המורים נאבקים על זכותם להביע עמדה, אבל הציבור מעדיף לא לערבב חינוך ופוליטיקה

דרך כנסים, מעגלי שיח, קווי טלפון לייעוץ ותפוצה אינטנסיבית של מערכי שיעור ועלוני זכויות, אלפי אנשי חינוך יצרו בחודשים האחרונים רשת מאורגנת למאבק על ערכים ליברליים. קבוצות הוואטסאפ המאגדות אותם התהוו על גלי המחאה נגד הממשלה והתחזקו לקראת פתיחת שנת הלימודים, עם הצורך לתווך את הסערה הציבורית לתלמידים שחוזרים מהחופש. כעת, הם דורשים את זכותם להביע עמדות ברורות בכיתה, גם אם לא כולם אוהבים זאת. "אם עצבנתי את התלמידים שלי, זה נפלא", אומרת אביטל מסטרמן, מורה בתיכון בתל אביב וממובילות "מאבק החינוך". "בואו נדבר על זה".

לחלק גדול מהציבור, מסתבר, הערבוב בין פוליטיקה וחינוך לא עובר חלק. בסקר חדש שיזמה עמותת "יסוד" הפועלת בתחום החינוך לקידום והסברה של זכויות יסוד ודמוקרטיה, ונערך באמצעות מכון "מדגם", כ-80% מהמשתתפים טענו כי לא נכון שמורה יביע את עמדתו בכיתה או ישתף תלמידים בדעותיו הפוליטיות. בפילוח לפי העמדות הפוליטיות של המשיבים עצמם, 87% ממי שמעיד על עצמו כאיש ימין נמצא בצד המתנגד ו-67% מאנשי מרכז-שמאל. שיעור דומה נראה בקרב דתיים ומסורתיים מול חילונים.

במקביל, קיים רוב של 75% התומך בהעברת תוכניות לימוד בנושא דמוקרטיה. 54% ממשתתפי הסקר סבורים שחשוב שמורים ידברו על הרפורמה במערכת המשפט - 43% בימין ו-73% במרכז-שמאל. בתרגום המספרים למילים, המסר למורים הוא 'הביאו את נושאי המחלוקת לכיתה, אך אל תתפסו בה צד'. אולם המציאות מורכבת יותר, והשאלה המידית שעולה היא מה נכלל בהגדרה של עמדה פוליטית.

"אנחנו אחרי שנים של השתקת מורים בחינוך הממלכתי", קובעת מסטרמן. "בממלכתי-דתי לא יחשבו פעמיים אם לדבר. מביאים אוטובוסים להפגנות. אצלנו אחרי רצח רבין נהיה צורך להיות ממלכתי, להצניע עמדות, להיות מעודן. אני לא מעודנת. אני לא יכולה ללמד תנ"ך ולספר את דוד ובת שבע בלי שידעו בדיוק מה אני חושבת על מה שדוד עשה שם. הדרת נשים בעד ונגד? אונס בעד ונגד? דמוקרטיה בעד ונגד? לא על כל דבר צריך להציג שתי עמדות. כשאני מלמדת בהיסטוריה לבגרות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמובן שאביא מורכבויות ומאמרים שונים, אבל לא אגיד שלא היה כיבוש. יכולים להתדיין אם היה מוצדק או לא. את הניטרליות השארנו בשנות ה-90, עכשיו אנחנו מבינים שאף אחד לא ניטרלי".

חוזר מנכ"ל שפרסם משרד החינוך ב-2014 בנושא "השיח החינוכי על נושאים שנויים במחלוקת" תומך בגישתה. "במסגרת הבעת עמדות פוליטיות בכיתה יוכל מורה להביע עמדה ואף לבקר באופן מאוזן את הכנסת, החלטות וחוקים שהתקבלו ואת מדיניות הממשלה, בתנאי שיקפיד כי דברי הביקורת לא ייאמרו באופן מעליב או פוגע", נכתב שם. עם זאת, המורים נדרשים להביע את עמדתם באופן שלא יתפרש כמחייב. החוזר מדגיש כי על המורים להציג את הדעות השונות בנוגע לסוגיות ואת הנימוקים להן, במטרה לעורר שיח ביקורתי.

בניגוד להנחיות אלה, בחודש שעבר הורה שר החינוך יואב קיש למורים לא להביע עמדות אישיות במהלך העברת השיח על השפעות מהלכי הממשלה. ההנחיה עוררה תרעומת שאילצה אותו לרכך את דבריו. במכתב הרשמי שנשלח למנהלי המחוזות על תוכנית הלימודים החדשה לגבי המחלוקות בחברה סביב קידום המהפכה המשפטית, כתב כי "אנשי החינוך הם אנשים פרטיים ויש להם דעות משלהם, אולם יש להם גם מעמד ממלכתי המחייב אותם לכבד את כל הדעות ולא לכפות את דעתם שלהם בלבד. תפקידם-תפקידנו למצוא דרך ליצור שיח מכיל, מכבד, שיאפשר לכל צד וכל קול להישמע ולהתקבל בכבוד". בתחילת המחאות, קיש נקט בקו נוקשה אף יותר וניסה למנוע כל עיסוק במהפכה המשפטית במערכת החינוך, עד שהבין כי זו לא אפשרות ממשית.

