הרבה דברים נכתבו ונאמרו בשם "רוב הציבור": רוב הציבור בחר בנתניהו, רוב הציבור רוצה רפורמה משפטית, רוב הציבור רוצה את דרעי כשר, רוב הציבור רוצה בסגירת תאגיד השידור, רוב הציבור איבד אמונו במערכת המשפט, רוב בציבור איתנו, רוב הציבור נגדכם. אך "רוב הציבור", חסר דוברים ויח"צנים, דומם ומניח לאחרים לייצגו לגמרי לא בכבוד. אז מה היא האמת על רוב הציבור? ומהם השקרים, הסילופים והעיוותים שמשמשים את מי שדובר בשם אותו הציבור?
"רוב הציבור בחר בנתניהו": לא נכון. רוב הציבור לא בחר בנתניהו. פחות מרבע מהבוחרים הצביעו לליכוד. יותר מ75% מהבוחרים לא נתנו קולם לליכוד בהנהגת נתניהו. אמנם הוא הצליח לגבש קואליציה שתתמוך בו, בין השאר הודות למחירים כבדים להם התחייב - אך הוא עצמו לא זכה לרוב אישי. יתר על כן, מחנה הימין לא ממש ניצח את מחנה מרכז שמאל: הפער האמיתי היה של אלפי קולות בודדים, כלומר, פיפטי פיפטי. שוויון. רק שהימין הצליח בהסכמי עודפים, גושים טכניים ובריתות לתרגם את יתרונו הזעום בקולות בוחרים ליתרון גדול יותר במנדטים.
"רוב הציבור רוצה את דרעי כשר": לא נכון. רוב הציבור לא בחר במפלגת ש"ס ולא נתן קולו לדרעי. רק כ 8% הצביעו לש"ס בבחירות האחרונות, מה שהוצג כניצחון גדול אך נופל בהרבה משיאים שהיו לש"ס המערכות קודמות. גם הנוסח של "400 אלף מצביע ש"ס בחרו בדרעי כשר" אינו נכון. הם בחרו במפלגתו של דרעי, מכאן שבחרו בו להיות חבר כנסת. הוא לא נבחר להיות שר על ידי הציבור, אפילו לא של מצביעי ש"ס. והאמת המרה יותר: לאחר פסילתו של דרעי בידי סיעת המשפט העליון, רוב הציבור, ליתר דיוק 67% ממנו, אינו רוצה את דרעי כשר (סקר חדשות 13 וקמיל פוקס). לפי סקר ערוץ 12 (מנו גבע), 63% מסכימים עם פסיקת בג"ץ שפסלה את דרעי. לגבי "חוק דרעי" של ח"כ משה ארבל לאפשר לאריה דרעי לכהן וקובע כי מי שהורשע ונדון למאסר על תנאי יוכל להיות שר: רוב גדול בציבור מתנגד ל"חוק דרעי": 59% מתנגדים לחוק לעומת 22% שתומכים בו, גם בגוש נתניהו רוב הציבור נגד שינוי החוק 43%, לעומת 29% שבעדו.
"רוב הציבור הצביע בעד הרפורמה": לא נכון. הצבעתו של הציבור בבחירות לא הייתה על נושא הרפורמה. הבוחרים הצביעו בעד (וחלק נגד) מפלגות. הרפורמה לא הוצגה כנושא למשאל עם ובמערכת הבחירות נעשה מאמץ רב של נתניהו ומטהו לדחוק נושא זה לפינות אפלוליות. הליכוד הדגיש את הנושא הכלכלי והאיום האיראני אבל הרפורמה לא הוצגה ובוודאי לא במתכונת המהפכה של לוין. היום, לאחר הצגת הרפורמה הדרקונית של לוין אנו יודעים בוודאות שהציבור ברובו הגדול מתנגד לכך: סקרים עדכניים מצביעים על 44% מהישראלים כמתנגדים לרפורמת לוין לעומת 37% תומכים, 48% תומכים בהפגנות נגד הרפורמה המוצעת ו34% מתנגדים (סקר חדשות 12).
עוד בוואלה!
