12 שעות אחרי פיגוע הדריסה בתל אביב, והטיילת התמלאה הבוקר (שבת) מחדש. רוכבי אופניים על השביל, מתעמלי בוקר במתקנים, כלבים רצים וילדות נוסעות על גלגיליות. שברי המכונית נאספו כולם. שתי חרישות עמוקות של גלגלים בבוץ וההתקהלות לידן הם הסימן היחיד שמזכיר כי לא הכול כשורה.
ז'אן בן ה-60 ובנותיו שוהים בתל אביב בחופשה שתסתיים בעוד יומיים. השלושה תושבי איטליה, מדינתו של הנרצח בפיגוע, אלסנדרו פאריני. הבוקר הם הלכו על הטיילת ליד הזירה בדרכם לנמל יפו. "היינו רוצים לחזור לאיטליה. בגלל שהטיסה שלנו קרובה החלטנו להישאר", הודו. "אבל אנחנו מפחדים להישאר".
תיירים אחרים נשמעו מודאגים פחות. מי שטס לישראל יודע לאן הוא מגיע, הם מסבירים. כנראה שגם הרצון להדחיק ולהימנע מהרס החופשה מעורב בסיפור. "אנחנו יודעים שזה קורה הרבה כאן. אנשים רגילים אני מניח", אמרו אח ואחות מרומא. ,"זה בעיקר היה מפתיע, אבל אני סומך על המשטרה והממשלה".
האחים ישנים בזכרון יעקב, ובהליכה בטיילת הם מלווים באישה שאצלה הם מתארחים. "החברים באיטליה לא ידעו שאנחנו לא קרובים לכאן. הם התקשרו אתמול בחרדה, כי אנחנו בני בערך 30 וגם הנרצח. היינו צריכים להרגיע אותם אחד אחד", תיארו. במקור הם תכננו בילוי סתמי בתל אביב, עכשיו הם עם זר פרחים ביד, להניח במקום האירוע לזכרו של פאריני. על זר נוסף שהונח צמוד אליו נכתב באנגלית "הטרור הוא הסרטן של החברה שלנו. אלסנדרו פאריני, יהי זכרך ברוך".
ג'יימס, תושב פילדלפיה שבארצות הברית, לן במלון שמשקיף על הנקודה הסופית במסלול הדריסה. הוא ישב בחדרו כששמע את ההמולה, ויצא להסתכל מהמרפסת. "אז הגיעו גם היריות", סיפר. לצד אורחים נוספים הוא ירד במהירות למטה במדרגות ובמעלית, כשכל אחד עוקב אחרי האחרים שבורחים ללא כיוון.
לא זו החופשה שדמיין, אבל לדבריו הוא כבר מתורגל. "אולי אני במצב קצת אחר מתיירים אחרים כי שירתתי בצבא האמריקני והוצבתי בעיראק. אני יודע מה המצב כאן באזור", אמר. "אני לא רוצה להישמע אכזרי או חסר רגישות, אבל זה רק יום נוסף בסכסוך ובמדינה הזאת, שחווה מתקפות על בסיס קבוע".
הטיילת שעכשיו שוב שוקקת נראתה אתמול אחרת. אחד ממעוזי התיירים של תל אביב הפך בשעה 21:40 למלכודת מוות. במסע הדריסה שארך מאות מטרים על שביל הולכי הרגל והאופניים, במקביל לפארק צ'ארלס קלור, קשה היה לחמוק מהרכב הדוהר. שבעה נפצעו, בריטים ואיטלקים. אחד, עורך דיו מרומא, נרצח. "אנחנו מזועזעים וחבולים", הספיק להגיד אחד מהפצועים הקלים לפני שנכנס לטיפול באמבולנס.
הפיגוע התרחש שנה בדיוק אחרי הירי בדיזנגוף, אבל היה שונה לחלוטין באופיו. שם היה מדובר בנפגעים וברחוב שהם סמל התל אביביות הוותיקה. עכשיו, בשעת ארוחת שישי ובמיקום שתושבי העיר לא נוהגים לפקוד בבילוי סוף השבוע, הפיגוע היה כל כולו תיירים. הרגעים שאחרי נראו בהתאם. בזירות פיגוע אחרות היקפה של טבעת הסקרנים בערך כהיקפו של פס הסימון המשטרתי. עומדים בטווח ראייה ומשקיפים. הלילה היא התפזרה בדלילות לאורך שדרת בתי המלון.
אל תפספס
הלובי ורחבות הכניסה של המלונות הפכו לתחנת איסוף מידע משוטרים, צוותים רפואיים, עיתונאים ועוברי אורח. ההרפתקנים - או המודאגים - שבין התיירים העזו להתקרב אל הרכב ההפוך שניצב במדשאה שעות ארוכות, בניסיון להבין את חומרת המצב. כשעה לאחר הגעת הכוחות לזירה התברר ששניים מהפצועים הקלים חזרו בכוחות עצמם למלון רויאל ביץ' בו התארחו. החניון התמלא בתוך דקות בניידות מד"א ואנשי שב"כ והכניסה נחסמה. בפנים, הלובי היה מלא עד אפס מקום בנופשים שירדו לשוחח אחד עם השני.
בבוקר כבר הוקשחו נהלי הכניסה למלונות. "רק עם מספר חדר", התנצל השומר. זו כנראה הדרך שבחרו להשקיט, גם אם במעט, את החשש של האורחים ולמנוע עזיבות. "אני מבין למה עשו את זה. אבל האמת שלא ראיתי עד עכשיו שינוי באווירה של האורחים, וגם לא בכמות היוצאים והנכנסים", הוא אמר. גם הפיגוע הקשה לא הצליח למנוע מהם לנצל את החופשה עד תום.