האזעקות בבוקר שבת הקודם תפסו את רב-סרן מתן אלגרבלי, בן 32 ממודיעין, בעיצומו של קורס פיקוד ומטה. שלב אחרון בדרך להפוך למג"ד בחטיבת גבעתי. החושים החדים שגילה כשקפץ לקרבות ביישובי העוטף הצילו רבים מחבריו - והבהירו שהוא נמצא במסלול הנכון.
לכל העדכונים על המלחמה
"קמתי בבוקר המוקדם מהתרעות. מיד שלחתי הודעה למח"ט גבעתי ושאלתי מה לעשות. הוא ענה שאחבור כמה שיותר מהר אליו", סיפר אלגרבלי. עם הגעתו למפקדת החטיבה החל להכין את הנמ"ר של המח"ט, אך כשהבינו שהירי בעוטף רק מתחזק, פקד על חייל אחר להמשיך אותו ולנסוע לשם כמה שיותר מהר בעצמו, בזמן שהוא עולה על האמר פתוח יחד עם הסמח"ט ויוצא לכיוון שדרות.
"שם אנחנו מבינים שהאירוע בשליטה של צנחנים ושצריכים אותנו במסיבה ברעים. נסענו כמה שיותר מהר ושם נחשפנו לזוועות. הספקנו לחסל שלושה מחבלים, ומצאנו ניצולה מתבוססת בדם של עצמה בתוך אוהל והצלנו אותה", הוא משחזר. אלגרבלי מפרט את סדר האירועים בקור רוח, בריחוק פיקודי. "התחלנו לנוע רגלית בתוך הסבך והנחלים כדי למצוא ניצולים. הצלחנו להוציא כמה עשרות. קראנו להם 'גבעתי, גבעתי', כי לקריאת 'צה"ל' הם כבר לא האמינו. ולמרות זאת, חלק מהם ברחו מאיתנו. כל פעם מוציאים עוד אנשים, שולחים אותם אחורה לקבל טיפול וממשיכים לחפש".
לאחר כשעתיים, הם סיימו את חלקם בזירת הטבח במסיבה ועוברים לכפר עזה. בדרכם הם הספיקו לזהות נקודה חשודה בכביש, ובה שני רכבים תקועים. אלגרבלי ויתר הכוח יצאו מהרכב, ביצעו איגוף ברגל וירו בשלושה מחבלים נוספים שהיו במארב על הציר. בכניסה לכפר עזה הם ראו גופות מחבלים שרועות על הכביש והתחילו להבין את האתגר שבפניו הם עומדים.
"פנינו שם לתעלה ארוכה, שכל מי שהוציא ממנה ראש חטף ולא שרד. בחיפויים ודילוגים עברנו מבית לבית ומנהלים לחימה", הוא נזכר. "היינו בגינה של בית וזיהינו באחת הפינות בתוכו, בסוף המסדרון, קצה של רגליים עם סנדלים ושמענו מכיוונן צעקות שבר". שם, ברגע אחד של אינסטינקט יוצא דופן ותושייה, אלגרבלי מנע הרוגים רבים נוספים. "לימינו היה משהו שנראה לי כמו קלצ'ניקוב. אחד המ"פים התפתה לחשוב שזה חייל שלנו שנפצע. הוא מתחיל ללכת אליו, אבל אני תופס לו חזק את הווסט ולוקח אותו אחורה, ואומר לו 'לאן אתה הולך'. הוא עונה: 'הוא משלנו, יש לו סנדלים'. ואני אומר אני חושד שמה שלידו זה קלצ'ניקוב והוא לא משלנו".
אלגרבלי הורה למ"פ לזרוק רימון הלם בזמן שהוא יוצא לאיגוף. "תוך כדי שהוא זורק את הרימון ומתקדם הבחור מרים את הקנה ויורה מעבר לרגל שלו ובמזל לא פוגע. במקביל, אנחנו מספיקים להגיע מהצד השני, פותחים את דלת השירות של המטבח, ורואים שבעה מחבלים מיחידת העילית של חמאס שחיכו לצאת אלינו ולהרוג את כל מי שבגינה. חיסלנו אותם בכמה שניות לפני שהם מספיקים להגיב". המארב המתוחכם שהציבו המחבלים יועד לפגוע בכשלושים חיילים שהיו יחד איתו במקום.
כתבות נוספות בוואלה! על המלחמה בעזה
"לקחנו את הקשרים הטקטיים שהיו עליהם, העברנו לדוברי ערבית שהיו לנו בכוח והם התחילו לתרגם לנו", המשיך אלגרבלי וסיפר, "הבנו מהתרגום שמתארגן כוח שלהם בחלק המערבי של כפר עזה. בשלב הזה פגשנו את תת-אלוף ישראל שומר עם ציוד עליו. שאלנו אותו מה הוא עושה ועונה שהמשפחה שלו תקועה בממ"ד. החברנו אותו למח"ט גבעתי לירון בטיטו שאומר לו 'בוא נלך למשפחה שלך ונחלץ אותה'", הוא ממשיך.
באותו זמן אלגרבלי המשיך לכיוון להתארגנות נוספת של מחבלים שהתכוונו לפגוע במשפחות שנותרו ולסגת לעזה - ונפגע. "בתנועה לאחת הגינות הראשונות, הגיע רכב שביצע ירי, ואני קיבלתי כדור לבטן. מיד נצמדתי לרצפה וראיתי חור כניסה. ניסיתי לשפר עמדה לכיוון מחסה. פתאום הר5גשתי כוח חזק מושך אותי להאמר". בדיעבד, הוא מבין, קצין אחר חילץ אותו אל רכב מילוט תחת אש כבדה. בנקודת הטיפול הרופא זיהה בבטנו חור כניסה ויציאה של כדור ואמר לו "רק תישאר איתי". משם פונה במסוק לבית החולים שיבא בתל השומר.
"החיפזון הוא לא דבר בריא", הסביר הקצין את ההחלטה שקיבל באותו בית. "צריך להסתכל על כל דבר בהקשר לסביבה שלו. האינטואיציה שלי הרגישה שהזעקות לא אמינות. זה מגיע משנים של ניסיון ושיתוף פעולה עם לוחמים מעולים", הוא הצטנע. "אני זוכר את עצמי מסתכל לא פעם על אחד השותפים שלנו לכוח, סרן זילברמן, ואומר מה למען השם אנחנו רואים פה. נראה שהוציאו את המראות האלה מסרט של השואה. אבל בסוף אתה מבין שעת למלחמה ועת לעכל את הדברים, וזה הזמן לדאוג שלא יהיה עוד". למרות חוויית הסף-מוות, עבורו, החזרה לצה"ל היא רק עניין של זמן. "אני לא מתלבט לרגע", הוא מסכם.