לעסקה לשחרור עשרות חטופים מידי חמאס בשלבים, תוך סחיטת רגשות המשפחות בפרט והציבור הישראלי בכלל, ובאופן שמשהה את התמרון הקרקעי ליותר מ-24 שעות - השלכות ביטחוניות רבות. זו, מעבר לסיכון בו היא מעמידה את עשרות אלפי חיילי צה"ל בשטחי הרצועה, היא גם פוגעת בתנופת ועוצמת התמרון הקרקעי, מעניקה "כיפת פלדה" לארכי-הטרוריסט יחיא סינואר וכן פוגעת ביכולת של צה"ל להשגת מטרות המלחמה. כל זאת, כשברקע, השעון המדיני מתקצר.
תהליך העסקה המוצע על ידי חמאס בתיווך קטאר מורכב מאוד, וכורך בתוכו הרבה סימני שאלה כפי שכתב פון קרל קלאוזוביץ, על המלחמה כ"ממלכת אי וודאות". אך בבידוד המשתנים הרבים, בהם כאלו מהתחום המדיני, הערכי, המוסרי, החברתי, והרפואי, ובהסתכלות צבאית מעמיקה שייעודה השגת מטרות המלחמה כפי שהציבה ממשלת ישראל לצה"ל - יש בעסקה זו מדרון חלקלק מאוד ומסוכן.
אל תפספס
ראשית, אדגיש כי על מנת לקצר את משך הלחימה ולהשמיד את יכולות הצבאיות והאזרחיות של חמאס, אין כל צורך לכבוש כל סנטימטר ברצועת עזה ולרדוף אחרי אחרון המחבלים החמושים לבושי בגדי האזרח. במקום זאת, יש להלום במרכז הכובד שלו בצפון, מרכז ודרום רצועת עזה.
צה"ל שתמרן לעומק השטח הפלסטיני, הציג עד כה יכולות מרשימות בקנה היסטורי ובינלאומי בהקשרים צבאיים, שילם מחירים נמוכים ביחס לתיאוריות והערכות (מרגע שהחל התמרון הקרקעי), ריסק את מרבית מרכזי הכובד בצפון הרצועה והעיר עזה, הרג אלפי מחבלים, בהם בכירים, והגיע בפרק זמן קצר ללב הפועם של הטרור הפלסטיני בבית החולים שיפא מבלי לירות כדור אחד, מבלי שיפצע או יהרג לוחם צה"ל אחד - ואף מבלי שיפצע חולה פלסטיני.
אולם, אז החל השינוי. תפנית בתנופה הצבאית. צה"ל הפנה את החץ הכחול, את כיוון התמרון הקרקעי מזרחה. בתחילה, נאמר על ידי המפקדים הבכירים כי המהלך נעשה במטרה להעצים את ההישג הצבאי ולהשמיד כמה שיותר מחבלים ותשתיות טרור. אולם, בפועל, מתוך הערכת כלל המשתנים, הייתה זו השהייה של התמרון הקרקעי - שכן מאחורי הקלעים הייתה זו תחילתו של המו"מ לשחרור החטופים, בתיווך קטאר והדחיפה של ארה"ב. יש מי שיאמר, תחת מכבש לחצים בינלאומי.
אז, מדוע מדובר בתפנית? זאת, היות ולאחר ריסוק מרבית מרכזי הכובד בעיר עזה, נכון היה לדלג על מחנות המרכז ולתמרן לעומק דרום הרצועה, קרי חאן יונס ובדגש על מחנה הפליטים והעיר רפיח. שם, כך לפי הערכות, מסתתרים בכירי חמאס, בהם יחיא סינואר, מוחמד דף ומרואן עיסא, וכן קיים ציר פילדלפי, תחתיו הבריחו אמצעי לחימה רבים ותחמושת.
תמרון יבשתי למרכזי הכובד בדרום היה מאלץ את סינואר להאיץ את המשא ומתן על שחרור החטופים ומציב אותו עם הגב לקיר. בפועל מה שקרה הפוך. הוא הצליח להשיג השהייה של התמרון הקרקעי לדרום עוד בטרם הסתיים המו"מ על החטופים, ולמעשה במסגרת ההכרעה על העסקה, הצליח סינואר לשזור את בלימת התנופה של צה"ל.
כל בר דעת מבין שעמידה של צה"ל במקום מאפשרת לאויב לבנות תמונה מודיעינית, לשפר את מיקומו, ולהיערך לבאות בצורה טובה יותר. זאת, עוד לפני שנדגיש את העובדה האיתנה לירידה ברוח הקרב. כשהתנופה פוחתת, חלקים ממנו עשויים לעבור למצב של שאננות, ואולי החלק הקריטי ביותר הינה היכולת של ארגון טרור מבחיל כמו חמאס לזנב בו תוך כדי. זאת, לצורך העניין, כמו במבצע צוק איתן, אז בעת הפסקת האש נהרגו בניה שראל וליאל גדעוני, והדר גולדין שנחטף.
אין לי כל ספק שהפסקת האש הזו, שקוראים לה כעת הפוגה, מעמידה בסיכון את החיילים בשטח, ואת שאר החטופים שלא ישוחררו, ומדוע? מי מתחייב שבזמן שיחלוף לא ינסה חמאס להבריח אותם לסיני? או לבצע פעולות מזעזעות אחרות? הייתי מעדיף שסינואר יקבל את החלטות כשהוא שומע מעל לראשו את רעשי הזחל של טנק המרכבה סימן 4 עם מעיל רוח, ולא כששקט מופתי במרחב המסתור שלו ואפילו לא מזל"ט מרחף מעל לראשו. אין לי ספק שעסקה חלקית משפרת את מצבו של סינואר ומעמידה בסיכון את חיילי צה"ל.
נקודות האור הבודדות היחידות שאני מוצא בשלב הראשון של העסקה היא העובדה שישחררו לחופשי ישראלים שיראו את קרני השמש לראשונה מזה למעלה מ-40 יום, על משקל כל מי שהציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, ובמידה והתמרון הקרקעי דרומה ייצא אל הפועל כמתוכנן - יגרעו מהדרג הצבאי הבכיר שאלות מוסריות וערכיות בלחימה.