הסופר סלמאן רושדי דיבר לראשונה על התקיפה שעבר בשנה שעברה במהלך אירוע בניו יורק. בראיון ל"ניו יורקר", אמר הסופר הבריטי ממוצא הודי כי היה "בר מזל", וכי הוא חש בעיקר "הכרת תודה".
הסופר זוכה הפרסים הותקף בסכין על ידי אסלאמיסט שיעי פרו-איראני על הבמה לפני נאום שעמד לשאת באוגוסט בארצות הברית, ואושפז בבית החולים למשך שישה שבועות. כתוצאה מהדקירה, איבד רושדי את הראייה בעין ימין. הוא נפצע גם בזרועו.
רושדי נתון תחת איומים מאז פירסם את ספרו זוכה הפרסים "פסוקי השטן" ב-1988. הספר עורר את זעמם של מוסלמים רבים בשל הדרך שבה מוצגת בו דמותו של הנביא מוחמד. בפברואר 1989 נאסר הספר לפרסום ולהפצה בכל מדינה מוסלמית. ב-14 בפברואר 1989, בעקבות פרסום הספר, הוציא מנהיג איראן, האייתוללה רוחאללה חומייני, פתווה הקוראת לרצח רושדי. רושדי בילה כעשור במחתרת ונאלץ לשכור מאבטח צמוד. בפקיסטן ובהודו התנהלו הפגנות נגד הספר בהן השתתפו אלפים. במרץ 1989 הגיע הספר לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.
בראיון, אמר הסופר כי "הייתי כבר במצב טוב יותר. אך בהתחשב במה שקרה, המצב לא כזה גרוע. הפציעות הגדולות החלימו בסך הכל. יש לי תחושה באגודל ובאצבע המורה ובחלק התחתון של כף היד. אני עושה הרבה תרפיה, ונאמר לי שאני מתקדם במצב טוב".
עם זאת, רושדי הוסיף כי הוא מתקשה להקליד ולכתוב בשל חוסר תחושה בחלק מקצות האצבעות. "אני מסוגל לקום וללכת. כשאני אומר שאני מרגיש בסדר, אני מתכוון שיש חלקים מגופי שזקוקים לבדיקות רצופות. זאת היתה תקיפה רצינית".
לדברי רושדי, הוא ספג צלקות נפשיות מהתקיפה וזקוק כעת לשקול מחדש את גישתו לביטחונו האישי, לאחר שבמשך שני העשורים האחרונים בחר להסתובב ללא מאבטח. "יש תופעה כזאת, PTSD. אני מאד מאד מתקשה לכתוב. אני מתיישב וכלום לא קורה. אני כותב, אך זה שילוב של זבל וריקנות, חומר שאני כותב ומוחק למחרת. עדיין לא החלמתי לגמרי". החשוד בתקיפה, האדי מטאר בן 24 מניו ג'רזי, הואשם בניסיון לרצח.
"תמיד ניסיתי לא לאמץ את התפקיד של הקורבן", אמר רושדי בראיון. "ואז לפתע מישהו פתאום תוקע בי סכין! לפעמים אני מרחם על עצמי! אבל איני רוצה שהקוראים שלי יחשבו כך. אני רוצה שישאבו לסיפור".
רושדי גם התייחס לביקורת שלו על הממשל בהודו תחת ראש הממשלה נרנדרה מודי: "ממשלת מודי מאוד פופולארית, יש לה תמיכה עצומה. והם מצליחים לעשות כל מה שהם רוצים, ליצור מדינה אוטוקרטית ולהתייחס באכזריות למיעוטים. הממשלה מדכאת עיתונאים ואזרחיה מאד מפחדים. קשה לקרוא להודו דמוקרטיה".