הם עצובים. חלקם מדוכאים ממש. הם מבינים שהמעשה שעשו יכול לגרום נזק כבד. להם, לחיל האוויר, לטייסת, לצה"ל, למדינה. אבל לדבריהם, לא היתה להם ברירה. המונולוגים שתקראו כאן שייכים לטייסי קרב בכירים מהקבוצה הגדולה שהודיעה היום על הפסקת התנדבות. סליחה על הקלישאה, אבל זה הרבה יותר מדם ליבם. הם היו מעדיפים לטוס עכשיו לתקוף באיראן. הם התפללו שלא יצטרכו להגיע לרגע הזה. הם קיוו שמישהו יקפוץ למים הסוערים האלה במקומם. הם חיכו לרגע האחרון.
"אנחנו מרגישים כאילו הזניקו אותנו, כמו במלחמה", מספר לי אחד הטייסים, סא"ל במילואים, שהוביל מאות גיחות קרב והפצצה יותר מ-30 שנה, "ישראל היא כמו רכבת שנוסעת על מסילה, יש בה שני פסים, היהודית והדמוקרטית. כל שינוי בכל פס כזה שאינו בהסכמה רחבה, יוריד אותנו מהפסים. תתפלא, גם אם ינסו להזיז משהו מהאופי היהודי של המדינה, נגיב באותה צורה. אם מחר מרב מיכאלי תהיה ראש הממשלה ותנסה לצמצם את מספר בתי הכנסת או לבטל את הכשרות בצה"ל, זה יהיה חמור באותה מידה. יש רק מדינה יהודית דמוקרטית אחת בעולם. רק בה אנחנו מוכנים לחיות. רק בה אנחנו מוכנים לגדל ילדים ונכדים. אנחנו עושים את זה למענם. למען הילדים שלנו והנכדים שלנו. זה נשמע כמו פאתוס, אבל זה אמיתי".
טייס בכיר אחר מספר: "היתה לי היום שיחה ארוכה מאוד עם יואב קיש. אמרתי לו יואב, תראו מה אתם עושים. הוא אמר לי תשמע, אתם רוצים לעזוב, תעזבו, גם אם יעזבו מאות טייסים, נקים חיל אוויר חדש. אמרתי לו יואב, איך אתה מדבר, אתה מבין את המשמעות של מה שאמרת כאן? אתה יודע מה זה להכשיר טייסים. אתה יודע כמה זמן ותשומות זה לוקח. הוא אמר לי שכן, הוא מבין. אולי זה יקח זמן, אבל זה יהיה חיל אוויר יותר טוב עם טייסים יותר ממושמעים. בטווח הארוך רק נרוויח. אחר כך פתאום הבנתי וחטפתי צמרמורת. הרי זה הכי גרוע. זו דיקטטורה על מלא. הוא רוצה טייסים ממושמעים. ומה יקרה אם הם יקבלו פקודה בלתי חוקית בעליל?".
שאלתי אותו עד כמה הם התלבטו לפני ההחלטה הסופית. "התלבטנו, עיכבנו את ההחלטה, נשבענו למצות את כל האופציות והזמן שבעולם, התפללנו שמישהו יבוא ויעשה את זה, ויגאל אותנו. אנחנו לא קוראים לממשלה לעצור את החקיקה. מצידנו, שתהיה חקיקה. זה לגיטימי לגמרי. אנחנו קוראים לממשלה לחוקק בהסכמה רחבה. כשאתה משנה כללי משחק, כשאתה משנה את האופי של המדינה, את מה שכתוב בחוזה, אתה יכול לעשות את זה אבל בהסכמה. אחרי דיון ציבורי. לא במחשכים ולא בבליץ. ומבחינתנו, מה שעשינו עכשיו, זו כמו תירגולת במלחמת יום כיפור. קוראים לזה "סגירת שערים". כשהאוייב מתקיף אותך בהפתעה ומה שאתה צריך זה להזניק מהר ולהגן על המולדת. ככה אנחנו מרגישים".
למה חיכיתם לרגע האחרון, שאלתי. עכשיו נתניהו כבר על ראש העץ, אם יתקפל יובס. לא היה חכם יותר להניח את האיום על השולחן מוקדם יותר? "אנחנו לא רוצים להביס אף אחד. אנחנו לא ששים אלי קרב. להיפך. אנחנו לא שחקנים פוליטיים, לא יודעים פוליטיקה, יודעים לטוס ולהילחם. אבל אנחנו יודעים שדברים רעים קורים כשאנשים טובים שותקים. הרגשנו שזהו, די, אי אפשר לשתוק יותר, אי אפשר לא לעשות את המעשה הנכון.
