לא כל זר הוא אויב: עלינו לגשר על הפערים ולבסס רוב משותף

התגובות לנאום של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, נשמעו מהדהדות מסרים, דימויים ומילים. אמרות כמו "הזיזו לה את הגבינה" , "הורידה את המסכה" וכן התגובות להפגנת הענק, שניכר כי יצאו מאותו בית ייצור. 100 אלף זה כלום לעומת שני מיליון מצביעים. פרט למובן מאליו, רשימת מסרים מוכתבת מראש, אחידות התגובות מעוררת ניסיון להבין מדוע ואיך אדם מוכן לוותר על עצמיותו ולהתמסר לקהילה.

האבולוציה דואגת לשמר את הזן. משחר ההיסטוריה יש מנגנונים שדואגים לשמר את העדר, השבט, הקבוצה. מנגנונים אלה מתווכים הורמונאלית. תפקיד חשוב מהווה האוקסיטוצין, זהו הורמון שמכווץ את הרחם לקראת הלידה ולאחריה. פרט לכך הוא מחבר רגשית בין האם ליילוד, ומביא לדאגה ולשעבוד המוחלטים של האם לצאצא. הורמון זה גם אחראי ללכידות של המשפחה, החמולה. יש לו תפקיד בקבלת הדומה ובחשדנות והעוינות כלפי הזר. ההשפעה מתחילה בכיתת ילדים, בתי ספר יריבים, קבוצות ספורט, תנועות נוער, מפלגות, מוצאים, עמים, מדינות ועוד.

ככל תהליך אבולוציוני הפרטים נמצאים על רצף. יש כאלה שמושפעים יותר וכאלה שפחות. זאת על מנת לאפשר מגוון של התנהגויות שכולן יחדיו נותנות מענה הישרדותי אופטימלי.

ההבנה הזו יכולה להסביר את הקיטוב הנוצר בעם. חלק מהעם מעמיד את טובת המדינה, ערכי היהדות, בטחון המדינה - ברמה אבסולוטית מול האחר, הזר, האויב, אמיתי או שנחווה ככזה. החלק השני חווה את זכות הפרט כעילאית ורואה את הסכנה מהשתלטות השלטון על האזרח, חוסר התייחסות מספקת לזכויותיו עד כדי רמיסתו.

אל תוך מערך זה נוצקת קונסטלציה פוליטית, ובוחשים מנהיגים שמביאים ליצירת קבוצה מלוכדת, קבוצה שכל ממדי ההוויה הופכים לאחד. קבוצה כזו אין בה מקום לניואנסים ומרכז הכובד הולך ומתרחק מהקבוצה האחרת, בין הקבוצות נוצר שסע. חילופי השלטון מביאים להכפשות, כל מהלך של קבוצה אחת מייד נפסל ומבוטל על ידי השנייה. שדה התודעה מתמלא במידע כוזב, פייק ניוז. הקבוצות מציגות את המפריד במקום את המחבר. כל התפתחות טבעית מוצגת כמזימה, עם כוונת מכוון.

התהליך עלול להוביל למקומות מסוכנים. עימות פוליטי הוא עימות הנמצא בבסיס הדמוקרטיה. הוא מהווה את אחד האיזונים ההכרחיים. איזונים ובלמים אחרים הם התקשורת, בית המשפט, דעת הקהל והאופוזיציה. במקרי קיצון התהליך מוביל למלחמות אחים, למשל מלחמת האזרחים בארצות הברית.
התהליך שאנו נמצאים בעיצומו, המוביל שינוי רפורמה/מהפכה/הפיכה יכול וחייב להיעצר. לא כל זר הוא אויב, לא כל שונה מאיים על זהותי. הזר ברכבת מעורר חשדנות אולם לרוב מתברר כקשר מעניין ומועיל, ובוודאי לא מזיק.

האויב הוא השסע והפילוג, לא העמית. המטרה היא לטשטש ולגשר על פערים ובעיקר לבסס את הרוב המשותף. רוב המאחד מהמפריד.

הכותב הוא ד"ר צבי פישל, היו"ר היוצא של איגוד הפסיכיאטריה בישראל.