מדינת ה"יהיה בסדר" היא לא בסדר. היא ממש לא בסדר. אנחנו, הישראלים, מלכי ה"יהיה בסדר". יודעים לעגל פינות, תותחים ב"יאללה, תתקדמו". אלופים בלאלתר, ב"לזרום", "להקליל". מדלגים לנו בקלילות ממשבר אחד לשני. מדשדוש למסמוס. מדחיינות להדחקה.
"יהיה בסדר"! זה מה שהביא אותנו עד הלום. 75 שנה, בקושי. אבל מה לעשות, לא ככה בונים מדינה, ולא ככה בונים עתיד. לנו, לילדים שלנו, לנכדים שלנו. לדורי דורות. בכל תחום ותחום, נמנענו מהכרעות. פערים חברתיים? סדר עדיפויות לקוי? מחסור בתקציבים לחינוך הממלכתי? תקציבי עודפים לישיבות? דת ומדינה? חוק גיוס? דמוקרטיה שברירית? מכונת רעל? גזענות? מנהיגות מושחתת? ניהול הסכסוך? טפטופי רקטות? חפירת מנהרות? חיזוק חמאס? משברים עם ארה"ב? קרע בעם? "יהיה בסדר"!
אם יש משהו ש-7 באוקטובר, השנה שקדמה לו, והימים שאחריו לימדו אותנו - זה שלא יהיה בסדר. חשבנו שאם נעשה את הדבר הזה שאנחנו הכי טובים בו ונעצום עיניים, ניתן לבעלי אינטרס נטולי ערכים וחדלי אישים לנהל אותנו, נתמקד ביומיום שלנו, נבנה לעצמנו את הבועה שלנו ומדי פעם נקפוץ לסופ"ש ברודוס - הכל יהיה בסדר.
אבל הקונספציה הזו התנפצה. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו יותר. אם לא ניכנס לאירוע, יותר לא יהיה פה בסדר, לעולם. אנחנו צריכים לחזור להילחם על המדינה שלנו, כאילו היא עדיין לא קמה. אנחנו צריכים לדמיין שכל אחד מאיתנו הוא הרצל, בן גוריון או יעקב דורי. כאילו אנחנו, במו ידינו, בונים את ישראל עכשיו. כי זה מה שקורה פה בימים אלה: פירוק - והרכבה מחדש.
ישראל החדשה שתיוולד תהיה האנטיתזה של אחותה הגדולה, ישראל הישנה. ישראל החדשה לא תהיה יותר מדינת ה"יהיה בסדר". היא תהיה מדינה מפוכחת, מחושבת ואמיצה. היא תהיה "מדינת ההכרעות", עם שלוש הכרעות מרכזיות לפתחה: הכרעה חיצונית, הכרעה פנימית והכרעה מנהיגותית.
ישראל החדשה תכריע בסוגיית גבולותיה הברורים. לישראל החדשה יהיו שתי ידיים. ביד אחת, היא תחזיק אגרוף ביטחוני חזק. כזה שלא רק מאיים, לא רק "שומר על ההרתעה" או "מכיל", אלא יוזם, מגיב בעוצמה, תוקף ומפרק תשתיות מסוכנות. בישראל החדשה, בין האזרחים לבין האויב לא תהיה רק גדר. יהיה צבא - כי מחבלים על הגדרות הם לא סיכון שאפשר לחיות איתו יותר. טפטופים, התחמשות, חפירה של מנהרות - כל אלה הם מושגי עבר עבור ישראל החדשה. אין חיה כזאת, בעידן של הכרעות. כזו היא ישראל החדשה: חסרת פשרות ביטחוניות.
