הפקרת היחסים עם ארצות הברית היא התאבדות אסטרטגית

הביקורת הקשה של הנשיא ג'ו ביידן על בנימין נתניהו וממשלתו חשפה את מה שהיה ידוע מזה זמן - הממשל רותח על נתניהו על כך שלא עמד בהבטחותיו והוליך אותם שולל. הוא זלזל והתעלם מאזהרות ישירות ששמע מפיו של הנשיא ומעוזריו הכי בכירים לענייני חוץ וביטחון. תגובות הזויות ומתגרות של שרים וחברי כנסת של הקואליציה יכולות רק להחמיר את המשבר. הפקרת היחסים עם ארצות הברית כבר גרמה לנזקים אסטרטגיים שקשה מאד יהיה לתקנם.

הנזיפות של ג'ו ביידן בנתניהו ובממשלתו היו בדרך כבר כמה שבועות. הן לא הופיעו בנאום או הוקראו בצורה מסודרת מתוך מסמך כתוב. הן באו באורח ספונטני במענה לשאלות של עיתונאים. הן מייצגות בדיוק וללא מסננים דיפלומטיים מה שביידן חושב על נתניהו; והוא נשיא שנתניהו עצמו הגדיר כאחד מגדולי הידידים של ישראל.

שלושה נושאים מדאיגים את ארצות הברית: תהליך החקיקה של המהפכה המשפטית והמחאות ההמוניות נגדה, היחס לפלסטינים ופיטוריו הנמהרים של שר הביטחון יואב גלנט. מעל כל אלה, הבית הלבן תוהה מה מידת השליטה של נתניהו בשריו הקיצוניים.

ממשל ביידן קורא מזה חודשים לקדם רפורמה משפטית מאוזנת ומתונה שתזכה להסכמה רחבה. נתניהו הבטיח לאמריקנים שהוא אוחז בהגה השלטון, ימתן את הרפורמה ויביא להסכמה רחבה. הוא לא עשה כן. החקיקה התקדמה במהירות ובשרירותיות, ואיתה גם המחאות ההמוניות והצהרות של אלפי אנשי מילואים שאם המהפכה תושלם הם לא ישרתו יותר. מצד אחד, נתניהו עצר את החקיקה והסכים להידברות, אבל מצד שני הבטיח לאיתמר בן גביר שהחקיקה תעבור פחות או יותר במתכונת המקורית. כמו אריק שרון בזמנו, האמריקנים תוהים על איזה נתניהו אפשר לסמוך.

בנייה נרחבת בהתנחלויות היתה תמיד סוגיה רגישה ביחסי שתי המדינות, כי ארצות ברית תומכת בפתרון שתי המדינות וחושבת שתוספות בנייה משמעותיות יחסלו את הפתרון הזה. ממשלת נתניהו הכריזה על הלבנת תשעה מאחזים לא חוקיים ובניית אלפי דירות. במגמה לצמצם את הטרור והאלימות ביהודה ושומרון לקראת חג הרמאדן, ביידן יזם שני מפגשים בין ישראל לפלסטינים בעקבה ובשארם בהשתתפות נציגים של ארצות הברית, מצרים וירדן. הושגו הבנות, לרבות הקפאת הבנייה בהתנחלויות מעבר להודעת הממשלה. אבל רגע אחרי, בצלאל סמוטריץ' ובן גביר אומרים את ההיפך, הממשלה מבטלת את חוק ההתנתקות, שריה מצהירים על חזרה לחומש ולצפון השומרון, והשרה אורית סטרוק הגדילה לעשות והוסיפה שאיפה לחזור לעזה. באופן חריג למדי, שגריר ישראל בוושינגטון, מייק הרצוג, הוזמן לשיחת נזיפה בעניין זה.

הפיטורים הנמהרים של שר הביטחון יואב גלנט היו הקש ששבר את גב הגמל האמריקני. גלנט ייצג לאמריקנים את הצד היותר מתון וענייני בממשלת נתניהו, הקונטרה לסמוטריץ' ובן גביר. בראש משרד ההגנה האמריקני עומד גנרל, לויד אוסטין. הוא וגלנט מדברים באותה שפה צבאית וביטחונית. גלנט, כמו גם ביידן ואוסטין, יודעים היטב את ההשלכות השליליות של המהפכה המשפטית על הקרע בעם ובצה"ל.

הם קוראים את מפת האיומים על ישראל מצד איראן ובנות החסות שלה בעזה, לבנון, סוריה ותימן שמטרתן המוצהרת היא להשמיד את ישראל, או לפחות להכריע אותה. קיימת סכנה שהן ינצלו את הקרעים בישראל והיחלשות צה"ל להנחית על ישראל בעתיד הקרוב מכה צבאית מפתיעה ומשולבת מכמה חזיתות. פיטורי גלנט על כך שהציג לנתניהו תמונה מדוייקת של המצב האסטרגי המדרדר, הדהים את וושינגטון. לא בטוח שהם ינהלו תיאומים קריטיים אם מי שיחליפו ייתפש בוושינגטון כמינוי פוליטי פגום.

כמה שרים וחברי כנסת מהקואליציה הגיבו לביקורת של ביידן בחוצפה, עזות מצח וחוסר אחריות. השר מיקי זוהר הסביר לביידן שהוא לא מבין ולא יודע מה קורה בישראל ונשען על פייק ניוז. ח"כ דן אילוז מהליכוד כתב מכתב מחאה מגוחך לחברי הקונגרס האמריקני, שבו הוא מנסה ללמד אותם מה היא הפרדת רשויות ואיך צריך להראות פיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת. ח"כ נסים ואטורי מהליכוד הצהיר ברוב חוכמתו: "אם נצטרך להגן על עצמנו נעשה את זה בלי ארה"ב". יש עוד כמה שרים וחברי כנסת בקואליציה שחושבים כמוהו. אלה הן הצהרות הזויות שמתעלמות מהתלות הכמעט-מוחלטת של ישראל בארצות הברית. אישים אלה חושבים כנראה שמטוסי הקרב המשוכללים ביותר בעולם, אף 35, מערכות נגד טילים וטכנולוגיות צבאיות מתקדמות נופלים לישראל מהשמיים.

נתניהו לא גינה את האמירות האלה, והממשל תוהה איזו מבין שתי האפשרויות הבאות היא גרועה פחות. אם בניגוד להבטחותיו, נתניהו לא שולט באנשיו והקיצונים שולטים בו, זה גרוע. אם הוא כן שולט בהם ומכתיב להם מסרים אנטי-אמריקניים, זה עוד יותר גרוע. טוב הוא לא יכול לצאת מזה.

העובדה שביידן לא מזמין את נתניהו לביקור רשמי בוושינגטון היא פגיעה ממשית במעמדה של ישראל בארצות הברית עצמה, במזרח התיכון ובעולם. המסר של ביידן הוא שהתמיכה בישראל היא על תנאי. ממשלת נתניהו הפקירה את היחסים עם ארצות הברית, וזו לא פחות מהתאבדות אסטרטגית של ישראל.

פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.