"זו הממשלה שרוב הציבור רוצה": לא נכון. אמנם הציבור לא מצביע לשרים אלא למפלגות אבל מסתבר שרוב הציבור דווקא לא מרוצה משורת מינויים לתפקיד שרים. על פי הסקרים העכשוויים, 61% לא מרוצים מהמינוי של בצלאל סמוטריץ' לשר האוצר אל מול 28% מרוצים. 61% לא מרוצים מהמינוי של אריה דרעי לשר הפנים ו-33% מרוצים. זאת, כש-52% מכלל הציבור לא מאמינים שלנתניהו ובן גביר יהיה פתרון לטרור ו-31% סבורים שכן. לגבי בן גביר, רק פער קטן בין תומכים למתנגדים: 49% מהציבור מרוצה ממינויו של איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי ו-46% מהציבור לא מרוצים מהמינוי (הנתונים מקרי חדשות 12).
"רוב הציבור רוצה בסגירת תאגיד השידור": לא נכון. שר התקשורת החדש, שלמה קרעי, יצא מיד עם מינויו למתקפה כללית נגד תאגיד השידור הציבורי, ונתמך כיום גם באמירות קשות של שרת ההסברה החדשה הקוראת לסגירה מידית של התאגיד. שניהם טוענים כי אין מקום לשידור הציבורי, כי עלותו היקרה היא בזבוז כספי ציבור וכי הציבור עצמו אינו רוצה אותו. ובכן, לא רק שאין בנמצא סקרים המעידים כי הציבור עצמו רוצה בסגירת התאגיד, נתוני הצפייה המחמיאים, הפקות מצליחות ומחלקת חדשות ושידורי רדיו מצליחים מעידים כי הציבור בהחלט מאזין וצופה בשידורי התאגיד. ואם נתוני רייטינג הם המכתיבים לדעת שר התקשורת את ההחלטה לסגור מידית רשת שידור - מדוע לא לסגור את ערוץ 14 שביום טוב מגיע לרייטינג 4%, הרבה פחות ממשדרי תאגיד השידור הציבורי? ומהי האמת לגבי רוב הציבור? מסתבר שהוא מתנגד לסגירת התאגיד. בסקר "מעריב אונליין, נמצא כי 65% מהנשאלים חושבים שאין לסגור את התאגיד משום ששידור ציבורי הוא חשוב. רק 35% תומכים בסגירת התאגיד.
"רוב הציבור קובע יותר מבית משפט עליון": לא נכון ואפילו מסוכן. נתניהו ודף המסרים האחיד שמצוטט על ידי הסובבים אותו מרבים לטעון כי פסק הדין של הציבור "ניתן בקלפיות ב-1 לנובמבר". כלומר רצון הבוחר גובר על פסיקת בית המשפט העליון. לא רק שיש כאן פגיעה קשה בעליונותה של מערכת החוק בישראל, יש כאן גם עיוות לוגי: הנשיא ניקסון שאולץ להתפטר עקב פרשת ווטרגייט זכה לרוב גורף בבחירות לנשיאות. נצחונו זה לא עמד לזכותו מול מערכת החוק שהביאה להדחתו. הציבור בוחר במפלגות אך אינו מנהל משפטים, אינו שומע ראיות, אינו בקי בפסיקה ובתקדימים ואינו אמור לשפוט. גם הטענות הממוחזרות לעייפה על "הציבור הישראלי איבד אמונו במערכת המשפט" הן מסולפות: יש ירידה באמון הציבור בכל המוסדות הממלכתיים אך היא מתונה מאד לגבי מערכת המשפט. איפה האמון ירד לשפל? הוא הכי נמוך לגבי האמון בכנסת ובמפלגות. האמון בבית המשפט העליון גבוה פי שניים מבכנסת ופי ארבע מבמפלגות.
וכך, רוב הציבור בישראל, דומם ושתקני, כנראה שאינו זוכה לייצוג הולם. מרבית המצטטים את "רוב הציבור" עושים מלאכת רמייה, סילוף והטעייה. אולי אחד מהממצאים המדאיגים ביותר לגבי רוב הציבור האמיתי אינו זוכה לכותרות ולהדהוד של חברי כנסת באולפנים צעקניים: סקר חדש של עמותת "יסוד" שנערך לקראת ועידת החינוך והדמוקרטיה באוניברסיטת רייכמן גילה כי 69% מהציבור בישראל חשים כי הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בסכנה. רוב שקט, דומם אך מאד מודאג.
פרופ' גבי וימן מתמחה בתקשורת פוליטית, חוקר ומרצה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת רייכמן.