ב-13 ליוני הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לדיון של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הישיבה בת שלוש השעות הייתה אתנחתא של שפיות וענייניות בעיצומו של אחד המשברים הפנימיים החמורים ביותר בתולדותיה של ישראל.
חברי כנסת שהשתתפו בישיבה סיפרו על נתניהו אחר. מרשים, מעמיק, מחושב ואפילו מתון. שום דבר שדמה למי שרק כמה חודשים קודם לכן, ברגע של אובדן עשתונות, פיטר את שר הביטחון שלו כיוון שהתריע שתוכנית הממשלה להחלשת מערכת המשפט מהווה סכנה לביטחון הלאומי.
נתניהו הפתיע חלק מחברי הכנסת, במיוחד את אלה ממפלגות הימין הקיצוני בקואליציה, כאשר הסביר באריכות מדוע ישראל צריכה לפעול לחיזוק הרשות הפלסטינית. "אנחנו צריכים אותם. אנחנו לא יכולים שהרשות תתמוטט", אמר נתניהו. כמה שבועות לאחר מכן התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני ואישר את אחת ההחלטות המדיניות המשמעותיות ביותר מאז הקמת ממשלת הימין. "בהיעדר שינוי בהערכה הלאומית, ישראל תפעל למנוע את קריסת הרשות הפלסטינית", נכתב בהודעה שפרסמה לשכת ראש הממשלה בסיום ישיבת הקבינט.
נתניהו ועוד שבעה שרים הצביעו בעד. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הצביע נגד ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' נמנע. אבל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. נתניהו לא הצליח לאשר באותה ישיבה כמה צעדים כלכליים צנועים למדי שנועדו לנסות ולחזק את הרשות הפלסטינית. שר האוצר התנגד ורוב הצעדים הללו לא בוצעו עד היום.
עם הקמת הממשלה מונה סמוטריץ', על פי דרישתו, גם לשר במשרד הביטחון שאחראי על ההתנחלויות בגדה המערבית. זה התפקיד שעניין אותו באמת. מי שעמד בראש אחד מהארגונים המרכזיים של לובי המתנחלים קיבל לידיו סמכויות נרחבות בנוגע להתנחלויות ולניהול חיי הפלסטינים בשטחים הכבושים.
בחלומותיו הוורודים ביותר, סמוטריץ' לא תיאר לעצמו שיצליח לסחוט מנתניהו כל כך הרבה סמכויות שיאפשרו לו להרחיב דרמטית את מפעל ההתנחלויות ולהטיל מגבלות נוספות על חיי הפלסטינים בגדה המערבית. הוא הפך להיות האחראי הכמעט בלעדי על קידום בנייה בהתנחלויות מצד אחד ועל הריסת בתי פלסטינים מצד שני. לא בכדי הוא מנסה לקדם תוכנית להכפלת מספר המתנחלים בגדה למיליון. אם לא עכשיו אי מתי.
עשרה ימים אחרי אותה ישיבת קבינט, הגיע סמוטריץ' לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שעסק במצב בשטח C בגדה המערבית הכבושה - אזור שבו ישראל מחזיקה גם בשליטה הביטחונית וגם בשליטה האזרחית. אבל שר האוצר רצה לדבר על דברים אחרים.
סמוטריץ' הציג לחברי הכנסת תוכנית להריסת מבנים פלסטינים בשטחי A ו-B - שטחים שלפי הסכמי אוסלו נמצאים בשליטה מלאה או חלקית של הרשות הפלסטינית ושלישראל אין בהם כל סמכות אכיפה. באותה ישיבה אמר סמוטריץ' בפומבי כי יש להגדיר את פעילות הרשות הפלסטינית כעוינת ולפעול להחרמת כספים נוספים ששייכים לה.
דבריו של סמוטריץ' בוועדת החוץ והביטחון היו רק דוגמא נוספת לפיצול האישיות שממנו סובלת ממשלת ישראל בכל הנוגע לנושא הפלסטיני. מעבר לכך שהצעדים שהציע היו הפרה ברורה של הסכמי אוסלו מצד ישראל, הם גם היו הפרה של המדיניות הרשמית של הממשלה שבה הוא חבר. בעוד שהקבינט מעביר החלטה לחזק אותה, סמוטריץ' פועל בגלוי לרסק אותה.
אוסלו פלוס
סמוטריץ' אינו יוצא דופן בממשלה הנוכחית. רבים מחברי הקואליציה ושרי הממשלה - כולל כאלה מהליכוד - מחזיקים בעמדות דומות עד זהות לשלו. מבחינת העמדות של חבריה, הממשלה הנוכחית היא הקרובה ביותר לביטול הסכמי אוסלו מאז החתימה עליהם לפני שלושים שנה.
החריג בממשלה הוא נתניהו. ב-1996, אחרי שניצח בבחירות, נתניהו לא ביטל את הסכם אוסלו. הוא אימץ אותו. הוא נפגש עם יו"ר הרשות הפלסטינית דאז יאסר ערפאת וכינה אותו ידיד ורעי. נתניהו אפילו המשיך את אוסלו בחתימה על הסכם חברון ועל הסכם וואיי שכלל נסיגה מ-12% משטחי הגדה.
באוקטובר 2010, במהלך ישיבת הזיכרון בכנסת לציון 15 שנה לרצח יצחק רבין, טען נתניהו כי תוכניתו המדינית של ראש הממשלה זהה לנאום בר אילן שאותו נשא שנה קודם לכן ובו הסכים להקמת מדינה פלסטינית מפורזת.
