מפקד פיקוד הדרום האלוף אליעזר טולדנו הציג אתמול (שלישי) תחקיר לא שלם אודות הפיגוע בגבול מצרים, במהלכו נהרגו מאש מחבל-שוטר מצרי שלושת הלוחמים מגדוד ברדלס: סמ"ר אורי יצחק, סמל ליה בן נון, וסמ"ר אוהד דהן.
חרף פרסום התחקיר הצה"לי, שאלות ותהיות רבות נותרו ללא מענה, למשל, כיצד הצליח השוטר המצרי לנטוש עמדה המרוחקת חמישה קילומטרים מהגבול הישראלי, לטפס מצוק תלול בגובה של מאות מטרים בזווית של 90 מעלות, ולעלות אל הגדר בדיוק בנקודה בה יש מעבר ביטחוני סודי סגור באזיקונים, שאף תצפיתנית, לוחם ולוחמת, וקצינים מהגדוד לא מכירים אותו למעט המג"ד, המח"ט ומפקד האוגדה. איך זה קורה?
האם באמת צעד המחבל לבדו? או שמא קיבל סיוע מגורמים נוספים? גם לאחר שכבר הגיע לאזור הגבול, איך הצליח שוטר גבול מצרי, שנחשב ל"תחתית" יכולותיה של המערכת הביטחונית המצרית, להציג רמת חיילות רובאית גבוהה מבלי שהמודיעין הישראלי יזהה זאת מבעוד מועד. איך? גם בימים אלו, הסוגיות האלו כמו גם אחרות נחקרות בכמה מישורים.
כבר עכשיו ניתן להצביע באופן ברור על רצף של כשלים, תקלות ושגיאות. החל ברמת המחלקה ועד לרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, מי שבעצמו כיהן עד חודש מרץ 2021 כמפקד פיקוד דרום. גם הרמטכ"ל הלוי מכיר היטב את נקודות התורפה של הגזרה ואת האווירה השוררת בעוצבת אדום.
התמונה הכללית העולה ממה שהתרחש בשטח - מטלטלת, סודקת את האמון הציבורי בצה"ל, ומעלה שאלות נוקבות על מידת האחריות מרמת המטכ"ל, לרבות האחריות של האלוף טולדנו שאחראי על המרקם העדין ודיוק מערכת היחסים בין המטכ"ל לאוגדה, ועד לאחריותו של ה"חייל הפשוט" בשטח. הרמטכ"ל, בצדק, בחר לעצור את מה שמכונה "תסמונת הש"ג", ולא הטיל את האחריות על "הרב"ט האסטרטגי" ובחר להדיח את המח"ט מתפקידו. מדובר במהלך שלא אירע למעלה מזה עשרים שנים.
כמו כן, הרמטכ"ל נזף במפקד האוגדה, אם כי בחר להתעלם מהאחריות של מפקד הפיקוד האלוף טולדנו, שעודד וטיפח את האווירה המלחמתית בהברחות הסמים בגבול המצרי, וראה בה חלק מהותי מייעודו של הפיקוד במרחב. זאת, מבלי להבין כי התהוותה של האווירה המלחמתית כנגד הברחות הסמים בגבול המצרי, עשויה להקהות את החושים ברגע בו שוטר מצרי "יתהפך" ויחליט להפוך למחבל או לחלופין, ברגע בו חוליית טרור תצא מרצועת עזה, תצעד לעומק סיני ומשם תנסה לחדור ליישובים סמוכים או לחטוף חיילים.
הרמטכ"ל הלוי היה צריך לרשום הערה פיקודית למפקד פיקוד הדרום האלוף טולדנו, ולחייב אותו להציג מסמך בו יפרט את הנקודות שיש לשפר וכיצד ימנע את האירוע הבא. במקום זאת, הלוי החליט לבקש מהאלוף נמרוד אלוני לקיים בחינה לתפיסת הגנת הגבולות.
