הנרי קיסינג'ר, הדיפלומט והיועץ הנשיאותי לשעבר בעל המשקפיים המוכרות עם המסגרת השחורה, חגג אתמול (שבת) יום הולדת 100. רבית מעמיתיו הפוליטיים שכיהנו בתקופה הסוערת של מלחמת וייטנאם ונשיאות ניקסון הלכו לעולמם, אך המדינאי היהודי-גרמני עדיין נחשב לאחד משרי החוץ המשפיעים ביותר שמילאו תפקיד מרכזי במדיניות החוץ האמריקנית בשנות ה-60 וה-70. עם זאת, לצד הכבוד יש רבים שמבקרים אותו ואת המדיניות שאותה קידם מול סין ורוסיה ומשטרים אחרים ברחבי העולם וטוענים כי מעולם לא לקח אחריות על מעשיו. קיסינג'ר צפוי לחגוג השבוע בניו יורק, לונדון ובעיר הולדתו פירט בגרמניה, על פי בנו דיוויד.
ההשפעה של קיסינג'ר בוושינגטון הבירה הורגשה היטב גם בעשורים מאז פרש. הוא ייעץ לנשיאים רפובליקנים ודמוקרטים, כולל תחת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. במקביל, הוא ניהל חברת ייעוץ ונשא נאומים ברחבי העולם באותו מבטא גרמני כבד שלא הצליח להיפטר ממנו מאז שנמלט מהמשטר הנאצי עם משפחתו כשהיה נער.
החודש, הוא אמר כי המלחמה באוקראינה הגיעה לנקודת מפנה לאחר שסין הודיעה על כוונתה לשמש מתווכת בינה לרוסיה. הוא אמר בראיון ל-CBS ניוז, כי הוא מצפה שהמשא ומתן בתיווך סין יגיע לשלב מכריע ב"סוף השנה" וקרא לפתרון של שלום באמצעות משא ומתן.
משפחתו של הנרי אלפרד קיסינג'ר הגיעה לארצות הברית לאחר שנמלטה מגרמניה הנאצית ב-1938, כשהוא היה בן 15. במלחמת העולם השנייה הוא גויס לצבא ונלחם נגד הנאצים בגרמניה. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת הרווארד ונהפך למרצה בולט בשל דעותיו הריאל-פוליטיות לגבי מדיניות חוץ ונשק גרעיני.
הוא כיהן שמונה שנים בסך הכל כיועץ לביטחון לאומי וכשר חוץ, אך בתקופה הזאת הוא והנשיא ריצ'רד ניקסון הצליחו לשנות את הסדר העולמי האסטרטגי, סיימו את מלחמת וייטנאם, ניהלו משברים במזרח התיכון ובהודו ופתחו צוהר לסין, כדי להרחיק אותה מלפיתתה של ברית המועצות והאויב הגדול - הקומוניזם. הוא נחשב לאבי מדיניות "הדיפלומטיה בדילוגים" ששאפה להביא לשלום במזרח התיכון, לחמם את היחסים עם סין ולשים קץ לעימות בוייאטנם באמצעות שיחות השלום בפריז.
קיסינג'ר מילא תפקיד מרכזי במדיניות הדטאנט, תהליך הפשרת היחסים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי והיחלשותה של המלחמה הקרה. בין אדריכלי הדטאנט היו ליאוניד ברז'נייב, מנהיג ברית המועצות, וניקסון. משא ומתן חשאי התרחש בין הצדדים ב-1967-1979, והסתיים בין השאר בגיבוש האמנה האסטרטגית להגבלת נשק אסטרטגי (SALT).
מנגד, קיסינג'ר וניקסון ספגו ביקורת עזה מבעלות ברית של ארצות הברית כשהכוחות הקומוניסטיים של צפון וייטנאם השתלטו על סייגון (כיום, הו צ'י מין סיטי) ב-1975 והכוחות האמריקנים הנותרים בשטח נאלצו לברוח על נפשם. המבקרים האשימו את קיסינג'ר גם בניהול התרחבות הסכסוך ללאוס ולקמבודיה, מה שהביא לעליית משטר קמר רוז' הרצחני.
קיסינג'ר נותר אחד מיועציו הנאמנים ביותר של ניקסון עד 1974, כשפרשת "ווטרגייט" נחשפה וניקסון נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא. ג'רלד פורד, סגן הנשיא שנכנס במקום ניקסון לחדר הסגלגל, העניק לקיסינג'ר את מדליית החירות הנשיאותית ואמר כי הוא "שלט בכוח הגדול של אמריקה בחוכמה וחמלה בשירות השלום".
מאז 1977 ירדה קרנה של מדיניות הריאל-פוליטית של קיסינג'ר בזמן שממשיכיו הטיפו למורליזם, השקפה שלפיה יש לבסס את כל החיים על יסודות מוסר, אך המדינאי המשיך ליהנות מפופולאריות וכבוד לצד ביקורת כי הוא מעוניין יותר בכוח מאשר בהרמוניה ובהשלטת האינטרסים של ארצות הברית בעולם, כמו גם סיוע למשטרים מדכאים בפקיסטן, צ'ילה ואינדונזיה.
למרות הביקורת, הדיפלומט האגדי לא שינה עשרות שנים את השקפתו ואת התיאוריה שלו בנוגע לעולם ובמיוחד לסין, במשך כל השנים. אז גם היום, לדבריו, הדבר החשוב ביותר שעל הנשיא גו' ביידן לעשות הוא צריך להיזהר לא לאפשר לפוליטיקה הפנימית בארצות הברית לפגוע ב"הבנה המהותית ביותר בנוגע לסין: "הנוכחות הקבועה שלה בזירה העולמית". קיסינג'ר גם ייעץ לאוקראינה לוותר על שטחים בתמורה לשלום עם רוסיה.
קיסינג'ר פירסם ב-2022 את ספרו ה-19, "Leadership: Six Studies in World Strategy" ובו הוא מנתח את החזון וההישגים ההיסטוריים של המנהיגים הייחודיים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה: קונרד אדנאואר, שארל דה גול, ריצ'רד ניקסון, אנואר סדאת, לי קואן-יו ומרגרט תאצ'ר. בספר מחלק קיסינג'ר את המנהיגים לשני סוגי אבטיפוס: המדינאי הפרגמטי בעל ראייה לטווח ארוך והנביא בעל החזון האמיץ (והוא אינו מאמין שיש כיום מנהיג שמשלב באופיו את התכונות של שני הסוגים).
כמו לפני עשורים, קיסינג'ר עדיין מאמין בשני עמודי התווך שבעזרתם מנהיג טוב - שהוא שילוב של מדינאי ונביא - צריך לנהל את המדיניות הדיפלומטית שלו: כוונה - התכונה המאפיינת של בעל החזון, ואיזון - המחשבה שמנחה את המדינאי. ובדומה לשנות ה-50, כשקיסינג'ר היה אקדמי צעיר באוניברסיטת הרווארד שהתמחה באסטרטגיה גרעינית בתקופה שבה המערב היה נתון תחת האיום של אסון גרעיני מצד ברית המועצות, כך גם היום, בתקופה שבה עלייתה של סין נתפשת כאיום הגדול ביותר על המערב - קיסינג'ר עדיין מאמין כי דיפלומטיה צריכה לשאוף להשיג איזון בין המעצמות הגדולות, קשה ככל שהדבר יהיה בפועל.