לצד זאת, ישראל החדשה תיזום בידה השנייה מתווה מדיני אזורי. היא תכתיב את המתווה והיא תתעקש לעבוד אקטיבית, יום-יום, בהתוויית תקווה לשני העמים ולמזרח התיכון כולו. היא לא תחכה לתזמון טוב, היא לא תיתן לגורמי טרור להכתיב לה את סדר היום, היא גם לא תיכנע לפנטזיות של גורמים קיצוניים פנימיים שרוצים לספח אליה מליוני פלסטינים. היא רוצה להישאר יהודית-דמוקרטית, היא לא מעוניינת לשלוט על עם אחר, והיא יודעת, שרק במסגרת גבולות ברורים - זה אפשרי.
ישראל החדשה תכריע, אחת ולתמיד, על חוקה לישראל. היא יודעת, כי אחותה הגדולה הצהירה, אי אז בהכרזת המדינה, שאת המהלך הזה חייבים להשלים, אך זה מעולם לא קרה. החוקה תסדיר את האיזון ואת הפרדת הרשויות, תקבע את מערכת היחסים בין המדינה לאזרחים, בין האזרחים לבינם, בין הדת ובין המדינה, בין הזכויות לחובות. החוקה תגביל כהונת ראשי ממשלה ותמנע שחיתות ציבורית. בישראל החדשה לא יהיו עוד איומים תמידיים על המערכת הדמוקרטית, ולא יהיה ניתן לקדם הפיכות. מעמדו של בית המשפט יהיה מוגן, כך גם זכויותיהם הבסיסיות של כל אזרח. לא יהיה יותר אורך רוח והכלה כלפי אזרחים שלא משרתים את המדינה, בדרך צבאית או אזרחית, ולא יהיה יותר אפשרי להעביר תקציבים סקטוריאליים שפוגעים בשוויון זכויות גמור לכל אזרחי ישראל.
ואולי ההכרעה החשובה ביותר עבור ישראל החדשה היא ההכרעה המנהיגותית. בנושא הזה המדינה החדשה תהיה חסרת מעצורים, וחסרת פשרות. ישראל החדשה תיאלץ לבצע ניקוי אורוות מקיף. לא יהיה מקום בהנהגתה החדשה למקדמי הג'ובים, למהללי "הדיבור הנגוע" והרעל, למושחתים, לקיצוניים, לסקטוריאליים, לחסרי המקצועיות, לחסרי הכישורים, לפופוליסטים, לשקרנים ולחסרי האחריות האישית והלאומית. ישראל החדשה תאמץ מנהיגים שהם "דה בסט אוף דה בסט" - כאלה שהיו יכולים לעשות הכל בחוץ, אבל בחרו להכנס לביצה כדי להציל את המדינה. הסינון שלהם יהיה לא פחות אגרסיבי מאשר למשרות הניהול הבכירות במשק, כי זאת הרמה הנדרשת. אין יותר "שכונה", נגמר הסיפור. הם יהיו ערכיים, אמינים, ישרים, מקצועיים, כשרוניים, יצירתיים, אסטרטגיים, בעלי חזון, ביצועיסטים, מאחדים. הם יהיו לפחות 50% נשים. והם יהיו מאוד מאוד אמיצים. כי בעידן של הכרעות, כשבונים מדינה מחדש, ומשקמים את האמון הבסיסי בין המדינה הטרייה לאזרחיה, זה המינימום הנדרש כדי להצליח.
לא יהיה לה קל, לישראל החדשה. ההכרעות שהיא תצטרך לקבל יהיו קשות, ויהיה לכולן מחיר כואב. אבל היא למודת כאב, ישראל, והיא זוכרת לאן חוסר ההחלטיות הוביל את אחותה הגדולה.
75 שנה של "יהיה בסדר" נגמרים עכשיו. בעידן ההכרעות, ישראל החדשה חייבת לוודא שיהיה פה הרבה יותר מבסדר. להכריע, כדי שיהיה פה טוב. טוב מאוד אפילו. תחי מדינת ישראל. החדשה.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית בכירה לממשלות ולמנהיגים ויזמית חברתית. עבדה בחברת ייעוץ לממשלות של טוני בלייר, ושימשה בעברה יועצת במשרד ראש הממשלה ובמל"ל