אחותה של דיאנה זועמת על בעלה שרצח אותה ומנסה למכור את דירתם: "ביזיון, לא ניתן לו"

מריאנה דיין, אחותה של דיאנה דדבייב שנרצחה באכזריות לפני כשנתיים וחצי על ידי בעלה אמיר רז, גילתה לאחרונה שרז מנסה, בזמן שהוא עצור, למכור את הדירה המשותפת שהחזיק עם אשתו. בשיחה עם וואלה!, מריאנה, שמגדלת בימים אלו את ילדיהם של בני הזוג יחד עם הוריה, סיפרה על הרגע שבו גילתה: "קיבלתי מכתב של רשות המיסים על דרישת הצהרה, לקחתי את הפרטים של הטופס והבנתי שמדובר בדירה שדיאנה ובעלה קנו למען הילדים, שיוכלו לגור בה בעתיד".

דיאנה דדבייב נרצחה כאמור על ידי בעלה, השוטר אמיר רז. על פי כתב האישום נגדו, לאחר ויכוח בין בני הזוג, רז קשר את שלושת ילדיו הגדולים בחבל ואחרי שדיאנה שאלה למעשיו, הוא חנק אותה, דקר אותה, ומיד ירה ברגלה ובראשה. לאחר מכן קרא לילדיו הבוכים: "יש! אין עכשיו אימא".

לאחר שגילתה על הניסיון של רז למכור את הדירה המשותפת, התייעצה מריאנה עם כמה עורכי דין: "לפי החוק הקיים אין משהו שמונע מבעל שרצח על בסיס אלימות במשפחה, לרשת את הרכוש של אשתו. הייתה בעבר איזושהי הצעת חוק כזאת שאם מישהו רוצח את בת זוגתו על רקע אלימות במשפחה, הוא מאבד את נכסיו וזה עובר לחזקת המדינה - אבל הצעת החוק הזאת ירדה מהפרק". לדבריה, "מאחר ואחותי נרצחה על ידו, הוא יורש 75 אחוז. רק אחרי שהוא מורשע יש לי את היכולת להתחיל תביעה אזרחית נגדו על כל הנכסים של הילדים. מבינים את הביזיון?".

מריאנה נחושה לעשות כל מה שנדרש על מנת למנוע מרז למכור את הדירה ולרשת את החלק של אחותה: "אנחנו לא ניתן לו למכור", טענה בתוקף מריאנה, "מבחינת כולנו לא ננוח עד שמאה אחוז של כל הנכסים והדירה הזאת יהיו על שם הילדים - אני בפחד קיומי בשביל ארבעת הילדים הקטנים. אני יודעת כמה לדיאנה חשוב שלילדים שלה יהיה עתיד כלכלי בטוח".

"אבל היום היא לא פה, אין אבא ואין אמא", הוסיפה האחות, "בעוד כמה שנים אני תוהה אם יהיה להם את האפשרות והאופציה שהדלתות יהיו פתוחות בפניהם. הדלת של לימודים, הדלת של עבודה מכובדת. זה כסף שאנחנו חייבים אותו, זה אפילו לא מותרה, זה כסף שאנחנו חייבים אותו בשבילם, בשביל הגידול של הילדים".

לטענתה של מריאנה, היא כלל לא מופתעת שאין חוק שמונע ממנו למכור את הנכס: "יש לזה קשר רציף לכל מה שקשור לרצח נשים ולזה שאחותי נרצחה", טענה מריאנה, "המדינה הזאת מנוהלת על ידי גברים. למה שיהיה להם רצון להגיד 'אנחנו עומדים מאחוריי הנשים על הרגליים'. אנחנו לא מעניינות אף אחד - התחושה שלי שנשים במצוקה לא מעניינות אף אחד, אז זה לא מפתיע אותי".

"זה לצחוק עלינו כי מצד אחד באים ואומרים הנה בואו נדאג שיהיו אזיקים אלקטרוניים אחרי אירועי אלימות במשפחה, אבל מהצד השני בואו נאשר להחזיק נשק לכל מי שהוא בן 21 ונושם, ככה בלי לבדוק את זה. גם נבטל את הרשות לקידום מעמד האישה ונשחק אותה כאילו אכפת לנו מכם. אז מבחינתי זה עוד גושפנקא לכל המנגנון הזה שנשים הולכות אחורה לא רק באוטובוסים, אלא בכל חייהם".

ילדיהם הקטנים, בגילאי 10-3, כאמור היו קשורים בחבל ועדים לרצח המזעזע של אמם בזמן האירוע. מריאנה שיתפה כיצד היום המזוויע הזה, מלווה אותם גם היום: "הוריי מקבלים כל שבוע הדרכות כדי שנוכל לטפל בהם. הם מתמודדים עם הפוסט טראומה כל יום, גם בדברים הקטנים, שלנו נראים הכי טריוויאליים -להם זה קושי משמעותי. הם אפילו לא הולכים לבד לחדר הסמוך. זה ברמת הלא להוריד מים בשירותים בגלל הרעש והפחד. כל דבר מפחיד אותם ומלחיץ אותם".

גם חייה של מריאנה מלווים בצל הטראומה והכאב, היא שיתפה בצער על הקושי שלה מאז לתת אמון בגברים: "ממש קשה לי עם כל העניין של מערכות יחסים וזוגיות מאז", הסבירה מריאנה, "במהלך השנה הראשונה לאחר מכן, הייתי במערכת יחסים שהייתה אלימה רגשית, כזאת שהראתה לי בדיוק מה דיאנה עברה ושם נשברתי. ואז במשך שנה וחצי החלטתי שאני לא ניגשת לזה".

"בתקופה האחרונה יצאתי עם בחור מדהים ואין לי מילה רעה אחת להגיד עליו", הוסיפה מריאנה, "אבל עצם העובדה שהוא מחזיק נשק אתו - לא יכולתי להמשיך הלאה, לא יכולתי להגיד לעצמי שאני ממשיכה עם זה. רק המחשבה שיש מישהו שמחזיק נשק, גם לא עליו. ישר עלה לי לראש: אולי יום אחד יקרה משהו? אולי יום אחד הדבר הזה יפגע בי? אני פשוט חטפתי את זה על המקום. אני לא מסוגלת להיות במערכת יחסים עם מישהו שמחזיק נשק".

בדיוק אתמול, מריאנה והאחיינים שלה ציינו את תאריך יום הולדתה של דיאנה והרגשות מעורבים: "מבלי שנרצה, אנחנו פשוט קמים עם תחושת חרא כזו - תחושת הגועל נפש הזו שצבועה בחזה. אבל אני החלטתי שאני עושה דייטים אישיים עם כל אחד מהילדים, שלכל אחד יהיה זמן אישי עם דודה שלו כדי רגע שנייה להפיג את התחושה הרעה".

"אמא שלי והם מכינים עוגה יחד לדיאנה. וכל אחד כותב איזושהי ברכה או בקשה שמחברים לבלון ומפריכים למעלה לאמא שלהם. זו מסורת שאנחנו עושים כבר בשנה השלישית. זה יום מלא שאנחנו ממש מתעסקים בגעגוע שלנו לדיאנה. ביום יום אני חווה את הילדים כשהם רוצים להרחיק את זה מהם בגלל הכאב ובגלל הקושי, אבל היום יש משהו שזה אפילו מגיע מהילדים, זה שהם רוצים את החיבור לאמא שלהם", סיפרה האחות מריאנה.