עשרות תרחישים תורחשו בדמיונות ובדפא"ות של בכירי המערכת הפוליטית בימים האחרונים, בניסיון לחזות איך תגיע ממשלת בנט-לפיד לסופה. מוחות בודדים העלו במוחם את האפשרות שראש הממשלה נפתלי בנט במו ידיו יפיל את הממשלה שרק לפני שנה הקים. גם שותפו החליפי, יאיר לפיד, בקרוב ראש הממשלה האמיתי, שנתן אתמול בפתח ישיבת סיעת יש עתיד עוד שיחת מוטיבציה לקואליציה המתפוררת, לא ראה את זה בא. "מי שקשה לו, שילך הביתה", לפיד אמר, בכוונה ברורה לכל האורבכים והזועביס שהביאו לקריסה. שעתיים וחצי אחר כך, בנט מימש את ההנחייה והודיע לו שהוא הלך.
שוב התגלתה אותה קלישאה נושנה, לפיה בפוליטיקה הכול אפשרי. ההחלטה של בנט לפרק את הממשלה ולהוביל לפיזור מוקדם הכנסת הכתה את הקואליציה והאופוזיציה כולה בהלם ותדהמה. הסוף של הממשלה סומן כבר לפני כחודשיים וחצי, עם פרישתה של עידית סילמן, אבל עד אתמול, בנט, ביחד עם לפיד, השקיע מאמצים אדירים כדי לספק לסטארט אפ המשותף עוד אוויר לנשימה. גם כשהסיעה שלו התפרקה, הלשכה שלו התפוררה, ומקורבי מקורביו נטשו והביעו בו חוסר אמון, הוא שידר אופטימיות ורעל, שנראו לעתים אף מנותקים מהמציאות. אתמול האסימון נפל: בנט הבין שהמיזם קורס, ורגע לפני - עשה אקזיט.
בנט נימק את ההחלטה שלו לפזר את הכנסת בחשש מהכאוס החוקתי והביטחוני שעשוי להיווצר כתוצאה מפקיעת תקנות יו"ש, שהקואליציה לא מצליחה לאשר כבר שבועות; אם הכנסת מתפזרת, התקנות יוארכו אוטומטית. הוא השווה את עצמו ללא פחות מהאמא במשפט שלמה, "ששומרת על חיי הילד גם במחיר אישי כבד". תקנות יו"ש אכן היו ברקע, אבל הן לא היו הקש ששבר את גב הגמל, אלא ההבנה שהקואליציה הגיעה לנקודת אל חזור ושפיזור הכנסת בכל מקרה בלתי נמנע.
אחרי שבועות של חיזורים, לחצים ותחזוקים, שיחת טלפון אחת עם ניר אורבך אתמול בצהריים הבהירה לבנט סופית את התמונה: אורבך אזל, ועומד להיות האצבע ה-61 שתצטרף לאופוזיציה בהפלת הממשלה לבחירות. אז במקום לתת לנתניהו לתזמן ולתחמן עם אורבך ועידית סילמן את חגיגות נפילתו, הוא העדיף ליפול על החרב ולעשות זאת בעצמו. בנט ראה שהוא עומד לרדת מהבמה מושפל ומגולגל בזפת ונוצות, והחליט לשלוט בתהליך ולשמור לעצמו כמה נקודות של כבוד.
ההחלטה של בנט להעביר ללפיד את הרוטציה, ולהימנע מקרבות הבוץ המתבקשות על מי יעמוד בראשות ממשלת המעבר, הפריכה גם היא את מתרחשי התרחישים. בדיוק שנה אחרי שלפיד הפך את בנט לראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, הוא משיב לו כגמולו, והופך אותו לישראלי ה-14 שיישב בכיסא המכובד. בדיוק עשור אחרי שנכנסו יחדיו לפוליטיקה, ברית האחים ניצחה את המערכונים המלגלגים בארץ נהדרת והביאה את שניהם אל היעד הנכסף. נכון, בנט הוא כרגע ראש הממשלה עם הכהונה הקצרה בהיסטוריה, ולפיד עשוי בקלות לרשת מיד את התואר אחריו, אם מיד אחרי הבחירות תורכב ממשלה אחרת. ובכל זאת, כמאמר אופירה אסייג, מה ששלו שלו: יותר מאלף פוליטיקאים כיהנו בכנסת מאז קום המדינה, רק מתי מעטים מהם הפכו לראשי ממשלה.
