מהלך הפתיחה לא יכול היה להיות מוצלח יותר: מודיעין כירורגי מדויק שהביא השב"כ וביצוע קטלני ומדויק של חיל האוויר. פצצה חכמה מאוד העלתה את תייסיר ג'עברי בסערה השמיימה, כשהוא בדירת המסתור שלו, בקומה הרביעית בבניין מגורים בשכונת רימאל בעזה. ג'עברי הוא זה שהטיל את המורא על תושבי עוטף עזה בשבוע האחרון. חוליות הנ"ט ששיגר לעבר שטחים שולטים על גבול הרצועה אילצו את צה"ל לסגור כבישים ואיזורים חשופים כדי למנוע מטיל לפגוע באוטובוס או מטרה אזרחית כלשהי.
הדקה האחרונה בחייו של ג'עברי, שעה 16:16 ביום שישי, היתה גם האחרונה בחייהם של עוד כעשרה עד 15 מחבלי ג'יהאד נוספים, שנפרסו על גדר הרצועה עם טילי נ"ט במאמץ לצוד מטרות ישראליות. ביניהם היה גם מפקד בדרגת מ"פ. הציידים הפכו ניצודים ב-160 שניות של דם ואש שנפתחו עליהם מהשמיים. ג'עברי, יורשו של בהא אבו אל-עטא שסוכל ב-2019, פגש אותו ביום שישי בגהינום של מעלה. במקום בתולות, הוא הביא איתו ג'יהאדיסטים שסוכלו יחד איתו. יום שישי היה יום מוצלח מאוד לישראל והדגים את הא-סימטריה העצומה בין יכולותיה לבין הארגון הקקיוני אך הרצחני שמנסה להבעיר עלינו את הרצועה והאזור כולו. ואחרי שאמרנו את כל זה, שום דבר עוד לא נגמר. זה בקושי התחיל. התקופה המסוכנת היא עכשיו.
מחר יחול צום תשעה באב. יהודים יעלו להר הבית. סביר להניח שהג'יהאד ינסה לשגר רקטות לירושלים כדי להבעיר את הגדה ולשחזר את אירועי שומר החומות. ישראל צריכה להתנהל על הבלטה הנפיצה הזו בחוכמה ובנחישות. לאתר את מוקדי ההצתה והבעירה מבעוד מועד ולהרתיע את הפירומנים, מכל הצדדים
עוד בוואלה!
מכות פתיחה מתוכננות, כמו הנוכחית, אינן ערובה להצלחה כוללת. תמונת הסיום לא צולמה עדיין. המבצע הזה עוד יכול להסתבך, להתברבר ולהפוך לאסון מתגלגל, כנהוג במקומותינו. הימים האלה, בהם הג'יהאד מנסה לשגר כמה שיותר רקטות (לא מדויקות) וצה"ל גובה ממנו מחיר על בסיס שעתי, הם המסוכנים ביותר. רקטה שחודרת את מערך ההגנה ופוגעת באזרחים או להיפך, פצצה חכמה של צה"ל שמאבדת כיוון והורגת מספר גדול של ילדים בעזה, והכל מתהפך. ועוד לא אמרנו כלום על העובדה שחמאס נשאר בינתיים מחוץ למהומה, בדיוק כפי שנהג ב"חגורה שחורה" ב-2019. אם זה לא ישתנה, ההערכה היא שהסבב הנוכחי יסתיים עד אמצע השבוע. אם זה ישתנה, אז אי אפשר להעריך שום דבר.
זה הזמן להכות על החטא של השבוע החולף, לו שותפים כולנו. אחי, פרשני התהילה, צרחני המיקרופונים ומתלהמי הרשת למיניהם. בלי להכיר את תמונת המודיעין הכוללת, בלי להבין את מורכבות המצב ובלי לדעת שתוך כדי הכוננות השב"כ ואמ"ן אוספים את המודיעין הנחוץ כדי להנחית מכה אמיתית על הג'יהאד. צה"ל והדרג המדיני ספגו את מטחי העלבונות והצווחות בשתיקה. כמובן שעל כולם עלו השופרות הביביסטים שסימנו את לפיד כשפן האיזורי, את גנץ כגולם שנקלע למרק פירות ואת צה"ל כצבא מובס הנתון לאימתו של הג'יהאד. כמה הם היו משלמים כדי ללקט בחזרה את הפוסטים, הציוצים והברבורים המביכים שלהם, שהפכו לסוג של ביצה סרוחה הנמרחת על פרצופם הקולקטיבי ביום שישי אחר הצהריים.
