כאשר ראש הממשלה נתניהו החליט בסוף מרץ להקפיא את החקיקה להחלשת מערכת המשפט, בין השאר בשל לחץ אמריקני, בבית הלבן נשמו לרווחה ומיהרו למקד את השיח עם הממשלה בירושלים בנושאים בהן קיים שיתוף פעולה חיובי כמו מאמצי הנורמליזציה עם סעודיה והתיאום בנושא האיראני.
החלטתו של נתניהו לפני כשבועיים לחדש את מהלכי החקיקה עוררה מחדש את הדאגה בצד האמריקני. הצעד של ראש הממשלה הוסיף עוד שכבה עבה של קשיים למערכת היחסים בין ישראל לבין ארה"ב שהיתה מתוחה ממילא מאז השבעתה של ממשלת הימין בישראל. "יש חרדה בבית הלבן מהממשלה הזו", אמר לי בכיר בממשל ביידן.
החרדה לא נובעת רק ממה שנתפס בוושינגטון כנסיון של הממשלה להחליש את המוסדות הדמוקרטיים, אלא גם מההשפעה העצומה של שרי הימין הקיצוני על מדיניותה בגדה המערבית. בליץ הבנייה חסר התקדים שהממשלה אישרה בהתנחלויות לצד גל מעשי הטרור מצד מתנחלים נגד פלסטינים בגדה שזוכה לתמיכה גלויה או סמויה מצד שרים בממשלה - גרמו לזעזוע גדול בוושינגטון.
דבריו של הנשיא ביידן בראיון לרשת CNN, על אף שנופחו מעט על ידי התקשורת הישראלית, ייצגו היטב את התחושה הזו. ביידן ציין כי זו הממשלה הקיצונית ביותר עמה עבד אי פעם והזכיר כי יחסיו עם ישראל החלו בתקופת גולדה מאיר - לפני 50 שנה. על אף שביידן הקפיד לא למתוח ביקורת על נתניהו, הוא הבהיר כי שרי הימין הקיצוני בממשלתו הינם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.
למרות שבתחום הביטחוני היחסים נותרו איתנים, בשאר התחומים קיימת שחיקה איטית אך מתמשכת. המייצג הטוב ביותר של התופעה הזו הוא שהעובדה שנתניהו עדיין לא הוזמן לבית הלבן, חצי שנה אחרי שנכנס לתפקיד, כבר לא נתפסת כחדשות אלא כמצב טבעי של היחסים.
לא רק נתניהו לא מוזמן - המפגשים בדרג שרים בין שתי המדינות הצטמצמו משמעותית מאז הקמת הממשלה. השר היחידי שקיים ביקור עבודה בארה"ב היה רון דרמר. כל שאר השרים לא טסים לוושינגטון בגלל איסור שהטיל נתניהו או בגלל שהאמריקנים לא מזמינים אותם או מסרבים לפגוש אותם. באותו מטבע - גם מספר הביקורים של שרים אמריקנים בישראל פחת משמעותית ביחס לעבר.
בתוך כל הרעש התקשורתי והפוליטי סביב ההפיכה המשפטית בימים האחרונים, צריכה לבלוט ההודעה שפרסם הבית הלבן ביום שלישי לגבי ההפגנות בישראל. הקריאה האמריקנית לממשלת ישראל לכבד ולהגן על זכות ההפגנה היתה חריגה וחסרת תקדים בתולדות היחסים בין המדינות. הודעות מהסוג הזה שמורות בדרך כלל עבור מדינות לא דמוקרטיות כמו מצרים או סין או עבור מדינות בהן הדמוקרטיה נמצאת בהידרדרות כמו טורקיה או הונגריה.
הבוקר פרסם העיתונאי האמריקני טום פרידמן טור דעה תחת הכותרת: "ההערכה מחדש של ממשלת נתניהו ע"י ארה"ב כבר החלה". פרידמן זוכה למעמד מיתולוגי כמעט בישראל. התקשורת הישראלית נוטה למהר ולצטט מטוריו - פעמים רבות תוך תיבול והקצנה נוספת של המסר. כאשר קוראים את מאמרו של פרידמן רואים כי יש פער בין הכותרת לתוכן. מעבר לניתוח הפרשני שהוא מספק, פרידמן לא מביא שום פרט חדשותי שמצביע על כך שהכותרת נכונה עובדתית.
ארבעה בכירים בממשל ביידן עמם שוחחתי ביממה האחרונה על הקשרים בין ארה"ב לבין ישראל לא אמרו אפילו ברמז שמתבצעת הערכה מחדש של היחסים עם ממשלת נתניהו. בנוסף, לפי בכירים ישראלים ואמריקנים שליח הבית הלבן עמוס הוכשטיין, שנחשב לאחד היועצים הקרובים ביותר של הנשיא ביידן, לא העלה כלל בשיחתו עם נתניהו אתמול את סוגיית המהפכה המשפטית ולא הזכיר דבר על שינוי במדיניות האמריקנית כלפי ישראל. ייתכן שלא דיברתי עם האנשים הנכונים, אך גם ייתכן שהכותרת מייצגת את דעתו של פרידמן יותר מאשר מהלך מעשי כלשהו של הממשל - לפחות בשלב זה.
המבחן המרכזי ליחסו של ממשל ביידן לממשלת נתניהו יגיע בעוד חודש ושבוע, כאשר שר החוץ האמריקני טוני בלינקן יצטרך להכריע ב-20 באוגוסט האם להמליץ על ישראל כמועמדת לקבלת פטור מוויזה לארה"ב. זו הנקודה שבה המו"מ הטכני והמקצועי בין המדינות עלול להפוך לפוליטי. זו הצומת שבו הממשל יוכל להפגין את חוסר שביעות רצונו כלפי נתניהו וממשלתו ע"י גניזת יוזמת הפטור מוויזה לעוד שנים רבות.
בכירים ישראלים ואמריקנים מדגישים כי למרות שנותרו מחלוקות ופערים בין הצדדים בנושא הפטור מוויזה, נכון לעכשיו המהלך מתקדם כמתוכנן. האמריקנים גם מפרידים בין סוגיית הפטור מוויזה לבין מחלוקות מדיניות עם ממשלת ישראל.
האמריקנים טוענים כי המהלך ישרת אינטרס אמריקני ונועד עבור העם בישראל ולא עבור ממשלה כזו או אחרת. בשלב הזה לפחות ידם של תומכי המהלך משני הצדדים גוברת על ידם של המתנגדים מהצד האמריקני ומהצד הישראלי. אך כל זה יכול להשתנות במהירות.