לנתץ, להרוס, למגר, להכות, לשטח, למוטט - זה רק קומץ ממילות הרהב שבהם משתמשים מקבלי ההחלטות בנוגע לדרך להחזיר את החטופים ולמוטט את חמאס. כמה מפתיע לגלות שכל המילים הללו נאמרו כבר במבצעים עמוד ענן, צוק איתן וחומת מגן, וגם כל סבב שהוא בשנים החולפות. הלמ"ד של שם הפועל כבר לא כל כך מאיימת, ויותר מזכירה את הל' של לימודי הנהיגה.
מי שמנהלים היום את הלחימה בעזה ואת מבצע השבת החטופים, חושבים בדיוק באותה תבנית שהביאה אותנו ל-7 באוקטובר. מצער ככל שיהיה לומר זאת - הציפייה שלנו לראות תוצאות אחרות, בעיקר בכל הנוגע להשבת החטופים, כנראה נידונה להפוך לאכזבה. אבל יש דרך נוספת שעשויה להביא לשינוי, ומשום מה לא מונחת על השולחן: שילוב נשים בפורום מקבלי החלטות - נשים שמבינות בעסקים, נשים שמבינות בחקר ביצועים ונשים שמבינות בדיפלומטיה.
כבר נאמר הכל על חוכמת הניתוח של התצפיתניות. נשים צעירות, בנות 19-18, שהשכילו להבין את מה שלא הבינו שהמפקדים שלהם, בוגרי קורס פיקוד ומטה שמאחוריהם עשרות שנות קריירה צבאית. אינספור מילים נשפכו על הנגדת שכתבה את הדו"ח שחזה את המתקפה. היא ניסתה בכל דרך להביא את ממצאיה לידיעת המפקדים שלה, אך הם הסתפקו בקריאת הכותרת לפני שנפנפו אותה כאילו היתה זבוב טורדני. . הנשים ניתחו את המציאות; הגברים העדיפו לנתח את המציאות המדומה. זה, בקליפת אגוז, הסיפור. וכך, מ"אני ואני ואני", הגענו לאותה שבת מקוללת.
אלינור רוזוולט - פוליטיקאית, דיפלומטית וגם רעייתו של נשיא ארה"ב - רצתה שנשים ישתלבו בתפקידים בכירים לצד מקבלי ההחלטות. באותה העת, לא היו כמעט עיתונאיות במערכות העיתונים בארה"ב, והמעטות שנמצאו היו אחראיות על מדורי המתכונים. במקום להיאבק בעורכי העיתונים, רוזוולט - שנחשבה פופולרית כמעט כמו בעלה - פשוט אסרה על גברים להשתתף במסיבות העיתונאים שלה. התוצאה: לעורכי העיתונים לא היתה ברירה אלא לשלב נשים בסיקור תחומי הפוליטיקה והדיפלומטיה. זו תמצית החשיבה מחוץ לקופסה.
חשיבה כזו צריך לשלב גם בתוכניות להחזרת החטופים המוחזקים בעזה. אולי, רק אולי, אפשר להחזיר את החטופים בדרך שהיא לא רק תמרון צבאי? נדמה כי לא אטעה אם אעריך ששילוב נשים מובילות היה יכול להביא לשולחן השרטוטים מתווים נוספים.
נציבת שב"ס קטי פרי, למשל, מכירה היטב את מערכת היחסים בין אסירי חמאס לבין מנהיגם. מן הסתם היא יודעת בדיוק על אילו נקודות צריך ללחוץ על היושבים בכלא הישראלי, כדי שהעקצוץ יורגש במנהרה בעזה. גם עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, שעוסקת שנים במלחמה הכלכלית לחשיפת הכספים המשמשים לטרור, היתה יכולה בנקל לסייע בישום מהלכים מיידיים שהיו מפעילים לחץ רב על הטרוריסטים במחילות - ולא פחות מכך, על כל מי שהיה שותף במימונם ואינו מעוניין שחלקו בכך יתגלה.
כמובן, אפשר להוסיף רבות וטובות, שסביר להניח כי היו מסייעות בהשגת המטרה המיוחלת לצד האופציות הצבאיות, וגם היו מציגות גישה פרקטית יותר בהשוואה לזו של הפוליטיקאים והגנרלים.
המלחמה הנוכחית, כך נראה, מטלטלת את הסדר שהיה קיים במחוזותינו בעניין שילוב נשים בצבא. את הצורך להוכיח יכולת וכשירות קרבית, עברו הלוחמות בהצלחה יתרה. בקרב הפוליטיקאים, מנגד, תמונת הראי פשוט לא קיימת. מעשר מנכ"ליות בממשלה הקודמת, לאחת בממשלה הנוכחית (במשרד לקידום מעמד האישה). וכאילו זה לא הספיק, בקבינט המלחמה לא חברה ולו אישה אחת. חשיבה מחוץ לקופסה? לא במשמרת שלנו.
הכותבת היא יו"ר חברת ממן ומנכ"לית לשעבר של המשרד לאיכות הסביבה