בזמן של משבר תחבורה מתמשך שבה אתמול (ראשון) מירי רגב אל משרד התחבורה, שבו כבר כיהנה כשרה בין מאי 2020 ליוני 2021. היא ביטלה את טקס החילופין המסורתי עם השרה היוצאת מרב מיכאלי, ועוד לפני שהתפנתה לפגישת חפיפה לפרוטוקול עימה - כבר שיגרה הודעה לעיתונות על ביטול השימוש בצבע סגול בפרסומי המשרד שיזמה מיכאלי ונטען שנבחר כי הוא מזוהה עם הצבע שמשמש את פרסומי מפלגת העבודה, וחזרה לשימוש בצבעי כחול לבן.
רגב אמנם זימנה למחר לפגישה את כל הנהלת המשרד וראשי החברות והתאגידים שבאחריותה, אבל דווקא כמי שמכירה היטב את רובם ואת תחומי האחריות שלה, היא יודעת שיש כמה עניינים הרבה יותר בוערים שאנחנו כבר משלמים מחיר כבד על חוסר הטיפול בהם וטעויות שבוצעו בעבר. הנה חמש הכרזות בוערות יותר שרגב הייתה צריכה להשמיע אתמול, ובמסיבת העיתונאים שכינסה.
1. להכריז על תאריך מחייב לפתיחת הקו האדום. מרב מיכאלי ומנכ"לית משרד התחבורה היוצאת מרב פרנק נמנעו מלקבוע תאריך חדש לפתיחת הקו הראשון והתת קרקעי בחלקו של הרכבת הקלה בגוש דן, אחרי שהפתיחה כבר הספיקה להידחות מאוקטובר 2021 לנובמבר 2022, כדי שלא להידבק בכישלון במקרה של דחייה שלישית.
כבר כעת נראה שההבטחה של חיים גליק, מנכ"ל נת"ע שבונה את הרכבת הקלה, כי הקו ייפתח עד סוף מרץ, נראית לא מעשית. למרות שיפור בתחום עדיין לא נעלמה בעיית הבלימות הפתאומיות של הרכבת, ואיך עדיין תאריך להעברת הקו לידי מי שתפעיל אותו, חברת תבל בהובלת אגד, שאמורה לקבל 45 ימים להכנות. גליק היה צריך להיות האיש הראשון שיזומן אל רגב לשיחה קשה. 240 אלף הנוסעים שאמורים להשתמש בקו בכל יום תקועים כעת בפקקים ברכב פרטי או באוטובוס שאין לו נת"צ.
כשרת התחבורה רגב חייבת לפתור את הפיאסקו הזה, ולוודא שפתיחת הקווים הבאים, הירוק והסגול, לא תידחה מ-2026-2027 כעת, לפחות רשמית, ל-2030. לרגב, אגב, יש חלק בעיכוב הקו הסגול: סירובה לאפשר לפנות תושבים בכפר שלם בקדנציה הקודמת שלה כשרת תחבורה עיכב את תחילת הבנייה שלו בשנה.
2. להודיע כיצד ימומנו הרחבת התחבורה הציבורית ובניית המטרו ללא הכסף שיכבה מאגרות הגודש. ביחד עם המס על כלים חד פעמים שנועד למנוע זיהום ואשפה, ומס המשקאות הכלים שנועד למנוע סכרת, יש עוד מס שנחקק בהמלצת אנשי המקצוע: הטבלת מס על נסיעה בשעות העומס הגוש דן מ-2025, ושגם אותו עומדת הקואליציה החדשה לבטל במסגרת המהלך הפופוליסטי לביטול חוקים שהציבור לא אוהב.
מעבר לעידוד נסיעה בתחבורה ציבורית, ברכב דו גלגלי וברכב שיתופי, מס הגודש אמור להכניס לקופת המדינה 1.2 מיליארד שקל בשנה, שהאוצר בצעד חריג הסכים "לצבוע" למטרות קבועות: 700 מיליון שקל להגברת התחבורה הציבורית, תוספת קווים, אוטובוסים, נהגים ונתצ"ים, ו-500 מיליון שקל למימון המטרו. בלי הכסף הזה יהיו פחות נסיעות אוטובוס, והמדינה תתקשה עוד יותר לגייס את חלקה, בסך 75-100 מיליארד שקל בפרויקט המטרו הסופר נחוץ.
