"כל הזמן אנחנו שומעים רעשים של ירי תותחים של צה"ל לעבר לבנון, אבל היום זה היה משהו אחר, קרוב יותר ובכיוון ההפוך - קודם שמעתי את השריקה ורק אחר כך את הפיצוץ. זה עבר לי מעל הראש", כך תיארה רחל ויזל מקיבוץ סאסא את חוויית הבוקר שלה. טיל נ"ט מסוג "קורנט" שירה חיזבאללה פגע באולם המופעים של הקיבוץ, חדר דרך חלון המבנה וגרם לנזק בתוכו.
והסיפור של הקיבוץ, כך נדמה, הוא גם סיפורה של קריית שמונה שפונתה מתושביה, של מושב מרגליות שסופג מטחים אינסופיים, ושל כל צפון המדינה בזעיר אנפין: סיפור של עקירה מהבית, של הפקרה מצד המדינה, ושל תחושת התושבים שהפכו לברווזים במטווח.
לכל העדכונים על המלחמה
מאז תחילת המלחמה נפלו פגזים וטילים במטעי קיבוץ סאסא, המרוחק כשני קילומטרים מהגבול עם לבנון, הבוקר הייתה זו הפעם הראשונה שטיל נורה לתוך הקיבוץ. האירוע גרם לוויזל לשקול שוב את החלטתה לשוב לביתה. כמו כל התושבים - חברים וילדים - היא יצאה מסאסא ימים ספורים אחרי אירועי שבעה באוקטובר בדרום. פינוי היישוב נעשה עוד לפני שמוסדות המדינה החליטו על כך, אבל כעבור זמן מה היא חזרה לביתה שבסאסא.
מעטים מהמפונים ביישובי הצפון שבו לבתיהם, "סרבני פינוי" קוראים להם, לרוב מדובר בכאלה שנמנים על האוכלוסייה המבוגרת. "יש קושי להיות פליט במדינתך. לא נוח להיות מחוץ לבית שלך", אמרה ויזל. "אחד הדברים הכי קשים עבורי היה לחיות במרחב שונה ולא מוכר לי וזה גרם לי להיצמד כל היום לטלוויזיה. אני ובן הזוג שלי עשינו שיקול והחלטנו לחזור הביתה. התחושה בבית שלך, במרחב המוכר לך, היא שונה ונוחה יותר. הדירה שלנו צופה ללבנון וחשופה לגמרי, אבל יש לנו ממ"ד ויש הרגשה שיש לנו מוגנות מסוימת. אולי אחרי הירי היום נחליט לצאת שוב".
יוני צורן נשאר גם הוא בסאסא, בעוד שמשפחתו יצאה מהקיבוץ. הוא אחראי על צי הרכב, ולדבריו "כל עוד אני יכול להביא תועלת, אני נשאר פה. בסך הכול המצב די בסדר וצריך להימנע מתנועה באזורים חשופים. אם תהיה הסלמה במצב, אאלץ לעזוב". אריק קמינר, מפקד כיתת הכוננות של סאסא, נשאר גם הוא בבית, בעוד משפחתו יצאה. דווקא כשיצא לבקר את משפחתו נורה הטיל על סאסא.
בקיבוץ מתנחמים שהנזק שנגרם למבנה, אמנם משמעותי בחיי היישוב, אבל אחרי הכול מדובר בקירות אבן וכיסאות. לו הטיל היה פוגע ליד אולם המופעים, ייתכן שהייתה נפגעת פינת החי של הקיבוץ. פינת החי היא אתר משמעותי בקיבוץ. הקים אותה יצחק קמינר, אביו של אריק. הוא היה אמן ועובד במדגה, לצד היותו קצין צנחנים אמיץ, מעוטר בעיטור העוז. בתקופת המרדפים בבקעת הירדן, ב-1968, נתקל מארב של צה"ל בחוליה של שבעה מחבלים מצפון ליריחו. חייל אחד נהרג ושלושה נפצעו. קמינר מיהר למקום התקרית על קומנדקר צבאי. בעוד הנהג דוהר קדימה, עמד יצחק על מדרגת הרכב, ירה על המחבלים והרג שלושה מהם, תוך שהם יורים עליו בחזרה ופוגעים ברגלו.
"הוא עלה מול האש וזה מה שאנחנו קוראים: רגע של אמת, ואנחנו רואים איך סיסמאות נהפכות לאמת, והאמת הזאת מוליכה אנשים קדימה", כתב חברו. אל"מ אלישע שלם. בזמן הממושך עד פינוי לבית החולים איבד דם רב והיה במצב קשה מאוד. למרות פציעתו התעקש לשוב ולשרת גם במלחמת יום הכיפורים. ב-1976 נפטר כתוצאה מסיבוך של הפציעה. בין קמינר לרפאל איתן ("רפול"), לימים הרמטכ"ל, נקשרה ידידות וקמינר היה מגיע לבקר את רפול בתל עדשים. "הוא היה מעריץ גדול של רפול כאיש צבא", אמר הבן אריק.
כתבות נוספות בוואלה! על המלחמה בעזה
קמינר הסגן ש"עלה מול האש" ורפול שמזוהה עם התקופה ההירואית של הצנחנים, מסמלים היום עבור רבים את החוסר ביוזמה ובהתקפיות. תושבים וראשי רשויות מותחים ביקורת על כך שהיישובים התרוקנו מתושבים ונתונים להתקפות חיזבאללה וטוענים כי ישראל מגיבה ולא יוזמת. אריק קמינר לא מחמיר בביקורת, אבל אומר ש"יש תחושה שאנחנו לא מכתיבים את סדר היום בצפון והורדנו הילוך". לדעת יוני צורן "המערכה בצפון מתנהלת בצורה הגיונית והתלהמות לא תעזור. המדינה עשתה מה שהיא אמורה לעשות ופועלת נכון. לא הייתי מצפה למשהו אחר".
גם ויזל אומרת שהיא מרגישה ש"צה"ל מגן עלינו ואין לי טענות. אני לא מתלוננת ולא מבקרת, אבל אני יודעת שיש אנשים שמרגישים שאנחנו במגננה ומצפים שנעבור להתקפה, ואני יכולה להבין את מי שדורש פעולה. אחרי הכול זה עניין של תחושה אישית וצריך להבין שהטראומה של 7 באוקטובר פוגשת כל אחד באופן שונה".
אלי ספרן הגיע לסאסא כנח"לאי לפני 60 שנה ונשאר במקום. "מעולם לא היה פינוי של כל התושבים, זו הפעם הראשונה. גם אני יצאתי ומגיע מדי פעם לבקר בבית". ביתו נמצא בחזית הצפונית של סאסא והוא מודה שזה מפחיד עכשיו. הוא מספר על ההצגות שעלו במהלך עשרות שנים באולם המופעים שנפגע הבוקר ומחכה כבר לחזור ולהדריך במוזיאון הכפרי שהקימו הוא וחבריו ושבו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו לאורך השנים בסאסא. אריק קמינר יחזור לסאסא מחר, לשורות כיתת הכוננות. אבל הוא בעיקר רוצה לחזור כבר למטעי הקיווי שבאחריותו. סאסא הם מגדלי הקיווי הגדולים בישראל והוא מוטרד מגיזום העצים שצריך להתחיל בשבוע הבא ומ-16 שיחי קיווי שנפגעו בהפגזות.