בשבוע שעבר פסלו שופטי בג"ץ פה אחד את החלטת משרד החינוך לקצר את יום הלימודים לילדים על הרצף האוטיסטי. אופוריה הציפה את ההורים והעמותות, שטעמו טעם נדיר של ניצחון. לרגע אחד מתוק נשכחו כל הבעיות. במהרה התברר כי צהלות השמחה היו מוקדמות.
חינוך במבחן: לפרויקט המיוחד בוואלה לקראת תחילת שנת הלימודים - לחצו כאן
לא חלפה יממה עד שהחלו לקבל הודעות ממסגרות שמודיעות עצמאית על הורדת מספר השעות היומי. בדיוק כמו בשנה החולפת. התפתחות צפויה, ובכל זאת היו מי שהופתעו והתאכזבו. אחרים יאמרו: לפחות לא כולם יסבלו. רק חלק. להם, עיריית תל אביב הסבירה בדיוק איזה חלק זה יהיה, כשהכריזה על תוספת שכר לתומכות חינוך כדי להבטיח יום מלא לילדיה.
בשביל החינוך המיוחד החבוט, פסיקת בג"ץ הסתכמה במשיכת זמן. כמו חילוף של שחקן, שכיבה על הדשא או השתהות עם הוצאת החוץ בכדורגל, הבלוק למשרד החינוך יכול היה רק לשמור על הילדים מתוצאה רעה יותר. היא באה כשמצבם כבר קשה משלל בחינות אחרות.
זו מביניהן שהובילה להחלטת המשרד מלכתחילה היא הקושי בגיוס צוותים. בבתי הספר המופרדים, המורות נשחקות מול השכר הנמוך והמורכבות בהובלת כיתת צרכים מיוחדים. בנוסף לדרישות הנוספות המובנות בהובלת כיתה כזו, היא גם בנויה באופן הטרוגני - מכילה ילדים בתפקוד נמוך וגבוה יחד, מה שמקשה עוד יותר על התאמת השיעורים לצרכי התלמידים.
דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם השנה מציין כי שיעור הפורשים במסגרות אלה גבוה משמעותית מבשאר מערכת החינוך. בשנה האחרונה שלגביה קיימים נתונים, 2020, בחרו לעזוב 6% מכלל עובדי ההוראה בחינוך המיוחד.
לפי נתוני משרד החינוך שהוגשו בתגובה לעתירה, יותר מ-600 עובדי הוראה חסרים במסגרות החינוך המיוחד השונות. לטענתם המספר ירד מכ-1,300 לאחר ההודעה על קיצור יום הלימודים. הפער מתפרס על פני 4,267 כיתות. במילים אחרות - מורה חסר על כל שבע כיתות.
הפער בסייעות וקלינאיות תקשורת מטריד גם הוא את ההורים. לחלקם נודע בימים האחרונים כי בנם או בתם יחלקו סייעת עם ילדים נוספים, בניגוד לתנאים שלהם הם זכאים. במשרד החינוך הודו כי פיצול הסייעות יהיה אחד הפתרונות שיאפשרו למסגרות כדי לעמוד בעומס.
"גם לקחו מנקות והפכו אותן לסייעות"
"המצב העגום הוא שהכול בוער", אומרת בייאוש עו"ד הדר שקד איצקוביץ', אחראית תחום חינוך באלו"ט. "אנחנו בפגיעה רב-מערכתית בכל השירותים והתחומים בחינוך המיוחד". עוד לפני שנודע על ההתפשרות בעניין הסייעות, התריעה שקד איצקוביץ': "סיפור קיצור היום דרמטי. במערכת החינוך לא מצליחים לתת את השירותים שנקבע שהתלמיד זכאי להם. בעצם מתחילים לשנות את הזכאות שמגיעה לפי הספר. מחר זה יכול להיות היקף הסייעת או השירותים הפרא-רפואיים שיקבל".
בנה של רחלי ג'רבי, אור, מאובחן באוטיזם, בנוסף לאפילפסיה עמידה לתרופות. לדבריה, ההתפשרות היא לא עתיד, אלא על ההווה. "היו פעמים שלקחו מנקות בבית הספר והפכו אותן לסייעות. בגלל החוסר בצוותים הם מגייסים כוח אדם שלא היו מגייסים קודם", היא אומרת, ומאשימה: "יש הרבה הבטחות שלא מתממשות. הילדים צריכים הרבה יותר טיפולים. עוד שעות עם קלינאיות תקשורת, עוד ריפוי בעיסוק. 40 דקות בשבוע עם קלינאית תקשורת לא באמת מקלות על הילדים, ולא לכל הורה יש את היכולת להרשות לעצמו אקסטרה. פעילות עם חיות שמגיעה פעם אחת בשבוע לבית ספר, למה רק פעם אחת? אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום על הצרכים של הבן שלי כשהתחיל הדברים היו נראים אחרת. המערכת לא מבינה את ההורים ועל כל דבר צריך להילחם, זה מייאש".