למי שפיספס, הנה לקט מקרי: יואב גלנט, ההוא מההתנתקות: "תקדים מסוכן! לפיד מתקפל מול הטרור העזתי ומאפשר להפוך את תושבי הדרום לבני ערובה. בלחימה כנגד הטרור נדרש כל מה שחסר ללפיד, הבנה מקצועית, אומץ לב, נחישות ונסיון". גלנט שכח לציין שהוא מצוייד בכל התכונות האלה בשפע, כפי שהדגים בהשתלטות ההיא על עשרות הדונמים במושב. הלאה: יואב קיש: "מציאות בטחונית רגישה עם מגבלות תנועה בכבישי העוטף. דווקא בתקופה זו לפיד בוחר לצאת לחופשה. ראש ממשלה מסוכן לישראל".
קחו, לסיום, את עמיחי שיקלי, התקווה הלבנה הגדולה של הציונות והאומה: "ההיסטריה הרבתית שלפיד מייצר כתוצאה ממעצר של מחבל מצ'וקמק, מלמדת רבות על חוסר התאמתו להנהגה לאומית". ובכן, מיסטר שיקלי, את ההיסטריה אתם ייצרתם, לא לפיד. ולגבי מצ'וקמק, הפעם זה לא המחבל.
יש רגעים בהם המשכיל יידום, על אחת כמה וכמה כשהוא אינו משכיל כלל. היחידים שיכולים להתרעם ואפילו להתלהם הם תושבי העוטף. הם חיים שם, תחת האימה הזו, לא אנחנו. אני מניח שאלה מהם שיצאו קצת מפרופורציות (או מישיבות מתוקשרות) יידעו להתנצל בפני הרמטכ"ל, אביב כוכבי, ושאר בכירי מערכת הבטחון. הם נהנו בשנה האחרונה מהתקופה השקטה ביותר שידעו מאז בריאת הקסאם. הם הפסיקו להריח עשן ואש וזכו למנה חיונית של רגיעה נדירה. עכשיו הם רשאים להיות גאים בעוד משהו: כפי שניסח את זה מצויין בסוף השבוע אלמוג בוקר: "אפשר לומר בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד שנים, ואולי בכלל, דין העוטף כדין תל-אביב".
הדרמה האמיתית ניטשת סביב חמאס. כפי שאירע ב-2019, גם הפעם חמאס מתלבט ולפחות כרגע לא מצטרף לסבב הלחימה. בין חמאס לג'יהאד אין אהבה גדולה. אין לחמאס סיבה לפרוע את הצ'קים שהג'יהאד פיזר מול המכונה הצבאית הישראלית. המצרים, ובעיקר הקטארים, אלה שמסייעים לעזה לעמוד על הרגליים, עובדים במלוא המרץ כדי להשאיר את זה ככה. לחמאס יש הפעם הרבה-הרבה יותר מה להפסיד מכפי שהיה לו אי פעם. זוהי מדיניותו של שר הבטחון גנץ, שהחלה לנבוט עוד בימי הממשלה הקודמת אבל טסה קדימה תחת נפתלי בנט ויאיר לפיד בממשלה הנוכחית: קרוב ל-20 אלף פועלים שיוצאים לעבודה יומית בישראל, מעבר כרם שלום שדוחף פנימה מוצרי יסוד, דלק שמסופק לתחנות הכוח ומאפשר לעזה ליהנות מיותר שעות חשמל ממה שיש כרגע בביירות, וכו'. אין לחמאס מוטיבציה לוותר על כל זה ולהכנס לעימות נוסף עם ישראל באמצע אוגוסט, בלי מזגן. צריך לעשות הכל כדי שזה יישאר ככה.