שחר רגב, המגדיר עצמו "מחנך לאזרחות", מנסה לעמוד על האיזון העדין שאליו התייחס קיש. הוא מציין כי המשמעות של עמדה פוליטית אינה מפלגתיות. "הבעת עמדה יכולה להתפרש בכל מיני דרכים. להגיד בעד שוויון זאת הבעת עמדה? כן. להגיד שאני בעד מפלגת העבודה? כן. אבל אחת מותרת ואחת אסורה", מסביר רגב, מורה בתיכון במכמורת זה עשר שנים. "אין בעיה להגיד שמה שהשר לביטחון לאומי אמר הוא גזעני. אסור להגיד בואו נלך להצביע למפלגה מסוימת. מורים לא יודעים לעשות את ההפרדות האלה ומחליטים לא להגיד כלום".

לטענתו, הרעיון הבסיסי של קו מנחה בכיתה מקובל על כל המגזרים - כל הורה היה רוצה שילדיו יתחנכו לאור הערכים המובילים אותו. רגב מדגיש כי חלקם חייבים להיות משותפים. "כשחברת כנסת תגיד שרוצח משפחת דוואבשה הוא צדיק וצריך לשחרר אותו אבהיר לתלמידים שזו הסתה לאלימות. ואם מישהו יצדיק אותה אגנה בכל תוקף. אם שר קורא למפגינים טרוריסטיים צריך לשים קו אדום בכיתה. כשראש הממשלה קורא לנו משת"פים של איראן ואש"ף צריך לגנות את זה בכיתה. מי שחושב אחרת לא ראוי להיות איש חינוך", הוא מבהיר. "אין פה משוואה מאוזנת, אי אפשר להגיד אני בעד עמדות שהופכות את המדינה לפחות דמוקרטית".

רגב, גם הוא ממובילי מאבק החינוך, מספר כי בהתארגנות מפיצים את המסר - "העמקת החינוך הדמוקרטי" - באמצעות מערך מתנדבים שלם. זה כולל תמיכה חוקית, רגשית ורעיונית. "אנחנו עושים הרבה פאנלים שמראים לאנשי החינוך את הזכויות שלהם, מעניקים להם קו חם של סיוע משפטי שעורכי דין מלווים, יש לנו צוות של פסיכולוגים שעושה מעגלי שיח עם אנשי חינוך, גם באופן פרטני. אנחנו מעודדים אותם לצאת לדבר ברחובות ומהווים דוגמה אישית בעצמנו", הוא מפרט.

בתל אביב וסביבתה וביישובים נוספים המהווים מוקדי מחאה גדולים המהלך זוכה לתמיכה נרחבת. ההורים, רבים מהם בעצמם אנשי מחאה, דורשים את השיעורים בנושא אף מעבר למידה אותה המורים מציעים. עבור אנשי מאבק החינוך, האתגר האמיתי נמצא בבתי ספר הממוקמים במעוזי תמיכה בממשלה. שם, הם מספרים, הניסיונות להעלות את השיח נתקלים לעתים בהתנגדות מצד הורים ומנהלים. "אמרו למורים לא לבוא עם חולצות שמדברות על מאבק, ויש מורים שאף נלקחו לשיחה בחדר המנהל להזהיר שהאמירות שלהם לא מתאימות", אומרת מסטרמן. "יש מורים שמרגישים לא בטוחים יותר במרחב הבית ספרי".

מנגד, יו"ר הוועד המנהל של עמותת יסוד, עו"ד עדי שי, טוענת כי המורים יכולים וצריכים ללמד דמוקרטיה ללא פוליטיקה. "הסקר מראה את הפערים בין תפיסות העולם השונות וההגדרות השונות של הדמוקרטיה", אמרה. "על התפיסות הללו עלינו לדון בכיתה, דיון מנותק מהשקפה פוליטית, כי דמוקרטיה אינה עניין שבמחלוקת, ורק מתוך כך לבחור את שהולם את השקפת עולמנו. הסקר מראה כי השבר עמוק והצורך בחינוך לדמוקרטיה גובר. שני הכללים הראשונים בתיקון הם לדבר על דמוקרטיה במובנה הרחב ולהתייחס לרפורמה בקונטקסט של ערכי הדמוקרטיה, והשני להוציא את הפוליטיקה מהדמוקרטיה, לדבר על התוכן ולא על האנשים".