למה עכשיו? נכון, החבר'ה מהמחאה לחצו עלינו כל הזמן, נו, מה עם סיוע אווירי, מתי אתם באים, חבל על הזמן. אבל אנחנו העדפנו לחכות לדקה ה-99. אולי ההסתדרות או הרופאים או ההפגנות או האמריקנים או מישהו יצליחו להביא את השינוי. אולי הצדדים יגיעו להסכמה או לפשרה. אולי אנחנו טועים. אין לנו מונופול על כלום. ההיסטוריה תשפוט. ושוב, כל מה שמעניין אותנו זו הסכמה רחבה. ברור לנו שאנחנו גורמים נזק לחברה, לצבא, להרבה דברים. אבל עוד יותר ברור לנו שהנזק שאנחנו גורמים קטן אלפי מונים מהנזק שייגרם לחלום הציוני אם חקיקה כזו תעבור בצורה חד צדדית. אנחנו לא סרבנים ואנחנו לא פוליטיים. שירתנו את כל הממשלות. אני שירתתי לפחות שישה ראשי ממשלה. לא עלה בדעתנו לסרב מסיבה פוליטית. אבל זה לא פוליטיקה עכשיו. לשנות את מערכת ההפעלה של המדינה זו לא החלטה פוליטית. זו מלחמה על הערכים והעקרונות המכוננים של המדינה".
מה צריך לקרות כדי שתחזרו להתנדב למילואים?
"לא הרבה. צריך לחזור להידברות. יש כאלה אצלנו שאמרו שצריך לעצור את החקיקה. אני אומר לך יותר מזה. מצידי, שתהיה בשבוע הבא חקיקה ובלבד שתושג הסכמה. שהמנהיגים יסכימו. כל מתווה שיוסכם יהיה טוב. אבל העיקר שיוסכם. אי אפשר לשנות את האופי של המדינה בצורה חד צדדית. זה לא החלטה מדינית או פוליטית. ראש הממשלה יכול לבוא ולהגיד חברים, אנחנו לא מוותרים על הרפורמה, תהיה רפורמה, אבל בואו נגיע למתווה משותף. בואו נחדש את הדיבור. באותו רגע נצדיע. לכולנו יש כאן ילדים. אנחנו נלחמים בשבילם. אנחנו רוצים שגם הם יחיו במדינה דמוקרטית, בדיוק כמונו. אנחנו לא רוצים ללכת מכאן, כמו שעשו רבים אחרים. אנחנו לא הולכים לשום מקום. אנחנו גם לא רוצים לרמוס אף ציבור. זה לא מעניין. אסור לרמוס ואין כאן "נצחון". יש כאן כללי משחק שמשנים רק ביחד. תגלו מנהיגות. בלי הדי-9".
ספר לי על הדרך שעברתם עד היום?
"זה היה תהליך ארוך. היו רבים שרצו להודיע כבר מזמן. בלמנו אותם. עיכבנו גם את ההודעה של המטה המבצעי עד אתמול. החזקנו את כולם בשיניים. עד הרגע האחרון התפללנו שזה ייחסך מאיתנו. היה לנו ברור שזה יהיה רגע נוראי לכולנו. לא רצינו לברוח מאחריות, אבל אנחנו מבינים את ההשלכות ואת ההשפעה שלנו ואת פוטנציאל הכוח שיש לנו. כוח יכול להיות דבר משחית. נזהרנו בו. החבר'ה מאחים לנשק התחננו לעזרה, הרי יש כל כך הרבה יחידות שיש בהן החלטות דומות. אמרנו לכולם חברים, סבלנות. את זה עושים רק כשאין ברירה. הלוואי שאפשר יהיה להגיע להסכמה בלי חיל האוויר. זה טוב לכולנו. קיווינו לנס".
מה קורה כל הזמן הזה ביניכם לבין מפקד חיל האוויר?
"תומר הוא איש מדהים. יש לנו אליו אהבה והערכה אינסופית. הוא, מצידו, הגון מולנו. הוא לויאלי להיררכיה ולפיקוד ולדרג המדיני אבל הוא שומר על הגינות ואנחנו מעריכים את זה. ניסינו לא להפתיע אותו. לשמור אותו בתמונה. בסוף כולנו אחים. צריך להכיר את החיל כדי להבין את מערכות היחסים. ברור שיש חילוקי דעות. ברור שמפקד חיל האוויר מתנגד למהלך שלנו ויצטרך לנקוט אמצעים. אבל שתדע, אני היום שלחתי לו הודעה. "אח יקר, ימים קשים, אבל למרות הכול, אוהב ומעריך אותך. שבת שלום חבר ומפקד". הוא ענה לי "זה הדדי. אוהב אותך". וכן, ברור לנו שאנחנו לא נמצאים באותו מקום אבל בסוף, כולנו יושבים על אותו ענף.