דבר חשוב נוסף שקרה ביומיים האחרונים: המכה שקיבל הג'יהאד על האף החזירה אותו, בבת, אחת, לגודל הטבעי שלו. אין ולא היה לו שום סיכוי לייצר מאזן הרתעה מול ישראל. להיפך: אתמול נעצרו 20 פעילי ג'יהאד בכירים גם בגדה. גביית המחיר נמשכת במהירות, ובכל החזיתות. מתישהו הם יפנימו שעשו טעות גדולה, ויזחלו בחזרה למנהרות. הבעיה היא שזה יעבור להם תוך כמה חודשים, או שנים, והכל יחזור על מקומו בשלום, כלומר במלחמה.
ביום שישי האחרון ישב בני גנץ עם ראשי הרשויות בעוטף עזה. הלחץ היה בשיאו. גם העצבים. הם היו חסרי סבלנות, ובצדק. שר הבטחון רמז להם שזה לא יימשך עוד הרבה זמן. השב"כ כבר עלה על זנבו של ג'עברי. "תגיד, אנחנו צריכים לישון עם נעליים?", שאל אותו אחד מראשי הרשויות וגנץ ענה: "תישנו עם הנעליים ליד המיטה". כעבור כמה שעות, החל המבצע.
התפתחות חיובית נוספת כתוצאה מהמבצע היא אירוע הסטורי של ממש. בפעם הראשונה מאז יוני 2021, עת נאלץ לעזוב (זמנית) את תפקיד ראש הממשלה, יואיל היום בטובו ראש האופוזיציה לבוא לעדכון בטחוני אצל ראש הממשלה יאיר לפיד. העובדה הזו שנתניהו מצפצף על הריטואל הזה, מלמדת אותנו על אישיותו של האיש. לו טרח להתעדכן מדי פעם, פריבילגיה שמעניק לו החוק, היה יכול למנוע מחסידיו השוטים והמשוטים להתבזות לאורך כל השבוע. לו טרח להתעדכן גם בנושאי הגרעין האיראני (שמתפתחים כל הזמן), היה יכול להועיל במשהו בשיחות שניהול עם בכירי הממשל בלונדון לפני שבועיים. אבל כל זה קטן עליו. הוא לא יישב לעדכון אצל לפיד. אז הוא נאלץ להבין את זה בדרך הקשה. גם אכל את הדגים הסרוחים, גם גורש מהעיר, וגם יבוא לעדכון.
מילת סיום על הדרג המדיני: למרות כל השמועות על "יחסים קשים" ביניהם, למרות היריבות הפוליטית המובנית, לפיד וגנץ נראים כמי שעובדים בהרמוניה טובה ואפילו בחיבה מופגנת. התמונה בה הם יוצאים מחדר מסיבת העתונאים חבוקים, ביום שישי בערב, חרכה את הרשתות. בניגוד למנהגו לאחרונה, ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט השתתף בהערכות המצב ובקבלת ההחלטות במשבר הזה. כן, הוא זז הצידה והותיר את הבמה ללפיד, אבל בענייני בטחון הוא חש שיש בו צורך, והתייצב. עד כמה היה לפיד מרוצה מזה, אני לא יודע.
האופוזיציה מתנהגת, לפי שעה, באחריות יחסית. דווקא אבי דיכטר היה צריך להגחיך את עצמו אתמול בערב כשהצהיר בערוץ 12 שישראל צריכה להתנפל גם על חמאס, כי הוא אחראי לשיגור הרקטות מכיוון שהוא הריבון בעזה. באותה נשימה ציין דיכטר את ההרתעה הנפלאה, עצומה, אינסופית ושמימית שהושגה במבצע "שומר החומות". אם ההרתעה שהושגה שם כזו נהדרת, שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שהיא כבר קרסה? ולמה צריך להכניס את חמאס לעימות הזה ללא צורך, ערב בחירות? לדיכטר, שהיה ראש השב"כ, הפתרונים.