הרג עובדי ארגון הסיוע "המטבח המרכזי העולמי" הוא עצוב ונורא. אומות העולם, בצדק, דורשות הסבר למה שאירע. במלחמה עלולות לקרות טעויות, וחלקן עולות בחיי אדם. טוב יעשו אזרחים אם יתרחקו מאזורי הלחימה וישאירו את ניהול שדות הקרב ואת הנפגעים ה"אגביים" ממנו בידי אנשי מקצוע, הן בהיבט המלחמתי, הן בסיוע האזרחי ובוודאי בסיוע הרפואי.
טעות גדולה וחמורה עשתה ישראל שלא ניהלה בעצמה את הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, וכן את התמיכה באזרחים הלא מעורבים, ככל שיש כאלה ברצועה. כך קרה שגופים שונים, צבאיים ואזרחיים, נטלו יוזמה והעבירו לעזה סיוע הומניטרי - מהים, מהאוויר ומהיבשה. ניהול המבצע ההומניטרי על כל היבטיו בידי הצבא היה מעניק נקודות זכות לישראל, ומאפשר לה להשלים את יעדי המלחמה.
ליבי עם משפחות החטופים, הטוענות כי אין להכניס סיוע לעזה עד להשבת יקיריהם; אך כמדינת חוק עלינו לציית לחוקים בינלאומיים ולהתנהג בהתאם. לפי הדין הבינלאומי, האחריות לסיוע ההומניטרי מוטלת על ישראל. הממשלה כשלה בניהול מימד זה של המלחמה, והביקורת מהעולם מוצדקת. גרירת הרגליים בנושא ההומניטרי היא אחד הנדבכים העיקריים לכישלון שאילו מובילה אותנו ממשלה רשלנית, חסרת אחריות ונטולת מנהיגות.
הביקורת של ארה"ב, שלפיה "ישראל לא יודעת לנהל" - מוצדקת. עם זאת, הביקורת על אירוע הרג עובדי הסיוע בעזה מקוממת, מתנשאת ומעליבה. היא באה דווקא מצד אומה שמחזיקה בניסיון (המפוקפק) הרחב ביותר בפגיעה בחפים מפשע בעתות מלחמה. דברי הנשיא ביידן, שלפיהם האירוע הוא טרגי, וכי התקרית היא "הגרועה בכל הזמנים" - אינם ראויים. חמורים ואפילו שקריים. ראוי שנזכור (ואולי גם נזכיר לאמריקנים, בלא מורא) כי בשנת 2009, בתקיפה אווירית, חיסל הצבא האמריקני 16 אזרחים במערב אפגניסטן. טיל אחד ש"שוגר בטעות" הרג אזרחים תמימים על לא עוול בכפם. והעולם שתק.
באירוע אחר ממלחמת אפגניסטן, שאירע בתחילת אוקטובר 2015, כוחות צבא ארה"ב תקפו בית חולים של ארגון "רופאים ללא גבולות" בעיר קונדוז. סיכום הפנטגון את אירוע התקיפה קבע כי "התקיפה לא נחשבת לפשע מלחמה [...] היא נגרמה מטעות אנוש, ליקויים בציוד וגורמים נוספים". בתקיפה נהרגו 42 בני אדם, ונפצעו 37. הטעות נבעה מהעובדה ש"הכוחות לא ידעו כי מדובר בבית חולים". בסיכום נרשם גם כי "עייפות וקצב תפעולי גבוה" היו חלק מהסיבות לטעות בזיהוי ולהפצצה הקטלנית. והעולם שתק. אגב, הדוח של צבא ארה"ב על התקיפה פורסם חצי שנה אחרי האירוע. ולא, חלילה, כמו דוח צה"ל באירוע מתנדבי "המטבח המרכזי העולמי", שפורסם כעבור לא יותר מ-48 שעות.
בספטמבר 2021 גנרל בכיר בצבא ארה"ב הודה כי מל"ט קרב אמריקני הרג, בשוגג, עשרה בני אדם בעיר קאבול שבאפגניסטן במהלך אוגוסט. שבעה מתוך עשרת ההרוגים באירוע הטרגי היו ילדים. על פי ההודעה הרשמית שהוציא הפנטגון, ארה"ב התנערה מהודעתה הקודמת, שלפיה כל ההרוגים היו פעילי דאעש. מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב הביע חרטה על ה"טעות איומה". בתחקיר עלה כי נהג הרכב שהותקף עבד בארגון לחלוקת מזון, וכי לצידו נהרגו תשעה קרובי משפחתו. והעולם שתק.
ארה"ב, המתעטפת בגלימה של חסד, צדקנות ומוסר, שולחת בישראל חצי ביקורת גלויים וגם סמויים, עולבת בקברניטי הצבא ובתכנון שלהם את מהלכיה. דווקא ממנה מצופה להבין כי במלחמה עלולות לקרות טעויות. טעות כזו אכן קרתה, היא מתוחקרת, והמעורבים בה יטופלו בהתאם להחלטות הדרג המתאים. כך נוהגת מדינה.
מצופה מארה"ב ומקברניטיה להבין שישראל היא מדינה ריבונית ונאורה, ושהצבא שלה אינו פחות טוב או פחות מוסרי או פחות ערכי מצבא ארה"ב. Enough is enough. ביקורת - כן. הטפת מוסר - לא.
הכותב כיהן כנשיא האיגוד הבינלאומי לכירורגיה דחופה