניתן למצוא עדויות התואמות את המתואר בתנ"ך, רק מאות שנים לפני זמנו של רעמסס.

הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא חומות יריחו. התנ"ך אומר שהחומות נפלו כשבני ישראל צעדו סביב העיר, תקעו בחצוצרות וצעקו. לאחר מכן הם שרפו את העיר. ארכיאולוגים גילו שהחומות הגבוהות של העיר אכן נפלו כלפי חוץ במורד המדרון שעליו נבנתה העיר. זה היה מספק "רמפה" נוחה לבני ישראל לנוע למעלה כדי לכבוש אותה. שכבת שריפה עבה מאוד שהתרחשה לאחר נפילת החומות שהעידה על טמפרטורות גבוהות במיוחד שכנעה את החוקרים שהעיר נשרפה בכוונה על ידי אויב. עדויות אחרות כמו מאגרי תבואה שלא נאכלו וננטשו, מראות שהעיר נכבשה לאחר מצור קצר מאוד, ואחרי שנכנס קציר התבואה האביבית - והן תואמות בדיוק את התיאור המקראי על מצור קצר לאחר חג הפסח.

קבוצת החוקרים מסכמת שהוויכוח על התאריך המדויק של חורבן העיר הסופי ביריחו יימשך, אך אין ספק שהראיות תואמות את התנ"ך בדרכים רבות, ספציפיות וייחודיות. וכל זה קרה מאות שנים מוקדם מהצפוי עבור מי שטוען שיציאת מצרים התרחשה בימיו של רעמסס.