אתם מבינים שמכונת הרעל עליכם עכשיו? מתכננים תשובה? תתראיינו?
"היה ברור לנו שזה יקרה. אנחנו חיים כאן ומכירים את זה. אתמול יצא הסרטון הדוחה ההוא על הטייסים וכוחות הקרקע. לא, זה לא היה מה שגרם לנו לפרסם את המכתב. היה ברור לנו שאנחנו על הכוונת. אנחנו שומעים שרים מגדפים אותנו, שולחים אותנו לעזאזל, כל החמודים האלה. אבל זה לא שיחק תפקיד בהחלטה. מה שכן, אנשים צריכים לקחת בחשבון שזה יכול להביא לאלימות. שמעתי על רצון למחוק את חווארה, לא ברור לי אם הם רוצים שיורידו גם איזה טייס. מוזר לי שהם לא מבינים שאסור לדבר ככה".
אתם מתכוונים להשתתף באופן פעיל במחאה?
"אני לא חושב. אייל נווה רוצה שננאם בקפלן. אנחנו לא רוצים. לדעתי גם לא צריך להתראיין. אנחנו טייסים, לא דברנים או נואמים. לא מעוניינים בפירסום. כן רוצים שאנשים יבינו מה הניע אותנו לפעולה. תחשוב רגע. נניח, אני, בגיל 18 התנדבתי לסיירת מטכ"ל, רציתי בכלל להיות חי"רניק. הפכתי לטייס. אתה משרת 12 שנים בקבע, אחר כך עשרות שנים במילואים. אתה יוצא למאות גיחות עמוס בטונות של חומר נפץ. בשביל מה בעצם אתה עושה את כל זה שלושים שנה? כדי שלילדים שלך תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית. זה לא מובן מאליו. אנחנו מחונכים להיות מוזנקים להגנת המדינה שלנו בכל רגע נתון. מעכשיו לעכשיו. עד היום, היה מדובר באיומים חיצוניים. היום האיום פנימי. זה לא פחות מסוכן.
ולא, אני לא רואה בפוליטיקאים אויב. אני רואה בפילוג, בשיסוי ובהסתה אויבים. אני רואה בכריתת הגזע המשותף שלנו באופן חד צדדי, אויב. אז מה יעזרו לנו ה-30 שנים במילואים עכשיו? כשהמדינה הופכת למקום שבו הילדים שלנו לא יוכלו לחיות? אז אנחנו ממלאים עכשיו את חובתנו. זה ממש כמו מילואים. זה אמנם מהלך הפוך, אבל המשמעות זהה".
ומה עם הבחירות? העם אמר את דברו וכו'?
"אין לנו שום בעיה עם הבחירות. זה לא קשור. לא צריך בחירות חדשות ולא צריך להפיל ממשלות. אם אתה שואל אותי, ממשלת חירום זה עניין חיוני. בלי הקיצונים. ביבי ראש ממשלה, שיכהן עד סוף הקדנציה. העיקר שהחקיקה תימשך בהידברות".
ניסיתם להגיע לגנץ ולפיד? לשכנע אותם לחבור לנתניהו?
"האמת היא שאני ניסיתי. ניסו נוספים. לא הצלחנו. אפילו היום ניסינו. העיקר שאף צד לא ירגיש מנוצח או מובס".
יש אנשים שחושבים שהממשלה הזו מסוכנת, גם בלי החקיקה.
"יכול להיות. תראה, זה לא שאין מחשבות. במבצע האחרון בעזה ישבנו בפרגולה, מדי פעם הוזנק זוג, וחזר זוג. אתה יושב ככה שעות ארוכות ומדבר, ומחכה לתורך. פתאום מישהו, נווט בערך בן 30, בשירות קבע, שאל שאלה מוזרה. תגידו, הוא שאל, מי בכלל מאשר עכשיו את המטרות ומגדיר את היעדים, ואת החימוש? כולם הסתכלו זה בזה. אמרתי לו רגע, נכנסתי לגוגל וחיפשתי את חברי הקבינט. הגעתי לבן גביר, סמוטריץ', גולדקנופף, מירי רגב. הקראתי את השמות. הסתכלנו זה על זה. יכול להיות שאנחנו נכנסים לעזה, משליכים פצצות של טון במקום הצפוף ביותר בעולם, לפקודות של האנשים האלה? ואתה יודע מה? כן. יכול להיות. זה מה שהבוחר בחר. בסוף, אנחנו סומכים על המפקדים שלנו. אני מודה שזה מפחיד, אבל ככה זה. ואני אומר לך שבחיים לא היתה שיחה כזו בתוך חיל האוויר, בזמן מבצע צבאי. על האמון בדרג המדיני. זה משבר אמון שמעולם לא היה כאן. לובשי מדים שאומרים פתאום רגע, מה קורה כאן, ואנחנו הולכים למפקדים שלנו והם מרגיעים אותנו. ואומרים הכול בסדר, אנחנו פה, הכל לפי העקרונות והפקודות ולא ניתן לשום דבר לא חוקי או לא כשר לקרות.
