האלימות בחברה הערבית: המשטרה לבדה לא תוכל לפתור את הבעיה

בסוף השבוע המדמם האחרון, נרצחו ארבעה בני אדם בחברה הערבית: עלי וח'אלד א-סעדי, בני 31 ו-28, שני אחים מנצרת; המאם מסארוה, בן 20, מערערה, ומוחמד עמאשה, בן 24, מג'סר א-זרקא.

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע לזירת הרצח הכפול בנצרת ואמר שהוא דואג לתושבים ולילדים, ושאסור שהדם יישפך ברחובות. אותו שר, ש"חס" על התושבים בחברה הערבית, הספיק כבר בשבועות הראשונים של כניסתו לתפקיד לפגוע ברשויות המקומיות הערביות על ידי העברת תקציבים מתוכנית הפיתוח הכלכלי חברתי למטרות אחרות הקשורות בשיטור וסדר ציבורי. החלטה זו, שעוגנה בהסכמים הקואליציוניים, מתעלמת מהעובדה שהטיפול בתופעת הפשיעה והאלימות לא יכול לבוא לבדו מכוח השיטור ושחיזוק הרשויות המקומיות קריטי לטיפול בתופעה לא פחות.

הצורך של הרשויות הערביות במתן שירותים איכותיים בתחום החינוך, הרווחה, התכנון, התחבורה ועוד, הוא המפתח לטיפול בגורמי העומק אשר הביאו למצב הנוכחי. אומנם האחריות המרכזית והמיידית למאבק באלימות ופשיעה היא של המשטרה ורשויות אכיפת החוק, אבל ללא מעורבות אקטיבית של הרשויות המקומיות הערביות, שיודעות להתאים את המדיניות והכלים למצב הקיים אצלן, המאבק בפשיעה ואלימות נידון לכישלון.

כמו האלימות והפשיעה, גם חולשת הרשויות לא צמחה יש מאין. רשויות מקומיות בחברה הערבית סובלות מאפלייה של עשרות שנים, בין השאר, בתקציבי תכנון, בהקצאת שטחים לפיתוח אזורי תעשיה ותעסוקה ובגודל שטחי השיפוט.

מחקר של עמותת סיכוי אופוק ואינג'אז בחן באופן השוואתי את הפערים במקורות ההכנסה של הרשויות היהודיות והערביות והסיבות להם. במחקר נמצא שההכנסה לתושב ברשויות יהודיות גבוהה פי 1.6 מההכנסה לתושב ברשויות הערביות. המשמעות היא הכנסות עצמיות נמוכות יותר של הרשויות ובהתאם - שירותים עירוניים בהיקף ואיכות נמוכים יותר.

המחקר מצא גם כי כל מנגנוני התקצוב הממשלתיים של הרשויות המקומיות מוטים נגד הרשויות הערביות. למשל, בתקציבים המגיעים ממשרדי החינוך והרווחה, הפערים מועצמים בגלל שיטת ה"מצ'ינג" המתנה תקציבים ממשרדי הממשלה בכך שהרשות תקצה גם סכום מסוים מתקציבה - ובכך ניתנת עדיפות לרשויות עשירות על עניות. למשל, התקציב למטופל שמעביר משרד הרווחה לרשויות יהודיות, גבוה יותר מפי 2 מזה המועבר לרשויות הערביות. למעשה, 12% בלבד מתקציבי משרד הרווחה המועברים לרשויות המקומיות מגיע לרשויות הערביות (779 מיליון), למרות שגרים בהן 24% ממטופלי הרווחה. כתוצאה מכך, הרשויות המקומיות הערביות מצויות במשבר פיננסי מתמשך והיישובים הערביים ממשיכים להוות קרקע פוריה להתרחבות תופעת האלימות והתפתחות ארגוני הפשע.

על הממשלה והשר בן גביר בפרט להבין שהפתרון לטיפול בבעית האלימות והפשיעה בחברה הערבית לא יכול לבוא רק משיטור ואכיפה. במקביל לעבודה יעילה של המשטרה, על המדינה לחזק את הרשויות המקומיות ולתת להן את התשתית הבסיסית לפיתוח היישובים שבתחום שיפוטן. יתרה מכך, התקציבים שהוקצו לחברה הערבית מלכתחילה אינם גדולים ומספקים, אז אם כבר נעשה שינוי-הוא צריך להיות הגדלת התיקצוב לטובת החברה הערבית ולא הסטה של המעט שיש ממקום למקום.

ויסאל רעד היא רכזת פרויקט המאבק באלימות והפשיעה בחברה הערבית בעמותת סיכוי-אופוק