האלוף אלוני יסיים את המשימה כשראשו של האלוף טולדנו כבר יהיה שקוע בתפקיד הבא שלו: ראש אגף אסטרטגיה. ממצאי התחקיר, שאמורים להדיר שינה מכל אזרח יהיו מאחוריו. לא צריך להיות מומחה במקצוע הצבאי כדי להבין את הפער המקצועי במרחב. תפיסת ההגנה מזה שנים לוקה בחסר, בעיקר בכל הקשור לעתודה ניידת. לו היו משקיעים בעניין הזה מחשבה, דברים היו נראים אחרת.
אמון הציבור מוטל כאן על הכף, ועל כן, נכון היה שכפי שמיהר צה"ל לסיים את התחקיר ולהציג אותו לציבור, על אף שאינו מלא, נכון היה להציג כבר בשלב הראשוני דרכי פעולה. מפקד עוצבת אדום תא"ל איציק כהן והכוחות בפיקודו, חרף הכשלים החמורים, הציגו הישגים דרמטיים בלחימה בארגוני הפשיעה בצד הישראלי והמצרי, אך נכון כבר עכשיו לדייק את הייעוד שלשמו צה"ל הוצב בגבולות.
כמו כן, נכון לדייק מחדש את איום הייחוס שמניח בראש סדר העדיפויות את תרחישי הטרור השונים, ולדאוג שההצלחות בסיכול הברחות סמים לא מקהה את חושי הפיקוד הבכיר, וגם לא את השגרה המבצעית של הלוחמים בקצה. לייצר כלי בקרה בפיקוד הדרום, כאלו שיודעים לנטר כשלים ופערים מבעוד מועד.
המדאיג הוא שבחודשים האחרונים בוצעה ביקורת בגדוד ברדלס בגזרה, והיא לא חשפה אף אחת מהנורמות המבצעיות שמנוגדות לפקודות צה"ל, לתורת הלחימה ולהנחיות של מפקד האוגדה.
בכפוף לבעיות צמצום ושחיקת כוח האדם, יש לארגן מחדש את המרחב, להשקיע בטכנולוגיה מתקדמת במרחבים המכונים "שטחים מתים" בהם יש קושי לקיים תצפיות 24/7, לאסוף מודיעין, לשמר הדדיות אפקטיבית בין הכוחות, לדייק את האימון והאמון בנשק ולדייק את התרגולות.
כמו כן, יש לדייק את שיתוף הפעולה בין כוחות האוויר והיבשה, לאור הפערים שהתגלו באי הגעת מסוקי קרב לזירה, כלי טיס לא מאוישים וכוחות מיוחדים, שלא הגיעו עד שהמחבל נוטרל. הרשימה ארוכה והטור קצר מלהכיל את המסקנות והתובנות, אך כדי לתקף מחדש את אמון הציבור יש לקחת אחריות. לכל הפחות באמצעות הצגת רשימת הפערים ודרכי הפעולה לתיקון כדי למנוע את הפעם הבאה, מה שלא קרה עד כה.
עוד בוואלה!
לסיכום, הגיע הזמן שצה"ל יודה שהוא ממלא משימות שיטור, ואולי נכון לבצע חשיבה מחודשת בנושא, שכן, ייעוד צה"ל בגבול המצרי "מטושטשת". זאת, בשונה מההתנהלות בגבול לבנון למשל, שם חלוקת האחריות בין משטרת ישראל וצה"ל ברורה הרבה יותר.
כל אזרח ואזרחית צריכים לדמיין כאילו בסוף התחקיר נכתב שפיקוד הדרום שחק את מפקדי ולוחמי גדוד ברדלס, שהיו בעלי מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי, בעבור משימה משטרתית: מלחמה נגד הברחות הסמים.
אלו לוחמות ולוחמים, קצינים בפלוגות שנקרעו תחת עומס חסר היגיון, במשמרות של 12 שעות, בתנאי מזג אוויר קיצוניים שמאפיינים את האזור, בתנאים מורכבים, ללא בקרת מפקדים יעילה, עם תשתיות שחלקן ישנות וחלקן לא קיימות, ללא בקרה וניטור של הפיקוד הבכיר וגורמי מקצוע שהיו יכולים לאתר את הפערים והקשיים. אני סיירתי בשטח, שמעתי את הקולות. מדובר במפקדים שעשו מאמץ כביר להצליח.