אנחנו שואלים - ואחרי שתתחלפו ולא תהיו כאן? הרי אנחנו מסתכלים מסביב ורואים מה קורה לאנשים שמתעקשים לכבד את החוק. לניצב עמי אשד, למשל. מי אמר שלא יעשו דבר כזה גם לתומר (מפקד חיל האוויר, ב.כ.)? ועדיין, אחרי כל הדיון הזה, שהוא מדהים לכשעצמו, אף אחד לא העלה על דעתו לא לבצע את תפקידו הכי טוב שאפשר. אני, מיד אחרי השיחה הזו, הובלתי זוג לעזה. בשביל זה אנחנו שם ואין לנו ספק ששום דבר לא חוקי לא יקרה".
אנשים אומרים שהתחרפנתם.
"התחרפנו? השתגענו? נניח. אז מה עם המטכ"ליסטים. והשלדגיסטים? והשב"כניקים? והגולנצ'יקים? והאחים לנשק? ואנשי הסייבר, והמ"מ, והשריון, והתותחנים, ו-8200? מה איתם? גם הם השתגעו? ואם כל אלה השתגעו, למה שלא תחפש מי שיגע אותם? מי הביא לכאן את השגעת הזאת? אני ממריא לעזה לפקודה של גולדקנופף ובן גביר בלי להסס, אבל אני חושב גם על הצבא. מי יחלץ אותי אם אני אנטוש? אלה שהשתגעו? הרי המחאה הזו, המכתבים האלה, התחושות האלו קיימות לאורכה ורוחבה של כל החזית. בכל מקום".
איך מסתכלים למפקדים בעיניים במצב כזה?
"קשה. אבל הקירבה בינינו, האחווה בינינו, ינצחו גם את זה. ישבתי אצל מפקד בסיס כלשהו ודיברנו שעות. איך פותרים את זה, איך מצליחים להתגבר בלי להגיע למצב שהגענו. אז באה אשתו, החזירה את הילדים, לקחה דגל ויצאה להפגנה. ככה נראים החיים שלנו".
אל תפספס
עד כמה נפגעה כשירותו של חיל האוויר?
"יש פגיעה קשה מאוד בכשירות. המילואים הם בין 70 ל-75 אחוזים מהכוח. אחוז אלה שהודיעו עכשיו גבוה מאוד. אני לא רוצה להגיד מספר, כמובן, אבל יש פגיעה משמעותית".
עזוב, הרי אם תהיה מלחמה תגיעו מיד.
"לא זאת השאלה. תראה, סבב עם עזה אפשר גם בלעדינו, בקלות. אבל מלחמה צפונית, אי אפשר".
אמרתי שתבואו.
"נניח שנבוא. מה עם הפגיעה בכשירות? אתה יודע שאנחנו טסים כל שבוע. יום אחד בשבוע. אם לא מתאמנים שבועיים - נפגעים. תחשוב על קבוצת כדורסל. הלייקרס. תחשוב שהיא עולה למשחק בפלייאוף אחרי חודש בלי אימונים. כמה כדורים ייכנסו לסל? טיסה זה אירוע מורכב. מערכות נשק. ריכוז וחדות. כשאתה מפסיק להתאמן - אתה יורד ברמה. זה יכול לגרום לנזק גדול. יש לנו פחות טייסים מאשר לאמריקנים. לא רק המטוס זה עניין יקר, גם הטייס יקר המציאות. בסוף, יש משפט אחד שגדלנו עליו: תוקפנות ללא מיומנות, משולה להתאבדות. כשלא מתאמנים - לא מיומנים, נקודה".
ואם תפרוץ מחר מלחמה גדולה עם חיזבאללה ואיראן, כולם יבואו, נכון?
"אני לא מאמין שאנשים לא יבואו. אבל אחרי שנבוא, נעלה לירושלים. נתבע הסברים מזה שהטיל אותנו למערכה. זה יהיה כמו אחרי יום כיפור".
יש תיאוריות קונספירציה שהוא מסוגל לייצר עימות עכשיו רק כדי לתת לכם מכת מנע. אתה מאמין לאפשרות כזו?
"אני אומר את זה רק על אחריותי. דעה אישית שלא מייצגת אף אחד חוץ ממני. בצער ובכאב. כן, אני מאמין. היום, אני מאמין כבר לכל דבר".