רבים מהמעורים בתחום, כולל גורמים בכירים, מלינים גם על האפשרות שניתנת להורים לקבוע אם ילדיהם ילמדו במסגרות נפרדות או בכיתות משולבות. חלקם טוענים שטבעם של הורים יהיה לראות את הילד כ"רגיל", אחרים אומרים להפך, שירצו להשיג לו כמה שיותר תמיכה. "פעם היו אומרים 'הוא קצת מתקשה' אבל בסדר, היום יש יכולת לסייע בכל מיני צורות, וההורים לא יסרבו לעזרה", אומר אחד הגורמים. "יש ילדים שבעבר לא היו עולים לוועדה ועכשיו הם יכולים לקבל תמיכות".
התוצאה של העלייה במודעות היא זינוק במספר הילדים המאובחנים על הרצף וברצון לאפשר להם מסגרת הולמת. בשנה הבאה יעלה מספר כיתות התקשורת ב-21% - עוד 700 כיתות, ו-5,600 תלמידים. לשם השוואה, במבט על כלל מערכת החינוך, הנתון האסטרונומי מקביל לתוספת של 16 אלף כיתות בשנה אחת.
במשרד החינוך הופתעו מהמספרים. עצם הגידול היה צפוי, הוא חלק מתהליך מתמשך שנמשך על פני עשור. הרמה הייתה מעבר לכל הציפיות. מול נתונים שכאלה, קשה לדמיין שמירה על רמת החינוך הקיימת, בטח שלא שיפור.
"צריך שההמלצות יישומו"
למרות זאת, עמוס שפירא שומר על אופטימיות. אחרי שניהל את אל-על, סלקום, אוניברסיטת חיפה ואלו"ט, שפירא קיבל על עצמו בחודש פברואר אתגר חדש - הובלת ועדה שתגבש המלצות למערכת החינוך בראי החינוך המיוחד. עוד אחת. שפירא מודע לתחושות שמעוררת הקמת ועדה נוספת, אחרי כישלון האחרונה. הוא לא מתחייב לתוצאה מהירה.
"אחד האתגרים הגדולים הוא שבעוד שלוש-ארבע שנים לא תהיה עוד ועדה ואחריה עוד ועדה", הוא אומר לוואלה!. "בחרתי להקים ועדה גדולה ושקופה. ככל שנערב יותר שותפים הסיכוי שנקבל את ההמלצות הנכונות יהיה יותר גדול. אבל צריך שההמלצות גם ייושמו. זה לא יקרה בשנה הקרובה, אבל אני מקווה שכן בזאת שאחריה. צריך לזכור שחלקן ידרשו שינויי חקיקה".
שפירא דוחה את הביקורת על בחירת שר החינוך יואב קיש להקים את הוועדה. "אומרים לי 'כולם יודעים מה צריך לעשות, בשביל מה ועדה'. העניין הוא שאין הסכמה על מה צריך לעשות. חלק מהאתגר הוא שהמצב לא ברור", מצדיק שפירא את ההחלטה. "המשבר נובע מתיקון 11 (הרפורמה בחינוך המיוחד - א"ס), אבל לא רק".
גם הוא מציין כי לשיעור הגידול המואץ במספר התלמידים חלק מרכזי בפאזל. "בשנה האחרונה, כמות התלמידים בחינוך המיוחד גדלה בשנה אחת ב-14%. עם אוטיזם - 21%. הפרעות נפשיות - 25%. עיכוב התפתחותי - כ-25%. ליקויי למידה - 10%. אני לא מכיר מדינה בעולם שקצב הגידול של תלמידים עם צרכים מיוחדים כזה. זה יוצר אתגר ניהולי אדיר ומחסור במורים ואנשי מקצוע אחרים".
תקציב החינוך המיוחד הולך וגדל בהתאמה לכך. 16 מיליארד שקלים השנה, לבדו גדול מכמה ממשרדי הממשלה. "נשאלת השאלה לאן הלך הכסף הנוסף? רובו פשוט מכסה את הגידול", תוהה שפירא. "יש פער גדול בין ההצהרה והכוונות הטובות של משרד החינוך, שכל ילד צריך ללמוד בכיתה רגילה בקהילה למעט מקרים חריגים, למציאות בשטח. המערכת מתקשה לקיים זאת, החל מעומס בכיתות ועד לחוסר הכשרה של מורים. הקשיים במערכת החינוך הרגילה מתבטאים בחינוך המיוחד. זה הראי". בראייה קדימה, הוא אומר כי "האתגר יהיה למצוא דרך שמערכת החינוך הרגילה תכיל את מירב התלמידים. זה אתגר עצום. אם לא היה, לא היה צריך ועדה".