נתניהו ציטט דברים שאמר רבין בנאומו האחרון בכנסת לפני שנרצח. "בהתייחסו לישות הפלסטינית שתקום, דיבר יצחק רבין על פחות ממדינה", אמר נתניהו. "אינני יודע למה בדיוק כוונו דבריו בשעתם. היום אנחנו אומרים מדינה מפורזת שמכירה במדינת העם היהודי. איננו רוצים לשלול מהפלסטינים את הזכות להגדרה עצמית. איננו רוצים למשול בהם".
ככל שחלפו השנים הסכם אוסלו הפך לתוכניתו המדינית של נתניהו. מה שראש הממשלה כינה כמה פעמים במהלך השנים "מדינה מינוס" היה בעצם "אוסלו פלוס". התוכנית שהציג נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בינואר 2020 והמפה שצורפה לתוכנית, שלה נתן נתניהו את הסכמתו העקרונית - נראו כהמשך ישיר של הסכמי אוסלו.
בתחילת 2023, שבועות ספורים אחרי שחזר ללשכת ראש הממשלה, שיגר נתניהו את היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי לשיחות חשאיות עם השר הפלסטיני חוסיין אל-שייח' - סגנו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס. גם אחרי שערוץ השיחות נחשף בוואלה!, נתניהו לא חדל אותו.
אותן שיחות הובילו לשני מפגשי פסגה - האחד בעקבה והשני בשארם אל-שייח' - בהשתתפות ישראל, הפלסטינים, מצרים, ירדן וארה"ב. המטרה מאחורי שני המפגשים הללו הייתה חיזוק הרשות הפלסטינית. אוסלו על סטרואידים.
לא בכדי, שותפיו של נתניהו מהימין הקיצוני הודיעו מיד שהם אינם מחויבים לאף אחד מהסיכומים שהושגו. הם גם עשו הכול כדי להכשיל את המהלך. התוצאה הייתה שבוושינגטון, קהיר, רבת עמון ורמאללה הבינו פעם נוספת שנתניהו מבטיח הבטחות ומספק התחייבויות, אך אין לו שום דרך ליישם אותן. הידיים שלו על ההגה, אבל בן גביר וסמוטריץ' מנווטים.
המדיניות שאפשרה את המשך הבנייה בהתנחלויות
גם היעד המרכזי של נתניהו בתחום מדיניות החוץ - הסכם שלום עם סעודיה - מחייב את המשך קיומם של תהליך אוסלו ושל הרשות הפלסטינית. הנשיא ביידן ויורש העצר הסעודי אינם מכוונים להקמת מדינה פלסטינית. הם יודעים שזה לא מעשי כעת ואולי גם לעולם לא. אבל הם רוצים לראות התקדמות כלשהי בכיוון. ייתכן שנתניהו יהיה מוכן לעשות ויתורים בנושא הפלסטיני למען הסכם שלום היסטורי שיעגן את מורשתו. אבל בכל הנוגע לשותפיו - זה כבר עניין אחר לגמרי. סמוטריץ' ובן גביר מתעניינים במאחזים ובסיפוח השטחים. סעודיה פחות מעניינת אותם.
אחת הסיבות שנתניהו וראשי ממשלה אחרים מהליכוד מעולם לא ביטלו את הסכמי אוסלו הינה שהמצב שנוצר בשטח כתוצאה מהם הוא התגשמות החלום של הימין הלא משיחי ושל המרכז הישראלי: ממשל פלסטיני עצמי שפוטר את ישראל מאחריות מעיקה ומכבידה לחיי היום-יום של שניים וחצי מיליון פלסטינים בגדה המערבית, אבל שומר בידיעה על הסמכות והשליטה הביטחונית בגדה.
קיומה של הרשות הפלסטינית אפשר לישראל במשך שלושה עשורים מרחב הכחשה מדיני - כאילו אינה שולטת בפלסטינים וכאילו המצב בגדה המערבית אינו אפרטהייד. ממשלות ישראל, כולל הנוכחית בימים אלה, טענו בפני בתי דין בינלאומיים כי הכיבוש הוא רק מצב זמני וכי ביום מן הימים יושג הסדר קבע במו"מ עם הפלסטינים. בחסות המדיניות הזו, ישראל המשיכה לבנות בהתנחלויות.
נתניהו מבין את כל זה מצוין. זו גם הסיבה שהוא רוצה למנוע את קריסת הרשות. המשך קיומה ימשיך גם את הקיפאון והסטטוס-קוו. סמוטריץ', בן גביר ולובי ההתנחלויות והמאחזים הבלתי חוקיים בממשלה, בכנסת ובתקשורת, רוצה למוטט את הרשות ולהשליט משטר עליונות יהודית רשמי בגדה המערבית. זו גם הסיבה לתמיכתם במהפכה המשפטית ובהחלשת בית המשפט העליון.
אלא שאם סמוטריץ' ובן גביר ישיגו את מטרתם ויחסלו את הרשות הפלסטינית, הם עלולים לגלות שהם יצרו במו ידיהם את התנאים לשינוי רדיקלי במציאות בגדה המערבית. לא רק שהדרך לשם תהיה רוויה בדם, אלא שסופה עלול להיות הפוך לחלוטין מהפנטזיה של המתנחלים.