עוד לפני שייכתבו ספרי ההיסטוריה, למפגן החברות של בנט יש בונוס מיידי: היא תכניס את לפיד ללשכת ראש הממשלה לכל קמפיין הבחירות, עם יתרון מובנה על כל יריביו במרכז-שמאל בקרב האכזרי שבתוך הגושים. ולא סתם קמפיין, אלא אחד עם ביקור נשיאותי. לפיד יהיה זה שיארח את הנשיא ביידן בחודש הבא, וכל כיבודי השטיח האדום יצטלמו היטב לסרטוני בחירות. אלה חדשות רעות עבור בני גנץ ומרב מיכאלי, אבל לא רעות בכלל בשביל נתניהו והחרדים, שכן שנאת לפיד היא קטליזטור מוצלח להנעת הבוחרים בימין. גם בשביל גדעון סער מדובר בבשורות טובות - ההחלטה של בנט להעביר ללפיד את ראשות הממשלה מעמידה אותו בנקודת פתיחה חלשה לכל משא ומתן על חיבור עתידי. עם סיעה מפוררת וללא התואר הנכסי, לבנט יהיה קשה להציג קייס בשאלת הבכורה.
לפיד מנסה לזרז עכשיו ככל האפשר את פיזור הכנסת כדי לבלום אפשרות שתוקם ממשלה חלופית בראשות מישהו אחר שיקבל את המספר 14. ניסיון העבר מלמד שעד שהכנסת לא מתפזרת בקריאה שנייה ושלישית הכול עוד יכול להתהפך - שם קוד: מופז 2012. אבל לפי ההערכה הרווחת, בשני צדי הבית, אין סיכוי לממשלה אחרת שתעצור ברגע האחרון את השעון. לא מעט בדקו ובחנו את האפשרות הזו לאורך ולרוחב, ובראשם, שרת הפנים איילת שקד יחד עם אורבך ויו"ר יהדות התורה משה גפני, אבל כולם הגיעו לאותה מסקנה - סער לא ישב עם נתניהו, ואין דרך למנוע בחירות. גם בליכוד הבינו את המסר, ואתמול, עם ההודעות המתפרצות, אף אחד לא פנה לסער בקריאה פומבית נרגשת, אלא כולם הגבירו הילוך לפריימריז. נתניהו אמנם קרא בכנסת להקמת ממשלת ימין לאומית, אבל הוא נמנע מלהוסיף את צמד המילים "בכנסת הזו".
מפגן החברות והאהבה של בנט ולפיד לעיני המצלמות היה אותנטי אבל בה בעת נועד לטשטש את עקבות הכישלון, וההתרגשות מראש הממשלה המיועד תפסה חלק ניכר מתשומת הלב. כרגיל, המנצח הגדול הוא נתניהו, שהצליח תוך שנה להקריס את האלטרנטיבה שניסתה להחליפו. הוא העמיד בפניה אופוזיציה נוקשה ואכזרית, שכירסמה בקואליציה משתי קצותיה, הימנית והערבית, ולא בחל באמצעים כדי לערער אותה ולהכפישה. בנט, לפיד ומנסור עבאס ניסו מאוד שזה יעבוד, אבל לא הצליחו לנטרל את המוקשים שהוא טמן להם לצד הדרך. עכשיו, הם יככבו ביחד בקמפיין הבחירות הליכודי הבא כסמל של כישלון, ועם לפיד בראשות הממשלה - גם יהיה לנתניהו יריב פוליטי רציני לקמפיין "אנחנו או הם".