נתניהו הסכים לדרישת יהדות התורה לבטל את החוק, למרות שפרויקטים דומים זוכים להצלחה בחו"ל, עכשיו רגב ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' יצטרכו למצוא דרך לממן גם את הבטחת הבחירות הזאת.
3. להודיע כיצד תמומן העלאת שכר נהגי האוטובוסים. המהלך הזמני שהובילה מיכאלי להעלאת שכר הנהגים ל-50 שקל לשעה לא הוכיח את עצמו. בשוק עדיין חסרים כ-5,000 נהגים, ומועמדים פשוט מסרבים לבוא לעבוד בחברות התח"צ, ולהיות נתונים לאלימות מנוסעים ומנהגי רכב פרטי, לקריאות גזעניות נגד נהגים לא יהודים, ובגלל הפקקים המחסור בנת"צים לפספס הפסקות, ואפשרות לנוח רגע מהכביש ולקפוץ לשירותים, שלא תמיד יש בתחנות הסופיות של הקווים.
המדינה קובעת את שכר הנהגים באמצעות מכרזי התחבורה הציבורית, כך שאי אפשר להפיל את התיק על חברות התח"צ, שבגלל המחסור החברות מבטלות נסיעות, או נאלצות להעסיק נהגים מסוכנים ובעלי תודעת שירות נמוכה. המדינה ידעה לממן לרכבת ולרשות שדות התעופה העלאה גדולה יותר בשכר המאבטחים בגלל מחסור במועמדים. היא צריכה לעשות את זה גם לנהגים.
4. להודיע שאישורים לעבודות תשתית בשבת ימשיכו להינתן תוך כבוד לדת, אך משיקולים מקצועיים. מי שישלמו את המחיר אם ימומש הסעיף מהמו"מ הקואליציוני לצרף נציג של הרבנות הראשית לוועדה המעניקה אישורי עבודה בשבת, יהיו נוסעי התחבורה הציבורית. כבר היום מבוצעות בקביעות עבודות כאלה, בעיקר בידי עובדים זרים, ובלעדיהן הפגיעה בשירות למשל של הרכבת עקב עבודות החשמול, הייתה הרבה יותר משמעותית וממושכת. אם רגב לא תמנע את השינוי בניית המטרו תארך עשורים ואפילו המסילה המזרחית חביבתה לא תיפתח לפני סוף העשור.
5. לטפל בענף המוניות. ענף תחבורה חשוב נמצא בקריסה מכוערת, תוך פגיעה קשה ברמת השירות לנוסעים, והכל בגלל משרד התחבורה. מאז שנכנסו המונים והתעריפים החדשים לשימוש לפני שלוש שנים נפגעה משמעותית ההכנסה של הנהגים, בעיקר בנסיעות בין עירוניות ופרבריות מהירות, בכ-30%.
נהגי המוניות שכבר נואשו מהפגנות, עברו למחאה שקטה. נוסעים שמזמינים מונית באפליקציה, מקבלים טלפון מהנהג בדרישה לשלם מעבר למחיר המונה. אם הם מסרבים, הוא מבטל את הנסיעה. נהגים ממעטים להגיע לנתב"ג, ותיירים ונוסעים ישראלים מתקשים לצאת מהשדה, בעיקר בסופי שבוע, אלא אם הם מוכנים לשלם סכומים גבוהים יותר, לעתים הזויים, לחאפרים.
הנהגים יודעים שאין למשרד התחבורה פיקוח אמיתי על הנהגים, ולא חוששים ממנו. גם החאפרים, כולל נהגי רכב פרטי שמסיעים נוסעים בתשלום בניגוד לחוק ותוך פגיעה בנהגי המוניות הפרטיים ומוניות השירות ששילמו למדינה כסף רכב עבור רשיונם, יודעים שהמשרד מתחמק מאכיפה.
גם על הנושא הזה, כמו על האחרים, לא אמרה היום רגב מילה במסיבת העיתונאים שכינסה.